עע"מ
בית המשפט העליון ירושלים בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מינהליים
|
5004-16
28/08/2017
|
בפני הרכב השופטים:
1. י' דנציגר
2. י' עמית
3. ד' מינץ
|
| - נגד - |
המערערת:
א.נ גוסטו נכסים בע"מ
עו"ד קייס נאסר
|
המשיבות:
1. ועדת המשנה לנושאים עקרוניים של המועצה הארצית לתכנון ובנייה - מחוז מרכז
2. הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז מרכז
3. ועדת המשנה להתנגדויות של הועדה המחוזית לתכנון ובניה - מחוז מרכז
4. הוועדה המקומית לתכנון ובניה בלוד
5. ועדת המשנה לתכנון ובניה בלוד
עו"ד אודי איתן
עו"ד שרון אבירם
עו"ד אמיר בירנבוים
|
| פסק דין |
השופט י' עמית:
ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים מרכז-לוד (כב' השופטת הבכירה נ' אהד), בו נדחתה עתירת המערערת נגד ועדת המשנה לנושאים תכנוניים עקרוניים במועצה הארצית לתכנון ובניה, היא המשיבה 1 (להלן: הולנת"ע). העתירה הוגשה בעקבות החלטת הולנת"ע להפנות את המערערת לוועדת המשנה להתנגדויות של הוועדה המחוזית, היא המשיבה 3 (להלן גם: ועדת המשנה להתנגדויות) לצורך קבלת היתר לשימוש חורג במקרקעין שבבעלותה.
למען הנוחות, אתייחס להלן אל המשיבה 2, היא הוועדה המחוזית לתכנון ובניה – מחוז מרכז, בתור הוועדה המחוזית; ואל המשיבה 4, היא הוועדה המקומית לתכנון ובניה לוד, בתור הוועדה המקומית.
רקע עובדתי והשתלשלות ההליכים
- המערערת היא בעלת הזכויות במקרקעין הנמצאים בגוש 3991 מגרש 34/1 בעיר לוד (להלן:המקרקעין). על פי תכנית בנין עיר לד/1000, שהיא תכנית תקפה, ייעוד המקרקעין הוא חקלאות (להלן: תכנית לד/1000). על פי תכנית מח/213, שהיא, כלשון בית משפט קמא, "תכנית מחוזית מופקדת", המקרקעין מיועדים לתעשייה (להלן: תכנית מח/213 או התכנית המופקדת). דבר הפקדתה של תכנית מח/213 פורסם ברשומות ביום 24.9.2009, שם כונתה "תכנית מיתאר מקומית" (י"פ 6000, עמ' 21)).
בשנת 2013 הגישה המערערת לוועדה המקומית בקשה לקבלת היתר בניה לשימוש חורג למטרות מוסך, חניה לרכב והפעלת אתר מיחזור פסולת בנין מוצקה. ביום 24.12.2013 דנה הוועדה המקומית בבקשה וקיבלה אותה בחלקה, כך שהבקשה בנוגע לשימוש חורג למטרות מוסך וחניה התקבלה, בעוד הבקשה בנוגע להקמת אתר מיחזור נדחתה עקב אי התאמה לתמ"א 16 ואי התאמה לסביבה.
- על החלטת הוועדה המקומית הדוחה את בקשתה להקמת אתר המיחזור, הגישה המערערת ערר לוועדת הערר המחוזית. זו קיימה מספר דיונים ואף ערכה סיור במקרקעין, וביום 5.1.2015 נתנה את החלטתה (יצויין כי בסוף ההחלטה מופיע התאריך 5.1.2014, אולם נראה כי מדובר בטעות סופר – ראו מוצג 5 למוצגי המערערת). ועדת הערר קבעה כי באופן עקרוני יש מקום לאפשר קיומו של אתר למעבר פסולת בתנאים מסוימים ולתקופה מוגבלת עד להתחדשות האזור. עם זאת, נקבע כי הבקשה אינה כוללת התמודדות עם מטרדים שונים ומפגעים אפשריים, ועל כן נדרשת קבלת חוות דעת סביבתית שתניח את דעתם של הגורמים המוסמכים במשרד להגנת הסביבה.בנוסף, נקבע כי יש צורך בקבלת אישור המועצה הארצית לתכנון ובניה, לנוכח הוראות תמ"א 16.
הכדור עבר אפוא למגרשה של המועצה הארצית, וביום 24.2.2015 התקיים דיון בפני הולנת"ע. בהחלטתה ציינה הולנת"ע כי ועדת הערר המחוזית - שהפנתה את המערערת אל המועצה הארצית - כלל לא התייחסה לשימוש החורג המבוקש על ידי המערערת לגופו ולשאלת היחס בינו לבין התכנית המופקדת. משכך, הולנת"ע הפנתה את המערערת בחזרה לוועדה המחוזית, לצורך קבלת אישור ועדת המשנה להתנגדויות, וזאת בהתאם להוראת סעיף 97(ב) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה או החוק). בנוסף, הולנת"ע חיוותה דעתה בנוגע לתמ"א 16/4 והורתה כי ככל שיינתן היתר לשימוש חורג, יש לקחת בחשבון את זמניות השימוש בשטח.
בעקבות החלטת הולנת"ע להפנות את המערערת לוועדת המשנה להתנגדויות, הגישה המערערת את עתירתה לבית המשפט לעניינים מינהליים.
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד
יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת