א.א. נ׳ י.פ

לפני בקשה לקיום צוואה בעדים שערכה המנוחה בשנת 2014, אשר הוגשה ע"י בתה של המנוחה, ומנגד התנגדות לקיום הצוואה שהוגשה ע"י בנה של המנוחה בטענה להעדר כשרות לצוות והשפעה בלתי הוגנת.

תמצית העובדות הרלבנטיות:

1. המנוחה הלכה לבית עולמה ביום 19.4.2019, כשהיא אלמנה. המנוחה הותירה אחריה שני ילדים, הצדדים להליך.

2. אין חולק כי המנוחה ערכה מספר צוואות, כאשר השתיים האחרונות הן צוואה בעדים שנערכה ביום 31.5.2012 במסגרתה ציוותה את כל רכושה, לרבות הזכויות בדירה שבבעלותה, לשני ילדיה באופן שווה (להלן: "הצוואה הקודמת"), וכן צוואה בעדים שנערכה ביום 22.10.2014, היא הצוואה נשוא הליך זה, במסגרתה ציוותה את כל עיזבונה לבתה (התובעת) בלבד ולבנה (הנתבע) ציווה שקל אחד בלבד (להלן: "הצוואה האחרונה").

3. כאמור, ביום 19.4.2019, הלכה המנוחה לבית עולמה.

4. ביום 30.4.2019 הגישה התובעת בקשה לקיום הצוואה המאוחרת, וביום 26.6.2019 ניתן צו קיום ע"י כב' הרשם לענייני ירושה.

5. ביום 18.8.2019 פנה הנתבע לרשם לענייני ירושה, בבקשה לבטל את הצו שניתן, ולעכב את ביצוע הצו עד לבירור ההליך. באותו היום הורתה כב' הרשמת לענייני ירושה על עיכוב השימוש בצו קיום הצוואה עד למתן החלטה בבקשה לביטול הצו.

6. התיקים הועברו לבית המשפט לענייני משפחה. במהלך ישיבת קד"מ מיום 26.2.20, שהתקיימה בפני כב' הרשמת הבכירה עביר גבריס, הוסכם בין הצדדים כי צו הקיום יבוטל והבקשה לביטול הצו תיחשב כהתנגדות.

7. בהמשך, ביום 15.3.20, ניתן צו להסרת חיסיון רפואי אחר המנוחה, ונקבע כי על הנתבע להגיש לתיק תוך 45 יום מסמכים רפואיים המעידים על מצבה הקוגניטיבי והנפשי של המנוחה במועד עריכת הצוואה ככל שישנם מסמכים כאמור ואשר מבססים לשיטתו "ראשית ראיה" להיעדר כשרות להבחין בטיבה של צוואה. עוד צויין בהחלטה כי על המתנגד לעתור בצירוף המסמכים האמורים למינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט ולחלופין לנמק מדוע אין צורך במינוי מומחה רפואי וניתן יהיה להכריע בטענותיו ללא מינוי מומחה כאמור.