א.מ המעיין - יבוא ושיווק מערכות טיהור מים בע"מ נ' ג. מיטל המרכז לשיווק מערכות לטיהור מים בע"מ ואח'

החלטה

בקשה לסילוק התביעה על הסף ולחילופין לסילוקה נגד נתבע 2 בלבד ולחילופי חילופין: להעברתה אל בימ"ש השלום במחוז הצפון.

התובעת הגישה תביעה כספית נגד הנתבעים. לטענתה היא סיפקה לנתבעים טובין כאשר הנתבע 2 ערב לתשלום עבור טובין אלה. לאחר שהחוב הגיע לסכום מסוים, חדלה התובעת מלספק לנתבעים טובין ולאחר שהחוב לא הוסדר הוגשה תביעה זו אל בימ"ש זה.

הנתבעים טוענים כי הם מתגוררים במחוז צפון והסחורה סופקה למשרדי הנתבעים במחוז צפון. ביחס לנתבע 2 נטען כי ערב רק לשקים מסוימים – שאינם חלק מעילת התביעה – והוא אינו חתום על כל כתב ערבות לטובת התובעת. עוד נאמר כי כתב התביעה אינו ממלא אחר דרישות התקנות שכן לא צורפה לו רשימת מסמכים.

דיון והכרעה

דין הבקשה להידחות, להוציא העתירה להעברת הדיון אל בימ"ש אחר.

אפתח בטענה כי הנתבע 2 אינו חתום על כתב ערבות. ערבות, על פי חוק הערבות, היא התחייבותו של אדם (הערב) לקיים את חיובו של אחר (החייב העיקרי) כלפי הנושה. הערבות, ע"פ סעיף 3 לחוק הערבות, נוצרת בהסכם בין הערב לנושה או בהתחייבות הערב עליה נמסרה הודעה לנושה. אין כל הוראה בחוק הערבות או בדין אחר המחייבת כי הערבות במקרה הנדון תהיה בכתב דווקא. ערבות, ככל הסכם שלגביו אין הוראת דין המורה אחרת, יכול שתהיה גם בע"פ. הנתבע 2 רשאי לכפור כמובן בכך שהינו ערב אולם אין בכך כדי להביא לסילוק התביעה נגדו בשלב זה של הדיון.

אשר לטענה כי כתב התביעה אינו כולל רשימת מסמכים. ההלכה בעניין מחיקת כתבי טענות היא ברורה. הסמכות להורות על מחיקת כתב טענות עקב אי קיום התקנות היא סנקציה חמורה שיש להפעילה במשורה ובמקרים נדירים. על פי רוב, לא יעשה בית המשפט שימוש בסמכותו אם הפגם הנטען הינו בר תיקון. צירוף רשימת מסמכים, ככל שלא צורפה, הוא בר תיקון ועל כן איני מוצא מקום לסלק את התביעה על הסף בשל מחדל נטען זה.

ואחרון: הטענה כי יש להורות על העברת הדיון אל בימ"ש במחוז הצפון. הנתבעים טוענים כי הם מתגוררים במחוז הצפון והסחורה סופקה במחוז הצפון. התובעת טענה מנגד כי מקום מושבה בפתח תקווה וזה היה גם מקום מסירת הטובין אולם לא זו בלבד שלטענה זו אין כל סימוכין בתצהיר אלא שמנספחי כתב התביעה עולה תמונה אחרת. אסביר: מר אוסי שהגיש תצהיר לתמיכה בתגובת התובעת לבקשה ציין רק כי "מרבית העסקאות" בין הצדדים בוצעו אצל התובעת. לא צוין כי העסקאות הספציפיות נשוא התביעה בוצעו אצל התובעת. זאת ועוד: מנספחי כתב התביעה עולה כי צורפו לו חשבוניות על ביצוע התקנות ללקוחות המתגוררים בקריית מוצקין ובנצרת עילית. סעיף 21 לחוק המכר שהוזכר על ידי ב"כ התובעת בתגובתה קובע: "המחיר ישולם במועד מסירת הממכר ובמקום עסקו של המוכר". על סעיף זה כותב פרופ. אייל זמיר בחיבורו חוק המכר, תשכ"ח-1968 (פירוש לחוקי החוזים בעריכת ג' טדסקי, תשמ"ז-1987) 451-452:

"ישנה אי-סימטריה בין הרישא של סעיף 21, שעניינו מועד התשלום, לבין הסיפא הדן במקום התשלום. בעוד שמועד התשלום קבוע בזיקה ישירה למועד המסירה, הרי הסיפא מתייחס למקום העסק או למקום המגורים של המוכר. התייחסות זו תואמת את הכלל הרגיל בדבר מקום המסירה לפי סעיף 10(א), אולם אין היא תואמת את המקרים שבהם לא יחול סעיף זה... האפשרות שההבדל בין הרישא של סעיף 21 לסיפא הוא הבדל מכוון איננה סבירה. אם, דרך משל, המוכר התחייב להוביל את הממכר עד למקום עסקו של הקונה ולמסור לו את הממכר שם, אין זה מסתבר שמקום התשלום יהיה באותה שעה במקום עסקו של המוכר. דין כזה היה נוגד את הכלל המקובל בעולם, לפיו, אם המסירה והתשלום נועדו לאותו מועד, הם יבוצעו גם באותו מקום. במידה מסוימת, דין כזה היה נוגד גם את הכלל שלפיו חיובי המסירה והתשלום הם מקבילים. יש, איפוא, להבין את הסיפא כמכוון רק למקרה שבו נערכת המסירה במקומו של המוכר. בכל מקרה אחר יידחה סעיף 21, סיפא, מפני כוונתם המסתברת של הצדדים (סעיף 4(ב), סיפא)".נ

מן האמור עולה כי כאשר הצדדים קובעים כי מקום המסירה לא יהיה במקום עסקו של המוכר אלא במקום אחר – אותו מקום יהיה גם המקום בו יש לבצע את התשלום. בענייננו, עולה מן החשבוניות שצורפו לכתב התביעה כי מקום המסירה היה בקריות ובנצרת עילית ועל כן – ובהיעדר התנאה אחרת בין הצדדים – זהו גם המקום שנועד לביצוע התשלום עבור הטובין או השירותים שסופקו.

לאור האמור, יש לקבל את הבקשה להעברת הדיון ולהעביר את הדיון בתובענה אל בימ"ש השלום בקריות. נוכח התוצאה אליה הגעתי איני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ו תמוז תשע"ב, 16 יולי 2012, בהעדר הצדדים.