החלטה
1.בקשת רשות להתגונן של הנתבעת (להלן: "המבקשת"), כנגד תביעה על סך 61,744 ₪, אשר הוגשה נגדה בסדר דין אזרחי על ידי התובעת (להלן: "המשיבה").
2.על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 4.11.09 , פנתה המבקשת למשיבה, והזמינה את שירותיה, בביצוע עבודות דקורציה ובכללן התקנת רצפת עץ, במלון בוטיק בתל אביב (להלן: "בית המלון"). התמורה המוסכמת בגין העבודות והחומרים הסתכמה בסך 133,865 ₪. המשיבה ביצעה את מלוא העבודות לשביעות רצונה המלא של המבקשת, ולשביעות רצונו של מפקח העבודה. ביום 17/1/10 בגמר העבודות, שלחה המשיבה כתב כמויות וחשבון בגין התמורה המגיעה לה. המבקשת שילמה על החשבון התמורה סך של 75,000 ₪ בלבד. מכאן התביעה, על יתרת התמורה.
3.הבקשה נתמכת בתצהירו של מר אבנר ג'רופי, מנהלה של המבקשת (להלן: "ג'רופי"), אשר נחקר על תצהירו והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.
טענות המבקשת:
5.המבקשת פנתה אל המשיבה בעקבות היכרות אישית ארוכת שנים, וזאת לאחר שהתקשרה עם תעוזה מ.י בע"מ (להלן: "המזמין"), בהסכם לשיפוצו הכללי של בית המלון.
6.עובר לקבלת הצעת המחיר, הבהירה המבקשת למשיבה, כי התשלום בגין שירותיה יבוצע לאחר שהמזמין יאשר את ביצוע העבודות ואת התשלום באופן שהתשלום עבור העבודות יתבצע back to back מול המזמין.
7.הצעת המחיר נספח א' לכתב התביעה, היתה בגדר הצעה בלבד ולא התקבלה במתכונתה; ההצעה לא נחתמה על ידי המבקשת. תוכן ההצעה אינו תואם את המוסכם.
8.המחירים שהוצעו על ידי המשיבה שונו וכן, סוכם על ביצוע העבודות בתוך חודש ימים. בפועל, ביצוע העבודות על-ידי המשיבה התארך לתקופה של 3 חודשים. בגין העיכוב הפרה המבקשת את התחייבויותיה כלפי המזמין.
המשיבה ביצעה העבודות ברשלנות (לכל הפחות לגבי עבודת המדרגות), המזמין פרק את המדרגות ושכר שרותיו של קבלן אחר לצורך ביצוע העבודה מחדש.
9.המזמין לא אישר את התשלום ולא העביר למבקשת כל תשלום עבור עבודותיה של המשיבה. הסך של 75,000 ₪ שולם למשיבה רק נוכח בקשתה המיוחדת וקשרי החברות בין מנהלי המבקשת והמשיבה, על אף שלאור הסיכום בין הצדדים, לא היתה המבקשת חייבת להעבירו.
דיון והכרעה
10.מטרתו של סדר הדין המקוצר היא למנוע דיון בתובענה רק אם ברור ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו. (ראו:ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נגד בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד נט (3)עמ' 41,46; עא 3300/04 צול ניהול פרוייקטים בע"מ נגד בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פורסם בנבו; ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ פ"ד לו(3) 518, בעמ' 524).
הדיון בבקשה לרשות להתגונן מיועד לאפשר לאדם שהוגשה נגדו תביעה בסדר דין מקוצר, לזכות באפשרות להתגונן כנגד התביעה ולהיכנס לשערי בית המשפט. בשלב הבקשה למתן רשות להתגונן, די אם הנתבע מראה כי הגנה אפשרית בפיו. אין בודקים כיצד יצליח להוכיח את הגנתו ואין בודקים את טיב ראיותיו. אין בשלב הרשות להתגונן שקילת מהימנות או קביעת ממצאים (ע"א 2418/90 רלפו (ישראל) בע"מ נ' בנק למסחר בע"מ פ"ד מ"ז(5) 133, בעמ' 138; א. גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית) בעמ' 402-403). לשון אחרת, די אם יראה הנתבע הגנה אפשרית ומשתמעת ולו בדוחק רב על מנת להצדיק את מתן הרשות להתגונן (י.זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית), עמ' 677-675). הנתבע יקבל רשות להתגונן גם אם הסתפק בהעלאת טענה בע"פ נגד מסמך בכתב (ע"א 390/59 רוזינסקי נגד וייט, פ"ד יג(3)2149).
אולם אין לומר, כי כל אימת שמוגשת בקשת רשות להתגונן היא תינתן כדבר המובן מאליו. לא תינתן רשות להתגונן למבקש, אשר לא פירט בתצהירו מסכת עובדתית שלמה ומפורטת של הגנתו. כן לא ייתן בית המשפט רשות להתגונן, כשטענתו העובדתית של המבקש חסרת ממשות על פניה, או שהיא 'הגנת בדים' (ע"א 465/89 בן צבי נ' בנק מזרחי פ"ד מ"ה (1) 66, 69-70). על המבקש רשות להתגונן להכבד בפרטי פרטים של הגנתו ולא להסתפק בטענות בעלמא (ע"א 527/07 נחום נ' קרן אהרונסון בע"מ מיום 18/2/08, פורסם בנבו).
הנטייה בפסיקת בית המשפט היא ככלל לתת רשות להתגונן כל אימת שטענות ההגנה מעלות סוגיות המצדיקות בחינתן בדרך שך בירור התובענה לגופה (ראו: עא 3300/04 צול ניהול פרוייקטים בע"מ נגד בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פורסם בנבו,עמ' 11 וההפניות שם).
מן הכלל אל הפרט
11.המבקשת מאשרת, כי פנתה אל המשיבה וקיבלה הצעת מחיר. בהצעת המחיר (נספח א' לכתב התביעה), שינויים בכתב יד הנוגעים לתמורה והערה בכתב ידו של ג'רופי, "אילן אלו המחירים שאני מסוגל לשלם".
אין כל הערה הנוגעת לתנאי התשלום בכלל, או בפרט, ואשר לפיה התשלום מותנה בתשלום המזמין ובאישורו. יש להניח כי תנאי כה מהותי מבחינת המבקשת היה נכלל בהערותיה על גבי נספח א'. מהות טענת המבקשת לפיה נספח א' אינו משקף את המוסכם, אינה סבירה גם נוכח העובדה לפיה המשיבה ביצעה בפועל את העבודות. עובדה זו גם סותרת טענת ג'רופי בחקירתו הנגדית לפיה "אצלי הסכמי עבודה חתומים בצורה מסודרת כמו שצריך, זו היתה תכתובת בסך הכל שאלה המחירים" (עמ'2 שורות 9-10). אם אלה אכן היו פני הדברים, יש להניח כי המבקשת לא היתה מאפשרת למשיבה להתחיל בביצוע העבודות.
לא זו אף זו, התשלום אותו ביצעה המבקשת על חשבון העבודות, עומד גם הוא בסתירה לטענתה לפיה הותנה התשלום בתשלום המזמין. ניסיונה של המבקשת ליישב הסתירה באמירה כי התשלום בוצע לאור החברות ובקשתה המיוחדת של המשיבה, אינו משכנע.