א.ג. דביר - יזום ובניה בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה קרית אתא

פסק דין

בפניי תביעה כספית להחזר סכומים ששילמה התובעת בעד אגרות בניה והיטלים, בגין היתר בניה משנת 2009, בסך של 36,059.4 ₪.

רקע עובדתי:

1. ביום 11.5.04 רכשה התובעת את הזכויות במקרקעין הידועים כחלקה מס' 1031 בגוש מס' 10293 בקרית אתא (להלן: "המקרקעין") מחברת שיכון ופיתוח לישראל בע"מ (להלן: "שיכון ופיתוח"), לרבות הזכויות לפי היתר בניה מס' 3932 מיום 4.4.01 שהונפק לשיכון ופיתוח (להלן: "ההיתר הראשון"), ולרבות המחאת הזכות בגין כספים ואגרות ששולמו ביחס להיתר הראשון.

ההיתר הראשון ניתן לשיכון ופיתוח בגין הקמת 4 יחידות דיור על המקרקעין, בשטח של 723.71 מ"ר, ובגינו שולמו אגרות והיטלים בסך כולל של 75,658.8 ₪.

2. התובעת רכשה זכויות ל- 2 יחידות דיור נוספות ושטח עיקרי בגודל 215 מ"ר וביקשה להוסיף על זכויות הבניה שאושרו לשיכון ופיתוח. התובעת ביקשה לבנות 6 יחידות דיור על המקרקעין והגישה בהתאם בקשה נוספת להיתר בניה (להלן: "הבקשה הראשונה").

משלא ניתן ההיתר המבוקש, פתחה התובעת בהליך משפטי נגד הנתבעת [עת"מ (חי') 4476/07 א.ג. דביר ייזום ובניה בע"מ נ' יעקב פרץ- ראש העיריה ואח' (לא פורסם, 11.3.08) להלן- "העת"מ"], ובסופו הושג הסכם פשרה, אשר קיבל תוקף של פסק דין, לפיו ההיתר הראשון יחודש ויונפק לתובעת, ובמקביל התובעת תגיש בקשתה לבניית 6 יחידות דיור כתוכנית שינויים מן ההיתר הראשון (שכונה בפסק הדין "ההיתר המקורי").

3. ביום 20.3.08 הנתבעת הנפיקה לתובעת היתר בניה חדש שמספרו 4961, המהווה חידוש ההיתר הראשון, ביחס ל- 4 יחידות דיור (להלן: "ההיתר המחודש"), כאשר במקביל התקיימו חילופי דברים בין הצדדים באשר להיתר בגין יתרת הבניה המבוקשת על ידי התובעת.

בחודש פברואר 2009 הגישה התובעת בקשה נוספת להיתר בניה, ביחס ל-6 יחידות דיור (להלן: "הבקשה השניה"), כאשר במסגרת ערר 128/08, אשר התנהל בוועדת הערר המחוזית לתכנון ובניה - מחוז חיפה, אושרו השינויים המבוקשים על ידי התובעת בהיתר הבניה.

4. בהתאם, ניתן לתובעת היתר בניה מס' 5266 מיום 2.9.09, בגין בניית 6 יחידות דיור על המקרקעין (להלן: "ההיתר השני"); בגין ההיתר השני חויבה התובעת באגרות והיטלים בסך כולל של 36,059.4 ₪.

5. התובעת שילמה, תחת מחאה, את הסכום המבוקש בעד קבלת ההיתר השני ובמסגרת הליך זה דורשת את השבתו, בטענה כי לא היה מקום לחייבה מלכתחילה בתשלום אגרות בגין ההיתר השני.

טענות התובעת:

6. לטענת התובעת, הבקשה השניה הינה בגדר תוכנית שינויים מהבקשה הראשונה ואינה מהווה בקשה חדשה. משכך, טוענת התובעת, כי מקום שמוגשת בקשה לתיקון היתר בניה להיתר בניה קיים, אשר שולמו בעדו אגרות, אין בסמכות הועדה המקומית לגבות מבעל ההיתר המתוקן אגרה הכוללת בחובה את סכום האגרות ששולם בגין ההיתר הקודם.

במילים אחרות, טוענת התובעת, כי הנתבעת אינה מוסמכת לגבות אגרת בניה בגין 6 יחידות דיור, כאשר שולמה אגרה בעבר על ידי שיכון ופיתוח בעבור בניית 4 יחידות דיור על המקרקעין וכי היה על הנתבעת לקזז את סכום האגרות ששילמה שיכון ופיתוח בעד ההיתר הראשון.

7. התובעת הוסיפה וטענה, כי ככל שיש פער בין האגרה ששולמה ע"י שיכון ופיתוח לבין האגרה הנדרשת לתשלום בגין ההיתר השני, בגין השינויים שהוכנסו בהיתר, הרי שפער זה מכוסה באמצעות הפרשי הצמדה וריבית שנצברו במשך 5 שנים בגין האגרה ששולמה על ידי שיכון ופיתוח בשנת 2001.

8. עוד טוענת התובעת, כי ההיתר המחודש משנת 2008 הינו תקף, מאחר והתובעת החלה בעבודות טרום בניה, בטרם חלפה שנה מיום מתן ההיתר המחודש, וכי הבקשה השניה מהווה תיקון של היתר אשר עומד בתוקפו.

9. במצב דברים זה, טוענת התובעת, כי דרישת הנתבעת לתשלום מלוא אגרת הבניה בגין 6 יחידות דיור הינה בלתי חוקית ובלתי סבירה, ועל כן מבקשת התובעת השבת מלוא סכום האגרות ששולמו על ידה.

טענות הנתבעת:

10. לטענת הנתבעת, ההיתר הראשון שניתן לשיכון ופיתוח בחודש אפריל 2001 פקע כעבור שנה מיום הוצאתו, מאחר ולא החלה בעבודת בניה במקרקעין. מאחר והתובעת רכשה את המקרקעין משיכון ופיתוח בחודש מאי 2004, למעלה מ- 3 שנים ממועד מתן ההיתר, אשר בינתיים פקע, אזי לא היתה זכאית להחזר אגרה ששולמה וגם לא לקיזוזה כנגד בקשה חדשה.

כמו כן, טוענת הנתבעת, כי ההיתר המחודש שהונפק לתובעת בשנת 2008, פקע אף הוא, מאחר והתובעת לא החלה בעבודות בניה על פיו בתוך שנה מיום שהוצא.