בפני בקשת המבקשת (הנתבעת) כי אפסול עצמי מלדון בתיק "עקב משוא פנים מובהק" כלפי המשיבה (התובעת) ובני משפחתה.
הבקשה הוגשה ביום 27.2.18 ונטען בה, כי בדיון שהתקיים ביום 2.1.18 פניתי אל המבקשת "בצורה מזלזלת", הערתי לה הערות ביחס להבעות פניה וביחס למוניטין שלה, ואף התרתי לאמה של המשיבה, שאינה בעלת דין או עדה, לפתוח "בנאום חוצב להבות על היותה חולה אונקולוגית שהחלימה ועל היות בעלה נכה וכי הם שנתנו לתובעת שכר טרחת הח"מ" (סעיף 6 לבקשה) – נאום ש"קיבל מקום נכבד באולם ביהמ"ש, תחת עשיית משפט" (סעיף 13 לבקשה).
המבקשת מוסיפה, כי עמדת בית המשפט במעמד הדיון הראשון היתה שונה מזו שהוצגה במעמד הדיון שהתקיים לאחריו, ושינוי זה מלמד כי אין מותב זה יכול לפסוק בתביעה באופן אובייקטיבי.
המשיבה מתנגדת לבקשה, תוך שהיא מציינת כי התנהגות המבקשת במעמד הדיונים שהתקיימו היתה "קולנית, אגרסיבית, פוגענית , דורסנית ולא מכבדת את אף אחד מיושבי האולם , ולעניות דעתי ביה"ש גילה כלפיה איפוק רב" (סעיף 5 לתגובה). עוד טוענת המשיבה, כי לאחר הדיון שהתקיים ביום 27.2.18 אמרה לה המבקשת "אני אפגוש אותך במחוזי, בעליון , גם בעוד 20 שנים ו-30 שנים את לא תראי את הכסף. אני אחליף את השופטת, אני אתבע אותך, אמא שלך בכתה על הסרטן שלה...."(סעיף 2 לתגובה).
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, ראיתי לדחות את הבקשה.
עניינה של התביעה, המתנהלת בבית משפט לתביעות קטנות, השבת שכר טרחה בסך של 33,500 ₪ מתוך סך כולל של 35,000 ש"ח, ששולם למבקשת על ידי המשיבה, עת התקשרו הצדדים בהסכם לייצוג המשיבה בענייני מעמד אישי, בינה לבין בעלה (להלן: "ההסכם").
בהסכם נקבע, בין היתר, כי שכר הטרחה יעמוד על הסך של 35,000 ₪ וכי המשיבה מתחייבת לשלם את הסך הנ"ל אף אם תבקש לבטל את ההסכם ו/או להעביר הטיפול לעו"ד אחר ו/או לשחרר את המבקשת מייצוג "וכל זאת גם אם לא הוגשו כל התביעות לבית המשפט ו/או לכל ערכאה אחרת".
ימים בודדים לאחר חתימת ההסכם, המשיבה הודיעה למבקשת כי לא תיזקק לשירותיה, מכיוון שהיא ובעלה החליטו "להמשיך ולנהל חיי נישואין משותפים ותקינים וכי הגירושין ירדו מהפרק" (סעיף 15 לכתב התביעה).
לטענת המשיבה, אין המבקשת זכאית למלוא סכום שכר הטרחה מאחר שלא ניתן על ידה השירות המפורט בהסכם, וממילא לא הועברו לידיה מסמכים ואישורים, אותם התבקשה להעביר לידי המבקשת לשם קידום הטיפול בעניינה, כך שזו לא יכולה היתה להתחיל בטיפול בעניינה.
מנגד, נטען על ידי המבקשת כי ההסכם נחתם על ידי המשיבה תוך שהיתה צלולה בדעתה והבינה משמעותו, כי הוכנו על ידה כתבי בי דין שלא הוגשו לבית המשפט, וכי בהתאם לפסיקה, הפסקת הייצוג מחמת התפייסות עם הבעל היא בבחינת טעם זר, ובמקרה שכזה, על המשיבה לשלם את מלוא שכר הטרחה.