א.ב. גולמביופסקי בע"מ נ' סווירי

החלטה

1. בקשת רשות ערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל מיום 22.3.12.

לאחר שעיינתי בבקשת הרשות לערער שוכנעתי שאין היא מצריכה תשובה (חרף אורכה הלא מבוטל) ואני דוחה אותה מכוח סמכותי לפי תק' 119(ז) לתקנות ההוצאה לפועל.

2. בבסיס, מסיגה המבקשת על תוקף הנחיה מנהלית של רשות האכיפה והגביה. הנחיה שלשיטת המבקשת הנה בטלה מטעמי חוסר סמכות.

3. לפי הנטען ההנחיה הנה שלא לפתוח תיק לביצוע שטר, משעה שהשטר הנו שיק משורטט "למוטב בלבד", ומשעה שמי שמגיש השיק לביצוע אינו מי שפרטיו מצוינים על השיק כנפרע. צורף עמ' 4 לנוהל ומבוקש לבטל ההנחיה האמורה שמצאה ביטויה בסע' 6 .

4. אותו סע' 6 נוסח כך: "בשיק שעליו ציון 'למוטב בלבד' – המוטב שפרטיו מצוינים ע"ג השיק במקום המיועד לכך, רשאי לפתוח את השיק כנגד בעל החשבון, בהתאם לפרטים המודפסים ע"ג השיק. שיק זה כוחו יפה רק בין הצדדים הישירים שלו ולכן צד ג' אינו יכול לטעון טענת הסבה או המחאת זכות לטובתו". היות וצורף רק אותו עמוד בודד של הנוהל לא ברור לי האם אכן מדובר בהנחיה שלא לפתוח תיק לביצוע שטר, אך לצורך הדיון אניח לטובת המבקש שכך פני הדברים.

הסעד המבוקש בבר"ע צוין כך: "להורות על ביטול ההנחיה המנהלית בנוהל פתיחת תיקים מסוג שטרות מס' 1003/10 מעודכן לחודש 1/2011 האוסרת פתיחת תיק הוצל"פ בגין שיק למוטב בלבד שביצועו מבוקש שלא ע"י המוטב על פי השיק".

5. ההחלטה נשוא הבר"ע ניתנה אכן בבקשה של המבקש שנשאה כותרת "בקשה לפתיחת תיק" והסעד הנדרש בכותרתו היה להורות על פתיחת תיק הוצל"פ בגין השיק, על אף היותו למוטב בלבד ומוגש לביצוע על ידי המבקשת מכוח המחאת זכות. אף שם נטען כי ההנחיה המנהלית נעדרת תוקף. הטענות בתמצית, באותה בקשה, היו כדלקמן:

א. אין לרשמי ההוצל"פ שיקול דעת אם לבצע פסקי דין או לא ועליהם לבצעם בין אם הם נכונים או מוטעים, ושטרות הנם מסמכים משפטיים שניתנים לביצוע כמו פסק דין. למנהל מערכת ההוצל"פ אין שיקול דעת אם לבצע שטר מסוים או לא. הסמכויות שהוענקו לו הנן דיוניות בלבד לעניין ביצועם של סדרי מנהל בהוצאה לפועל. כך כעולה מסע' 4(א) לחוק ההוצאה לפועל. לפיכך בהתקינו את הנוהל האמור שעניינו באי פתיחת תיק מעיקרא חרג המנהל מסמכותו, ודין ההנחיה לביטול.

ב. טענה בדבר היעדר יריבות לאור היותו של השיק לא עביר הנה טענת הגנה לגיטימית אמנם, אך צריכה היא להיות מועלית על ידי מושך השטר (בהתנגדות לביצוע שטר). ולא על ידי מערכת ההוצאה לפועל שאינה פרקליטתו של המושך.

ג. בהנחיה המנהלית האמורה יש פגיעה בזכות הגישה החוקתית לערכאות. בטופס בקשה לביצוע שטר אין דרישה לציין האם מדובר בשיק למוטב בלבד. מנהל ההוצל"פ נטל לעצמו סמכויות של חקיקה שאינן מוקנות לו, עת הוסיף לדרישות החוק דרישה שלא הוגדרה בחוק כדרישה מהותית לצורך הגשת תביעה. זאת גם שלא בהתאם לפסקת ההגבלה שבחוק יסוד כבוד האדם וחירותו , בהיעדר חוק מסמיך.

ההנחיה שלא לפתוח תיקי הוצל"פ מכוח שטרות למוטב בלבד משולה לדחיה אפריורית של תביעה שטרית מכוח שטר למוטב בלבד, על ידי שופט שלום, תוך שהוא פוטר את הנתבע מהעלות טענת ההגנה שהשטר לא עביר.

ותוך שלילת זכותו של התובע להוכיח זכותו מכוח הקניית קניין בשטר או המחאת זכות של האוחז או אוחז כשורה בשטר. והכל כשלמנהל ההוצל"פ אין סמכות לבדוק לגופן את עילות התביעה מכוח שטר המוגש לביצוע.

ד. בסיפת הבקשה צוין שהבקשה מוגשת על מנת לגרום למערכת ההוצאה לפועל לבחון מחדש את ההוראה המנהלית הגורפת שלא לפתוח תיקי הוצאה לפועל מכוח שטרות למוטב בלבד המוגשים לביצוע על ידי מי שאינו הנפרע שפרטיו צוינו בשטר; הוראה שיושמה באלפי שטרות שהוגשו לביצוע ונדחו בלשכות השונות של זוכים שונים בארץ.

6. נוסח החלטת הרשמת עליה מבוקש לתן הרשות לערער הנה זו:

"בהתאם לפקודת השטרות המחזיק בשטר המבקש את פתיחת התיק, אינו בעל כל זכות בשטר אשר סחירותו הוגבלה. לפיכך בקשת האוחז לפתיחת תיק לביצוע שטר נדחית".

7. כזכור, מטרת הבר"ע, כאמור אף בכותרתה, הנה להביא לביטול ההנחיה המנהלית האמורה. יכול בהחלט שיש דרך לתקוף הנחיה מנהלית בניסיון להביא לביטולה הכולל. אלא שדרך זו אינה בהגשת בר"ע על החלטה ספציפית של רשמת הוצאה לפועל, שההחלטה המנהלית אף אינה נזכרת בה, ולא התיימרה להשתית עצמה על אותה הנחיה מנהלית, אלא על הדין המהותי. ממילא ברור שמשיבה נדרשת בהליך שמבוקש בו להביא לביטול כולל של הנוהל, צריכה להיות אף רשות האכיפה והגביה שהוציאה את הנוהל. ולא רק החייב הנטען (המושך). רשות האכיפה והגבייה לא צורפה כלל על ידי המבקש. עם זאת מדובר בפגם שלא מחמתו (ודאי לא מחמתו בלבד) נדחית הבקשה, כאשר ניתן להורות על הצירוף.

8. לו נזכרה ההנחיה המנהלית בהחלטת הרשמת ונאמר בה שההחלטה באה מכוח אותו נוהל, הרי שאז אכן היה מקום להידרש לנוהל בבר"ע, אך מדובר בכל מקרה בבר"ע הכוללת תקיפה עקיפה של אותו נוהל במקרה ספציפי, ולא תקיפה ישירה. מה שמותקף בערעור בסופו של דבר הנו ההחלטה שעליה הוגשה הבר"ע. ולא הנוהל. בהתאם, ככל שהיתה ניתנת רשות ערעור ומתקבל הערעור לגופו במקרה ההיפותטי שנזכר, לא ניתן היה לקבל סעד גורף של ביטול ההנחיה המנהלית כפי שמבוקש בבר"ע, בודאי בשים לב לכך שעמדתו של מותב ספציפי בבית משפט השלום ביחס לתוקף ההנחיה, אינה מהווה הלכה.

לכל היותר במקרה שנזכר, ככל שהיתה מתקבלת עמדת המבקש לגבי ההנחיה, ניתן היה לקבוע שהיות ואין להנחיה תוקף , והיות וההחלטה נשוא הערעור מושתתת עליה – יש להפוך ההחלטה כמבוקש, ולהורות על פתיחת תיק הוצאה לפועל במקרה ספציפי זה.

להסרת ספק, איני מחווה כאן דעה על תקיפות ההנחיה, שכן הדבר לא נצרך.