החלטה
1.בפניי בקשה של הנתבע לחייב את התובעת בהפקדת ערובה להוצאותיו בסכום של 300,000 ₪.
2.עסקינן בתביעה לתשלום סך של חמישה מיליון ₪. התובעת, חברה בע"מ, טוענת כי הנתבע, רואה חשבון במקצועו, גרם לה נזקים בשל מעשיו ומחדליו, כבורר, נאמן ורואה חשבון שלה. לדידה, המעשה החמור ביותר של הנתבע היה הצגת נתונים כספיים כוזבים של חברה בשם מ. גולד ייבוא ושיווק בע"מ (להלן: "חברת גולד"), והערכת שווייה בסכום נמוך מהשווי האמיתי. עקב כך מכר בעל השליטה בתובעת את מניותיו בחברת גולד בסכום מאוד נמוך. כמו כן נטען כי הנתבע הפר את חובת הנאמנות המוטלת עליו כלפי התובעת בתפקידיו כבורר בסכסוך שהתובעת היתה צד לו וכנאמן לביצוע ההסכמים בינה לבין השותף העסקי שלה.
3.הנתבע מכחיש את כל טענותיה של התובעת וטוען כי התביעה נולדה בחטא, וכי כל מטרתה היתה להלך עליו אימים בקשר לעדות שמסר בהליך משפטי בין בעל השליטה בתובעת לבין שותפו העסקי לשעבר, אדם בשם מאיר גולדגרבר. לגופו של ענין טוען הנתבע כי כל הפעולות שביצע היו עניניות ושקולות, וכי לא נפל רבב בהתנהגותו. כמו כן טוען הנתבע כי התובעת היא חברה שמצבה הכלכלי רעוע, ולכן קיים חשש ממשי שבלא ערובה להוצאות, לא יוכל לגבות את הוצאות המשפט שייפסקו לזכותו היה והתביעה נגדו תידחה.
4.הבקשה נקבעה לדיון, במהלכו נחקרו הנתבע עצמו וכן מנהלה של התובעת, שאינו בעל השליטה בה. משום מה, איתן גול, שהוא בעליה של התובעת ובעל הידיעה האישית בענינים שבמחלוקת, בחר שלא ליתן תצהיר לתמיכה בתשובתה של התובעת.
5.לאחר שעיינתי בסיכומי הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי יש להעתר לבקשה באופן חלקי, מן הטעמים שיפורטו להלן.
6.ברע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ , בעמ' 650 (1990) - פורסם בנבו, נפסק כי:
"בעוד ששערי בית המשפט פתוחים לרווחה לפני תובע יחיד שהוא בשר ודם, אין המחוקק רואה בעין יפה הגשת תובענה ללא ערובה, שבה תובעת, שהיא חברה חסרת יכולת כספית, מסתתרת, כביכול, מאחורי האישיות המשפטית שלה כדי להימנע מתשלום הוצאות ... דעתי היא, שקיימת חזקה שיש מקום לחייב חברה במתן ערובה להוצאות, אלא אם כן קיימים, בנסיבות העניין, טעמים לסתור."
7.קיימת איפוא חזקה לפיה יש מקום לחייב חברה בערובה להוצאות, ומכאן שנטל הראיה לסתור את אותה חזקה מוטל על החברה. חזקה זו מעוגנת כיום בהוראת ס' 353א' לחוק החברות, התשנ"ט – 1999 (להלן: "חוק החברות") הקובע כך:
"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין."
מכאן שעל תובעת שהיא חברה מוטל נטל ההוכחה להראות כי ביכולתה לשלם את הוצאות המשפט.
8.ברע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (פורסם בנבו) נקבע המתווה לפיו יש לבחון בקשה לחיוב חברה בערובה להוצאות:
"על בית המשפט הבוחן בקשה להורות לתובע שהוא תאגיד להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, לשקול בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה, בהתאם ללשון הסעיף. זהו שלב הבדיקה הראשון. ואולם בכך, לא נעצרת הבדיקה. משקבע בית המשפט כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית המשפט להמשיך ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, אם לאו ... זהו שלב הבדיקה השני. בהקשר זה יש להביא בחשבון, בין היתר: (א) את הזכויות החוקתיות (הנוגדות) של הצדדים (ב) את ההנחה שחיוב החברה להפקיד ערובה במקרה כזה (בו לא הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע) מבטא את הכלל והפטור הוא החריג ... זאת ועוד – על פי הפרשנות שהיתה נהוגה ביחס לסעיף 232 לפקודה, שקדם לסעיף 353א לחוק, ניתן לומר – על דרך ההיקש –כי שאלת סיכויי ההליך ... גם היא יכולה להישקל על ידי בית המשפט במסגרת בחינתו את הנסיבות לסתור את ההנחה המצדיקה חיוב החברה בערובה. במילים אחרות – אם, למשל, סיכויי ההליך גבוהים, ייתכן שיהיה בכך כדי להוות נסיבות שבגינן מוצדק שלא לחייב בהפקדת ערובה (ראו: פרשת אויקל). ... בשלב זה הנטל רובץ על כתפי החברה התובעת – להראות מהן אותן נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייב את התאגיד בהפקדת ערבות (עיינו: פרשת אויקל). ... בדרך כלל אין זה ראוי להיכנס בהרחבה במסגרת זו לניתוח סיכויי התביעה ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד, או קלושים מאוד ... משמסתיים שלב הבדיקה השני במסקנה שעל החברה להפקיד ערובה להוצאות הנתבע מגיע שלב הבדיקה השלישי, במסגרתו יש לבחון את גובה הערובה הנדרשת ולדאוג שתהיה מידתית ותאזן אל נכונה את שלל השיקולים הרלבנטיים ... "
9.במקרה דנן, לא הרימה התובעת את נטל הראיה המוטל עליה בנוגע להוכחת מצבה הכלכלי. אמנם, התובעת טוענת כי מצבה הכלכלי מצויין ולשם כך הצביעה על נכסים שונים שבבעלותה, אלא שהלכה למעשה, התברר כי כל נכסיה משועבדים לצדדים שלישיים. כך למשל, התובעת אמנם חוכרת משנה של נכס מקרקעין, אותו היא משכירה לצדדים שלישיים, אלא שחוזי השכירות משועבדים לטובת אחד הבנקים. גם נכסי המטלטלין של התובעת משועבדים כולם, והערכת שוויים לוקה, שכן היא מניחה כי הם אינם משועבדים. אמנם, שעבודים אלה אינם מוכיחים בהכרח כי מצבה הכלכלי של התובעת בכי רע, שכן גם עסק מסחרי מצליח עשוי לשעבד את נכסיו, אך בודאי שלא ניתן לקבוע באופן פוזיטיבי, לנוכח קיומם של שעבודים אלה, כי מצבה הפיננסי של התובעת הוא טוב וכי יעלה בידה לשלם את הוצאות המשפט היה וייפסקו נגדה בסופו של יום. בענין זה, הספק פועל לחובתה של התובעת ולא לחובתו של הנתבע, שכן נטל הראיה להוכחת מצב פיננסי טוב מוטל עליה.
10.באשר למחזור הפעילות של התובעת, הרי שהטענה בדבר רווח שנתי של 1.5 מליון ₪ לא נתמכה בתצהיר כמתחייב בנסיבות הענין, והתברר גם כי לתובעת הפסדים משנים עברו (ראה הודאתו של המצהיר מטעם התובעת, בע' 6 לפרוטוקול).
11.העובדה שהתובעת שילמה את אגרת התביעה בשנת 2005 יכולה ללמד על מצבה בשנת 2005, אך אין בכך די כדי ללמד על מצבה היום או כדי להבטיח את תשלום הוצאות המשפט בסוף ההליך.
12.מכל מקום, אם אכן מצבה הפיננסי של התובעת הוא כה שפיר כנטען על ידה, מן הסתם לא תתקשה בהפקדת ערובה להוצאות הנתבע.
13.השאלה הבאה שיש לבחון היא האם קיימות נסיבות שבגינן מוצדק ליתן לתובעת פטור מהפקדת ערובה. במקרה דנן, לא שוכנעתי כי ישנן נסיבות כאלה, שכן לא ניתן לקבוע כבר עתה כי סיכויי ההצלחה בתביעה הם כה גבוהים עד שאין צורך להעמיד בטוחה כלשהי להוצאות הנתבע. מדובר במחלוקת עובדתית מורכבת למדיי, המחייבת עריכתו של ברור עובדתי מעמיק במסגרת שמיעת ראיות.
14.יחד עם זאת, משהגענו לשלב הבדיקה השלישי, קרי, גובה הערבון שיש לקבוע, אין כל הצדקה להטלת ערובה בסכום של 300,000 ₪. אמנם מדובר בתביעה מורכבת למדיי, אך חרף זאת אין סיכוי של ממש כי בסופו של יום, היה והתביעה תידחה, יושתו על התובעת הוצאות בסכום כה גבוה. מאידך, אין גם מקום להסתפק בערובה זעומה בסכום של 20,000 ₪ כפי שמציעה התובעת, שכן ברי כי סכום כזה אינו משקף את גובה ההוצאות שיושתו על התובעת היה ותביעתה תידחה.
15.בנסיבות הענין ניתן להסתפק בערבון בסכום של 80,000 ₪, סכום שיש בו כדי לאזן בין הצורך ליצור בטוחה הולמת להוצאות הנתבע מחד, לבין הצורך שלא לנעול את שערי בית המשפט בפני התובעת מאידך באמצעות הטלת ערבון בסכום גבוה יתר על המידה שעלול למנוע את ברור התביעה.