החלטה
התובעת הגישה כנגד הנתבעים כתב תביעה על סך של כ-4,500 ₪, בטענה כי לא שילמו בגין שירותים שקיבלו ממנה, במסגרת טיפול שערכו לרכב הנתבעים.
הנתבעים התנגדו לביצוע התביעה בטענה כי הטיפול היה רשלני וכי חתימת הנתבע 2 על גבי החשבונית זויפה.
בדיון שהתקיים בפני ביום 12.5.14 חזרו הצדדים על טענותיהם, ומטעם הנתבעים נחקרו הנתבע 2 ומצהיר נוסף.
מסיכומי הצדדים בדיון עולה כי לעמדת התובעת, הנתבעים נתנו אמון בתובעת כשהכניסו את רכבם לתיקון אצלה, בידיעתו ובהסכמתו של הנתבע 2, ואין לאפשר להם לטעון שבדיעבד התברר להם שאין לתובעת, לעמדתם, רשיונות נדרשים לתיקונים. עוד עולה מעמדת התובעת בדיון כי המצהיר השני, שהינו בנו של האדם שהכניס את הרכב לתיקון מטעם הנתבעים, כלל אינו צד לעניין וכל עדותו היא בגדר עמדות מפי השמועה.
מנגד, לעמדת הנתבעים, יש לאפשר להם לברר את טענותיהם בדבר המרמה והזיוף, כפי שהועלו, וכי יש בכך כדי ליתן רשות להתגונן.
דיון
הלכה היא כי בשלב זה של בקשת רשות להגן, על בית המשפט לבחון האם למבקש רשות להגן עומדת הגנה, ולו בדוחק:
"בתביעה המוגשת בסדר דין מקוצר יש ליתן לנתבע רשות להתגונן, כל אימת שיש בתצהירו כדי להצביע על הגנה לכאורה, ולו בדוחק, מפני התביעה... בשלב בחינת הבקשה למתן רשות להתגונן בית המשפט אינו בודק את מהימנות הנתבע או את הראיות לגופן, אלא בוחן הראיות על פניהן, כפוף למה שמתגלה בחקירה שכנגד על האמור בתצהיר... באין חקירה כזו עומד לפני בית המשפט אך האמור בתצהיר, ובית המשפט בוחן אם יש בדברים אלה כדי לבסס הגנה, ולו בדוחק, נגד התביעה" (כבוד השופט שמגר בע"א 248/89 החברה הכללית למוסיקה נ' Warner, פ"ד מו(2) 273, 277 ; ראה דבריו של כבוד השופט רובינשטיין בע"א 527/07 מזל נחום ואח' נ' קרן אהרונסון בע"מ (פורסם במאגר משפטי)).
בע"א 5480/98 מנורה נ' אבו, פ"ד נב(2) 476, 479 נקבע מפי הנשיא כבוד השופט ברק (כתוארו אז), כי במסגרת בקשת הרשות להגן -
"נותן בית המשפט דעתו למשקלן המהותי של טענות הנתבע, לזיקתן לתביעה ולביסוסן... בית המשפט אמנם אינו בוחן את מהימנות העדויות שמביא הנתבע ואינו בוחן את סיכויי הגנתו... אך הוא נדרש להכריע בבקשת הרשות להגן על פי החומר המצוי בפניו..." .
רוצה לומר כי "גם מי שסיכוייו להצליח בטענותיו מועטים ורחוקים זכאי ליומו בבית המשפט, להבדיל ממי שהגנתו, הגנת בדים" (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי נ' בנק לאומי, פ"ד נט(3) 41, 46).
הכרעה
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, ובהתחשב בסכום התביעה ובסיכויי ההגנה, אני סבור כי יש לעשות שימוש בסמכותי במסגרת תקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות").
במסגרת תקנה זו, לבית המשפט ניתן שיקול דעת להתנות בקשת רשות להתגונן בתנאים, כאשר תצהיר ההגנה לוקה בחוסר בהירות או כשההגנה על פניה מאוד קלושה (ע"א 680/89 בן אבו שיווק והפצה בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מה(3) 757, 761).
כן יש לבחון את יכולתו של הנתבע לעמוד בתנאים שנקבעו, על מנת שלא להפלות לרעה נתבע חסר יכולת ולמנוע ממנו להביא את הגנתו בפני בית המשפט.
אשר על כן, אני נעתר לבקשה ונותן לנתבעים רשות להתגונן, אך זאת בכפוף לכך שיפקידו בקופת בית המשפט, בתוך 30 יום מקבלת החלטה זו, ערובה (ערבות בנקאית או מזומן) בסך של 2,000 ש"ח.
בכפוף לאמור לעיל, התצהיר התומך בבקשה יהווה כתב הגנה.
בהתאם לתקנות ולאור סכום התביעה, התובענה תידון בסדר דין מהיר.
התיק יועבר ליחידה המשפטית, אשר תקבע מועד ומותב לדיון ותעביר לצדדים הוראות והנחיות מתאימות.