א.ג. (עז) יזמות והשקעות בע"מ נ' קיבוץ עין החורש אגודה חקלאית שיתופית בע"מ

החלטה

1.עניינה של ההחלטה דנא הוא בבקשת המבקש (הנתבע) לחייב את המשיבה (התובעת) בהפקדת ערובה בסך של כ – 235,600 ₪ להבטחת הוצאות המבקש - בהתאם לסעיף 353א לחוק החברות , התשנ"ט- 1999 (להלן: "חוק החברות").

2.לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה ראיתי לחייב את המשיבה בהפקדת הסך של 100,000 ₪ להבטחת הוצאות המבקש כתנאי להמשך ניהול ההליכים.

3.המבקש טוען שהמשיבה לא צרפה לכתב התביעה ו/או לתגובתה לבקשה דנא, כל אסמכתא שיש בה להעיד על יכולת כלכלית לכיסוי הוצאות המבקש, ככל שהתביעה תדחה, וכי אף לא נטען על ידי המשיבה כי ביכולתה לשאת בהוצאות כאמור. כן נטען שסיכויי התביעה נמוכים ובנסיבות אלה לאור החזקה בסעיף 353א לחוק החברות יש לחייב את המשיבה להפקיד ערובה לכיסוי הוצאות המבקש ככל שהתביעה תדחה.

4.מנגד, טוענת המשיבה כי המבקש התקשר עמה לאחר שקיים "בדיקות מעמיקות של יכולותיה..." ובמשך התקופה מאז יום חתימת ההסכם ועד למועד הגשת הבקשה לא העלה המבקש טענות בקשר למצבה הכלכלי של המשיבה, לא השמיע הסתייגויות להצהרות המשיבה ביחס למצבה הכלכלי והמבקש "לא הביע מעולם חשש כלשהו מכך שהמשיבה לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה כלפיו". המשיבה מוסיפה שהיכולת הכלכלית הנדרשת לשם הקמת הפרויקט נשוא התביעה עולה עשרות מונים על היכולת לשלם את הוצאות המשפט ככל שתדחה התביעה. עוד נטען, כי במסגרת ההסכם נשוא התביעה מכר המבקש למשיבה זכויות בקרקע המצויה בקיבוץ וכי בגין זכויות אלה אף נרשמו הערות אזהרה לטובת המשיבה. המשיבה מוסיפה שסיכויי התביעה טובים.

5.בתשובתו לתגובת המשיבה, הוסיף המבקש כי אין בעצם קיומן של הערות האזהרה לטובת המשיבה כדי להעיד על יכולת כלכלית וכי ממילא רכישת הזכויות נשוא הערות האזהרה "הייתה מותנית באישור תוכנית בניין העיר...." והואיל והתנאי המתלה לא התקיים "הרי שאין ממש בטענת המשיבה, כי היא בעלת הזכויות במתחם".

6.ולהכרעתי.

כאמור, לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, ראיתי לחייב את המשיבה להפקיד ערובה בסך של 100,000 ₪ לכיסוי הוצאות המבקש ככל שהתביעה תדחה.

סעיף 353א לחוק החברות קובע בזו הלשון:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם זכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין " (ההדגשות אינן במקור – א.נ.ח).

כעולה מלשון הסעיף, כאשר התובעת היא חברה מוגבלת במניות (כבמקרה דנן) רשאי בית המשפט להורות לחברה (המשיבה במקרה דנא) להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע (המבקש במקרה דנן) אלא אם סבר בית המשפט כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בערובה.

קרי, מלשון הסעיף עולה בבירור כי החזקה שבדין (הניתנת לסתירה) היא כי יש להטיל על חברה ערובה להוצאות אלא אם הנסיבות מצביעות אחרת.

בהתאם לפסיקה הדרך לסתור את החזקה היא למשל במקרה שהחברה הוכיחה כי בידה לשלם את הוצאות הנתבע, אם יזכה בדין, או אם סבור בית המשפט כי נסיבות העניין אינן מצדיקות לחייב את החברה בערובה משיקולים כמו מהות התביעה וסיכוייה [רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר (13.7.08);רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (11.2.09)].

לשון אחרת, בבקשה לפי סעיף 353א לחוק החברות, יש לבחון את מצבה הכלכלי של החברה; בשלב זה רובץ הנטל על כתפי החברה להוכיח כי יש באפשרותה לשאת בהוצאות הנתבע, ככל שיזכה בדין ו/או כי יש נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייבה בהפקדת ערובה.

לשם הוכחת יכולתה הכלכלית, על החברה להמציא ראיות ממשיות לרבות אישורי בנק, דוחות כספיים, אישור רו"ח וכיוצא באלה, מהם ניתן ללמוד כי באפשרותה לשלם את ההוצאות, אם יפסקו לחובתה. אי המצאת מסמכים כאמור פועלת לחובת החברה התובעת (ראה: בש"א (ת"א) 2219/07 סולל בונה בע"מ נ' גרנד פיניש בע"מ – (25.2.07)).

6.בבואי לבחון את מצבה הכלכלי של המשיבה נוכחתי כי המשיבה לא עמדה בנטל המוטל עליה ולא הציגה ולו ראיה אחת שיש בה כדי להצביע על איתנותה הכלכלית ועל מצב כלכלי טוב כנדרש לצורך הרמת אותו נטל.

המשיבה אמנם צרפה לתגובתה אישורי לשכת רישום המקרקעין בדבר רישום הערת אזהרה לטובתה על בעלות המבקש בחלקות שונות אלא שאישורים אלה (המעודכנים לשנת 2007), בדומה להצהרות המשיבה במסגרת ההסכם ושלפיהן יהיה ביכולתה של המשיבה לקיים את ההסכם, אין בהם כשלעצמם להעיד על חוסנה ו/או יכולתה הכלכלית של המשיבה.

את מצבה הכלכלי של חברה יש להוכיח באמצעות מאזנים של החברה, באישור רואי חשבון רשמיים, בדוחות לרשויות השונות ובאמצעות מסמכים שמבהירים לקורא אותם מה הוא המצב הכלכלי של החברה, ואלה לא צורפו.

עוד להוסיף, כי מעיון בטענות הצדדים, לרבות כתב התביעה וכתב ההגנה, עולה כי הטענות ביחס להתקשרות נשוא התביעה דרושות בירור עובדתי – בירור שעתיד להיעשות במסגרת שמיעת הראיות ומשכך לא ניתן בשלב זה לקבוע מהם סיכויי התביעה וממילא לא ניתן לקבוע כי "הסיכוי שהתביעה תידחה והמשיבה תחויב בהוצאות, הוא נמוך ביותר..." כטענת המשיבה.

משכך, מצאתי כי בנסיבות דנא יש לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקש ככל שתפסקנה לזכותו.