א' נ' ימ"ר תל אביב

לפני ערר על החלטת קצין מיום 28.1.21, לתפוס את הנשק של העורר, אשר הוחזק בידו על פי דין וברישיון, תוך כוונה לזמנו לחקירה באזהרה ובחינה של המשך תפיסת הנשק, זאת בחשד לביצוע עבירות של החזקת כלי ירייה ללא רישיון לפי חוק כלי הירייה, תש"ט-1949 (להלן: "חוק כלי הירייה") וארגון שירותי שמירה ללא רישיון, לפי חוק החוקרים פרטיים ושירותי שמירה, תשל"ב – 1972 (להלן : חוק החוקרים הפרטיים).

האירוע נשוא הערר אירע בין התאריכים 27-28.1.21 בשעת חצות, אז הבחין שוטר - סייר ברכב האודי ברחוב בן יהודה בתל אביב, מתוך הרכב יצאו 3 גברים ואחד נותר ישוב ברכב, לפיכך פנה אליהם נוכח החלת תקנות הקורונה ובחשד שהם מפרים את הסגר ובעטיו של חשד זה, ביקש מהם להזדהות. תוך כדי ביצוע פעולת הזיהוי, ומשהבין שחלקם מוכרים למשטרה, ביקש סיוע והעביר את המידע לשוטר נוסף שהגיע למקום ולאחר בירור נוסף עם קצין ביחידת המשיבה, מצא שמעבר להפרת הסגר ותקנות הקורונה, העורר מחזיק בכלי ירייה טעון, כשהכדור נמצא בקנה ומוכן לירי.

לפיכך ולאחר שנרשמו דוחות בגין הפרת תקנות קורונה, ולאחר שהשוטר בשטח התייעץ עם הקצין הממונה, נטל את נשקו של העורר בטענה, כי הוא חשוד בביצוע עבירה לפי חוק כלי ירייה וחוק החוקרים הפרטיים. כמו כן נתפס רישיונו של הנשק אשר הוצג בפני השוטר ובמעמד זה אף נמסרה לעורר הזמנה לסור למחרת היום למשטרת ישראל- ימ"ר, לצורך חקירתו.

העורר שלא השלים עם תפיסה זו, פנה לבית המשפט כבר למחרת היום בבקשה להשיב לידו לאלתר את הנשק המוחזק ברישיון, כשהוא טוען לפגיעה והפרה יסודית בזכויותיו ועוד ביקשו סנגוריו שלא להתיר למשיבה לפתוח תיק חקירה בעניינו.

לאחר תגובת המשיבה וחקירת העורר (שלא התייצב לפי הזמנתו הראשונית), נקבע דיון בבקשה.

ביום 1.2.21 טענו הצדדים לפני.

ב"כ העורר טען תחילה לפגיעה חמורה בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, חופש העיסוק, חופש הקניין זאת כעולה מהעובדה שאין קצין משטרה או כל שוטר אחר, רשאי להחליט על דעת עצמו, ללא יסוד סביר לחשד, לתפוס נשק ללא כל עילה או בסיס, תוך שהפנה לסעיף 67 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: המעצרים), משם, כך טוען, ורק לאחר עיכוב או מעצרו של אדם, ניתן לתפוס חפץ, ובמקרה זה את כלי הנשק.

באירוע זה, מדגיש הסנגור, לא עוכב העורר, לא היה כל חשד סביר או יסוד סביר להניח שנעברה עבירה, לכן התפיסה כשלעצמה אינה חוקית.