פלוני נ' אלמוני ואח'

א. ההליך

1.התובע, יליד 18.1.1996, עותר בתביעתו לכך שהנתבעים יחויבו לפצותו עבור נזקי גוף שנגרמו לו, בתאונת דרכים שאירעה בתאריך 12.8.2013, עת הוא והנתבע מס' 1 (להלן – "הנתבע") רכבו על טרקטורון. בעת אירוע התאונה, הנתבע היה זה שנהג בטרקטורון, ובאותה עת, התובע והנתבע היו חברים טובים.

2.במועד התאונה הטרקטורון היה בבעלות נג'יב ווהבה (להלן – "נג'יב"), ולא סודר לו ביטוח לפי פקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), תש"ל – 1970. בנוסף לכך, לנתבע לא היה רישיון נהיגה. בשל עובדות אלה, התביעה הוגשה גם נגד "קרנית", אשר מצדה, שלחה הודעה לצד שלישי לנתבע ולנג'יב.

ב. ההליך הפלילי שהתקיים נגד הנתבע

3.בעקבות התאונה הוגש נגד הנתבע כתב אישום לבית המשפט לנוער בחיפה. בכתב האישום נטענו כלפי הנתבע הטענות הבאות:

"1.בתאריך 12.8.13 סמוך לשעה 17:10 נהג הנאשם שאינו מורשה לנהוג וללא רשות הבעלים, טרקטורון מסוג פולריס, מס' ... בדאלית אל-כרמל לכיוון אליקים ...

......

3.הנאשם נהג רכבו בקלות ראש בכך שנהג ברכב שאינו מורשה לנהיגה, לקח [ביחד עם אחר ריאן] את הטרקטורון ללא רשות הבעלים, במהלך הנהיגה איבד שליטה על הטרקטורון, סטה ימינה והתנגש בעמוד."

בפרק "הוראות החיקוק" שבכתב האישום, פורטו 7 (שבע) הוראות חיקוק שונות, שנטען כי הנתבע עבר עליהן, ובין היתר צוין, כי נהג ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח, ועוד צוין, ואף נרשם באותיות מודגשות: "שימוש ברכב ללא רשות הבעלים - עבירה לפי סעיף 413(ג) לחוק העונשין, תשל"ז -1977".

4.נראה הדבר, שבין הנתבע ובאת כוח המדינה נעשה הסדר טיעון. במסגרת הסדר זה כתב האישום תוקן, ונוספו לו בכתב יד המילים המופיעות לעיל בסוגריים מרובעים ("ביחד עם אחר ריאן"). מכל מקום, בישיבה שהתקיימה בבית המשפט לנוער, בתאריך 10.7.2014, בנוכחות הנתבע והוריו, סנגורו של הנתבע הודה בעובדות כתב האישום המתוקן.

בגזר הדין שניתן בתאריך 19.11.2014 החליט בית המשפט לנוער שלא להרשיע את הנתבע, ובחר להעמיד את הנתבע במבחן, וכן חייבו לחתום על התחייבות על סך 3,000 ₪ שלא לבצע במשך שלוש שנים עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה או שימוש ברכב ללא רשות הבעלים. בנוסף לכך נפסל הנתבע מלהחזיק ברישיון נהיגה לתקופה של 18 חודשים, ותחילתה בתאריך גזר הדין, ועוד הוטל עליו עונש של פסילת רישיון הנהיגה למשך 12 חודשים על תנאי, והתנאי הוא שבמשך שלוש שנים לא יעבור הנתבע עבירה של נהיגת ללא רישיון נהיגה.

ג. תמצית גרסת התובע בקשר לקרות התאונה

5.התובע, בתצהיר עדותו הראשית (מוצג ת/2) מסר, כי בתאריך התאונה, נסע בטרקטורון שהיה נהוג על ידי הנתבע. במהלך הנסיעה הטרקטורון התנגש בעמוד, וכתוצאה מכך התובע נפגע, אך התובע אינו יודע מה גרם לתאונה, שכן ישב במושב האחורי. התובע ומצהיר, כי ידע שהטרקטורון מצוי בבעלות בן דודתו של הנתבע, הוא נג'יב, וידע שהנתבע משתמש בו, ועל כן האמין, שהנתבע נהג בטרקטורון לאחר שקיבל רשות לכך מנג'יב, וכן האמין שלטרקטורון יש ביטוח כנדרש בחוק. עוד הוסיף התובע, כי הנתבע נהג בטרקטורון מספר לא מבוטל של פעמים, ועל כן "ברור כי הינו מחזיק ברישיון נהיגה בר תוקף". התובע מוסיף, כי האמין לדבריו של הנתבע, שסיפר לו, כי הוא מחזיק ברישיון נהיגה, ואמונתו זו התחזקה לאחר שנחשף למיומנותו של הנתבע בטיפול בטרקטורון. עוד טוען התובע, כי "[הנתבע] הציע לי לנסוע עמו בטרקטורון ולא חששתי שאין לו ביטוח ואין לו רישיון כי [הנתבע] סיפר לי כי הינו בעל רישיון נהיגה וברור שלטרקטורון יש ביטוח ועל כן נסעתי עם [הנתבע] כש[הנתבע] נוהג בטרקטורון ואני יושב במושב האחורי מאחורי הנהג".

בתצהירו מוסיף התובע וטוען, כי "לאור פציעותי בעקבות התאונה אינני זוכר את אשר התרחש באותו יום התאונה, כיצד קרתה ומה גרם לה".

6.בתאריך 9.9.2013 נחקר התובע על התאונה בידי חוקר משטרה, בעודו מאושפז בבית החולים רמב"ם. אכן, הודעת התובע משקפת את טענתו, כי לכאורה, באותה עת, לא זכר דבר. התובע אמנם זכר כי היה עם חבר שלו, אך כאשר נשאל האם הוא זוכר מי היה החבר שלו, השיב, כי אינו זוכר. בהמשך השיב, כי הוא זוכר שהיה על טרקטורון, אך כאשר נשאל מי נהג בטרקטורון, השיב כי אין לו מושג. כאשר נשאל התובע, האם הוא זוכר דבר מה נוסף, חוץ מהעובדה שהיה על טרקטורון, השיב: "כלום".

כבר כאן ועכשיו אציין, כי להתרשמותי, תשובות התובע, שניתנו לחוקר המשטרה בהודעתו, שכאמור נמסרה כחודש לאחר התאונה, נועדו כדי לחפות על הנתבע, ולא נבעו מאובדן הזיכרון. כעולה מההודעה, זכרונו של התובע היה זיכרון סלקטיבי. התובע זכר, כי רכב על טרקטורון, אך שכח מי נהג בטרקטורון ומי היה חברו. בנסיבות שכאלה, התירוץ שנתן התובע, כאילו איבד את זכרונו, אינו אמין בעיני, והוא מטיל צל כבד על מידת האמון שאני מוכן לתת לעדותו.

7.בחקירתו הנגדית מסר התובע, כי ביום התאונה הוא הלך בשכונת מגוריו כדי "להוציא את העצבים מהראש", והנתבע עבר במקום עם הטרקטורון, והציע לו לעלות עליו. התובע הודה, כי הוא מכיר את הנתבע תקופה ארוכה, ועל כן נשאל, מדוע סבר שלנתבע, שהיה כבן 15 שנים וחצי באותו מועד, וצעיר מהתובע עצמו, יש רישיון נהיגה, ועל כך השיב, כי הוא חשב שהנתבע הוא בן גילו. התובע נשאל ארוכות על הנסיבות שגרמו לו להאמין שלתובע יש רישיון נהיגה, חרף גילו הצעיר, אך התמיד בתשובותיו, כי האמין לדבריו של הנתבע, שיש לו רישיון נהיגה. אציין, כי גם תשובותיו של התובע בעניין זה רחוקות מלשכנע באמתותן. בהמשך הדברים אומת התובע עם גרסתו של הנתבע, עליה אעמוד בהמשך הדברים, אך רוב תשובותיו בעניין זה היו, שאיננו זוכר.

ד. תמצית גרסת הנתבע בקשר לקרות התאונה

8.נראה הדבר שאת הדברים שהתובע "שכח", הנתבע זכר, וזכר היטב. בתצהיר עדותו הראשית מסר הנתבע, כי בתאריך 12.8.2013 הוא היה באזור חיפה, והתובע התקשר אליו והציע לו ללכת למוסך ולקח את הטרקטורון של בן דודו (נג'יב). כאשר הנתבע הגיע לישוב, התובע היה עדיין בעבודה, ועל כן ביקש שהנתבע ייגש למוסך לבדו ויביא את הטרקטורון, והשניים ייפגשו וייסעו עליו. הנתבע הגיע למוסך ושם פגש בבן דודה אחר שלו, שהמוסך בבעלותו, ואמר לו, כי נג'יב אישר לו לקחת את הטרקטורון, למרות שלא היה לו אישור מנג'יב לכך. הנתבע החל לנסוע בטרקטורון אך נתקע בלי דלק, והחל לשוב למוסך ברגל כדי להצטייד בדלק. בשלב מסויים פגש אותו חבר בשם מהראן, ולקח אותו ברכבו למוסך. כאשר הגיע למוסך התובע התקשר אליו וקבע להיפגש איתו בתחנת דלק, ומהראן לקח את הנתבע לתחנת הדלק, שם פגש את התובע. לאחר מכן מהראן הסיע את התובע ואת הנתבע לטרקטורון, ונסע לדרכו. הנתבע מוסיף, כי לאחר שהוא והתובע תדלקו את הטרקטורון, הם הניעו אותו בדחיפה (כיוון שלא היה לו מצבר). לדברי הנתבע, בתחילה היה זה התובע שנהג בטרקטורון, לאחר מכן הנתבע החליפו, ולאחר מכן אירעה התאונה.

הנתבע מצהיר, כי "התובע ידע היטב שאין לי רישיון נהיגה ובוודאי שידע את גילי וברור היה לשנינו כי אין לי רשות לנהוג בטרקטורון".

9.בחקירתו הנגדית (החל מעמוד 64 לפרוטוקול) מסר הנתבע, כי עוד לפני היום בו לקח את הטרקטורון מהמוסך, הוא והתובע היו אצל נג'יב. הטרקטורון היה אז לא תקין ועל כן הם (ביחד עם נג'יב) גררו אותו למוסך. לדבריו "עשינו הכל ביחד בלי שאף אחד ידע". לדבריו, הוא והתובע תכננו "בלי שאף אחד יידע" לצאת עם הטרקטורון לבלות אחרי שהוא יתוקן, ולדבריו התובע ידע שהם נוטלים את הטרקטורון ללא רשותו של נג'יב. עוד הוסיף הנתבע, כי הוא והתובע תכננו להוציא את הטרקטורון מהמוסך, בלא ידיעתו ובלא רשותו של נג'יב. לדבריו: "אני ו[התובע] רצינו לקחת אותו בלי שאף אחד יידע, לא ההורים שלי ולא ההורים שלו". ביחס לנטילת הטרקטורון מהמוסך, מסר הנתבע, כי "אני הלכתי לקחת אותו בלי רשות".

ה. טענות הצדדים

10.לטענת התובע, כיוון שלא ידע שהנתבע לא קיבל רשות מנג'יב לנהוג בטרקטורון, ולאור התנהגות התובע קודם לכן, הוא האמין שנג'יב התיר לנתבע לנהוג בטרקטורון. עוד טוען התובע, כי הנתבע אמר לו שיש לו רישיון נהיגה, ורק לאחר התאונה התברר לו שלנתבע אין רישיון נהיגה, ועל כן אין לשלול ממנו את הזכאות לפיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975.

11.לעומת טענות התובע, טוען הנתבע, כי התובע ידע היטב, הן שנג'יב לא נתן למי מהם רשות לנהוג בטרקטורון, והן שלנתבע עצמו אין רישיון נהיגה. אזכיר בהקשר זה, שהנתבע צעיר בגילו מגילו של התובע, ובעת התאונה הנתבע היה כבן 15 שנים וחצי. על כן, לטענת הנתבע, התובע אינו זכאי לפיצוי.

12.הנתבעים טוענים, כי ממכלול הראיות עולה, שהתובע היה שותף פעיל לנטילת הטרקטורון על פי תכנון מוקדם, ואף נהג בטרקטורון בתחילת הנסיעה. על כן, על פי החוק יש לראות את התובע כמחזיק ומשתמש במשותף בטרקטורון, ביחד עם הנתבע, כשהוא מודע לעובדה, בין אם בידיעה פוזיטיבית ובין אם על דרך עצימת עיניים, שלנתבע אין רישיון נהיגה.

הנתבעים מוסיפים, כי בזמן אמת, התובע מסר לפני גורמים שונים, לרבות מומחים רפואיים, כי אינו זוכר את אירוע התאונה ואירועים שקדמו לה, אולם לקראת הגשת תביעתו אימץ התובע את הגרסה, אותה לא זכר לפני כן, כי פגש את הנתבע במקרה, ועלה אתו על הטרקטורון "כטרמפיסט" תמים, כשהוא חף מכל ידיעה באשר להחזקת הנתבע ברישיון נהיגה או אף אם קיבל הנתבע רשות לנהוג באותו טרקטורון.

לטענת הנתבעים, עיון בתשובותיו של התובע, מלמד, כי התובע ידע היטב, שלנתבע אין ולא יכול להיות רישיון נהיגה בשל גילו הצעיר, לטענת הנתבעים, גם אם היה ממש בטענות התובע, כי "חשב" שהנתבע בן גילו, הרי לא ייתכן, כי סבר שכבר במשך שנה וחצי קודם לכן, הוא מחזיק ברישיון נהיגה, כי אז יוצא שהנתבע מחזיק ברישיון נהיגה מגיל 15.5. הנתבעים מוסיפים ומטילים ספק במהימנות הגרסה שמסר התובע והעדים מטעמו. מאידך, הנתבעים טוענים, כי הנתבע לא ברח מאחריותו, ולעומת התובע הוא דיבר אמת, והעמיד את עצמו בסיכון ממשי. בהודעתו במשטרה הודה הנתבע, כי הוא זה שנהג בטרקטורון בזמן התאונה, חרף העובדה שלפי דבריו הם התחלפו בנהיגה במהלך הנסיעה. הנתבעים מדגשים, כי הנתבע הודה בדברים האמורים בפני גורמי האכיפה , בזמן אמת "כאשר 'החרב' (הפלילית) 'מונחת על צווארו' בטרם קיבל יעוץ", דבר שמעיד על אמינות גרסתו.

13.הנתבעים מוסיפים וטוענים, שאף אם לא תתקבל טענתם, שהתובע ידע באופן פוזיטיבי, שהשימוש בטרקטורון היה "ללא רשות" בעליו ,כי אז עצם ההתעלמות מן העובדות שהוכחו, ובהן גילו של הנתבע, העדר החזקתו ברישיון נהיגה, ההיכרות הקרובה בין התובע והנתבע, ידיעתו, כי הטרקטורון לא שייך לנתבע ושאר הנסיבות לרבות, היעדר קסדות, הנעת הטרקטורון באמצעות דחיפה (ללא מפתח), כל אלה מהווים אינדיקציה לידיעתו הפוזיטיבית של התובע, והיו צריכים לעורר בו סימני שאלה שמחובתו היה לבררן לפני עלייתו על הטרקטורון. התעלמותו של התובע מסימנים ועובדות אלה עולה, לטענת הנתבעים, כדי "עצימת עיניים" שעל פי הפסיקה שקולה ל"ידיעה פוזיטיבית".

הנתבעים טוענים, שמכלול הנתונים ובכלל זה זהות המעורבים, גילם והיחסים ביניהם, יש בהם כדי להביא לדחיית טענת התובע, כי סבר, שהשימוש בטרקטורון היה ברשות. על כן טוענים הנתבעים, כי יש לקבוע, כי התובע נעדר זכאות לפיצוי מהנתבעת. לטענת הנתבעים, בנסיבות האמורות, ניתן להגיע לאותה תוצאה גם משיקולים שבתקנת הציבור, המגלמים הרתעה ומניעת התנהגות פסולה או בלתי מוסרית עליהם עמד בית המשפט העליון בע"א 5773/95 נבולסי נ' אנטון, פ"ד נ"ג(5) 549 (1999).

14.למעלה מהאמור, קרנית טוענת, כי ככל שטענותיה להיעדר זכאות כלפי התובע תידחינה, יש לחייב את הצדדים השלישיים לשפות אותה, וזאת מכוח סעיף 9 לחוק, הקובע, כי מי ששלם פיצויים תהיה לו זכות חזרה על אחר, ובין היתר על מי שאין לו ביטוח לפי פקודת ביטוח או שהביטוח שיש לו אינו מכסה את החבות הנדונה.

ו. תביעת התובע בעילת חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים

15.טענות הצדדים, במישור חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975, נוגעות להוראת סעיף 7 לחוק, ובעיקר לסעיף 7(2), ולהלן אביא את הסעיף כלשונו:

"7.נפגעים אלה אינם זכאים לפי חוק זה:

(1)מי שגרם לתאונה במתכוון;

(2)מי שנהג ברכב תוך הפרת החוק לתיקון דיני העונשין (שימוש ברכב ללא רשות), תשכ"ד-1964, וכן מי שהיה מצוי ברכב ביודעו שהנוהגים בו כאמור;

(3)מי שנהג ברכב כשאין לו רישיון לנהוג בו, למעט רישיון שפקע מחמת אי תשלום אגרה או מחמת הגבלה שהוטלה לפי פרק ו'1 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967;

(4)מי שהרכב שימש לו, או סייע בידו, לביצוע פשע;

(5)מי שנהג ברכב ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח, או כשהביטוח שהיה לו לא כיסה את שימושו ברכב;

(6)בעל הרכב או המחזיק בו, שהתיר לאחר לנהוג ברכב כשאין לו ביטוח לפי פקודת הביטוח או כשהביטוח שיש לו אינו מכסה את החבות הנדונה ושנפגע בתאונת דרכים שאירעה באותה נהיגה, בין בהיותו ברכב ובין מחוצה לו."

סעיף 7(2) מפנה אמנם לחוק לתיקון דיני עונשין (שימוש ברכב ללא רשות), תשכ"ד – 1964, אך חוק זה בוטל והוחלף בסעיף 401(א) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977. לאחר מכן הוחלף סעיף 401(א) בסעיף 413ג' לחוק העונשין. בע"א 5773/95 נבולסי נ' אנטון , פ"ד נ"ג(5) 549 (1999)) קבע בית המשפט העליון הלכה, ולפיה יש לייחס את ההפניה המופיעה בסעיף 7(2) לחוק, כמפנה להוראה הרלבנטית הקיימת כיום, דהיינו, לסעיף 413ג' לחוק העונשין. כזכור, הנתבע הודה, במסגרת המשפט הפלילי, שהתנהל נגדו בבית המשפט לנוער, כי ביצע עבירה לפי סעיף 413ג' לחוק העונשין.

כיוון שאין מחלוקת, שהתאונה אירעה בשעה שהנתבע נהג בטרקטורון, הרי ששאלת השאלות היא, האם התובע ידע או לא ידע, שהנתבע נטל את הטרקטורון מבלי לקבל את רשותו של נג'יב.

16.הדרך הפשוטה שעמדה לתובע, להוכיח את הרשות שלטענתו נג'יב נתן לנתבע, היא להביא את נג'יב להעיד. ואולם נג'יב לא הוזמן להעיד. ידועה ההלכה, שאי הזמנת עד רלבנטי פועלת לטובת מי שהיה אמור להזמינו, ואולם, אין אני סבור שיש להפעיל הלכה זו נגד התובע. נג'יב הוא בן דודתו של הנתבע, ואפשר להניח לזכות התובע, שהוא חשב שאם יזמין את נג'יב, האחרון יתמוך בגרסתו של הנתבע, בין אם כדי לסייע לבן דודתו הנתבע, ובין אם כדי לחלץ את עצמו מהתוצאה הצפויה לו לפי סעיף 9(א)(3) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

17.בהעדר כל עדים רלבנטיים אחרים, עומדות לפני עדותו של התובע מחד גיסא, ולפיה התובע לא ידע שנג'יב לא התיר לנתבע לנהוג בטרקטורון, ומאידך גיסא, עדותו של הנתבע, שהתובע ידע שנג'יב לא התיר לו לנהוג בטרקטורון, והתובע והוא נטלו אותו מהמוסך מבלי שקיבלו קודם לכן את רשותו של נג'יב. אציין, כי עדות נוספת, שאפשר ויכלה לסייע בבחינת גרסאות הצדדים, הייתה עדותו של מהראן נאטור. ואולם, פעמיים מר נאטור לא התייצב להיחקר על תצהיר עדותו הראשית, ובעקבות זאת בא כוחו של הנתבע ויתר על עדותו.

מכל מקום, מבין שתי הגרסאות הנני מעדיף את גרסתו של הנתבע, מהטעמים הבאים:

(א)עדותו של הנתבע עשתה עלי רושם אמין יותר מעדותו של התובע. במהלך חקירתו של התובע, התרשמתי, שהתובע נוטה להתחמק ממתן תשובות ענייניות ואמתיות לשאלות שהוא נשאל, ולא רק בקשר לידיעתו אם הנתבע קיבל רשות מנג'יב, אלא בנושאים שונים עליהם נשאל, לרבות, תפקוד ידו, נהיגתו בכלי רכב, אובדן זכרונו, ועוד.

(ב)על גרסת התובע, כי סמוך לאחר התאונה איבד את זכרונו, מתקשה אני לבסס ממצאים עובדתיים. מוכן אני להניח, שלאחר התאונה מצבו של התובע היה קשה, ואפשר שאף איבד את זכרונו לזמן מה. יחד עם זאת, בתאריך 9.9.2013, כחודש לאחר התאונה, בעת שמסר הודעה לחוקר המשטרה, זכרונו של התובע כבר שב אליו, והוא זכר שנפגע בעת שרכב על טרקטורון, אך לא זכר מי היה החבר שלו שנהג בו. אגב, התובע, בחקירתו הנגדית אישר, כי זכרונו שב אליו לאחר כ"חודש ומשהו" (עמ' 44 שורה 20 לפרוטוקול), אך לדבריו, בעת שנחקר לראשונה, כ- 3 או 4 ימים לאחר התאונה, זכרונו עדיין לא שב אליו. ואולם, מעיון בהודעה שמסר התובע עולה, כי התובע לא נחקר לאחר 3 או 4 ימים לאחר התאונה אלא לאחר כחודש. נראה אפוא, שהתובע מעיד באופן מניפולטיבי, ויש להיזהר בעדותו.

(ג)לעומת התובע, הנתבע הועמד לדין פלילי, ובתאריך 10.7.2014 הודה בעובדות כתב האישום שהוגש נגדו. באותה עת הנתבע כבר ידע על כך שהתובע הגיש את תביעתו (שכן זו הוגשה בתאריך 24.2.2014), וחזקה עליו שידע, שהודאתו עשויה לפעול לרעתו במסגרת ההליך האזרחי.

(ד)התובע, בחקירתו הנגדית מסר, כי הלך בשכונת מגוריו "כדי להוציא את העצבים מהראש", ואז עלה כטרמפיסט על הטרקטורון, שהיה נהוג בידי הנתבע בעת שהנתבע עבר במקום. ואולם, גרסתו של הנתבע, שהשניים תכננו מבעוד מועד להיפגש במוסך כדי לקחת את הטרקטורון, ולנסוע בו לבילוי משותף, מסתברת הרבה יותר. התכנון המוקדם, עליו העיד הנתבע, אף מתיישב עם עדותו של הנתבע, כי לאחר שהניעו את הטרקטורון בדחיפה, היה זה דווקא התובע שנהג בו ראשון, והרי אין חולקים, שלתובע לא היה רישיון נהיגה לנהוג בטרקטורון, ולא הייתה לו רשות מנג'יב לנהוג בו.

(ה)גם את טענת התובע, כי חשב שהנתבע הוא בן גילו אין אני מוכן לקבל. לפני התאונה התובע והנתבע היו חברים קרובים ביותר, ואין זה מתקבל על דעתי, שהתובע לא ידע שהנתבע צעיר ממנו בכשנה וחצי. ממילא אין זה מתקבל על דעתי, שהתובע סבר, כטענתו, שלנתבע יש רישיון נהיגה. התובע עצמו הגיע לגיל המאפשר לו ללמוד נהיגה רק מספר חודשים לאחר התאונה, ואין כל היגיון בתשובתו, שהניח, שהנתבע, הצעיר ממנו, קיבל רישיון נהיגה לפניו, ולמעשה כשנה וחצי לפני התאונה (שכן לטענתו ראה אותו נוהג בטרקטורון כשנה וחצי לפני התאונה).

(ו)בסעיף 13 לתצהיר עדותו הראשית הצהיר התובע: "הריני להצהיר כי ידעתי שהטרקטורון הינו בבעלות בן דודתו של [הנתבע] , וידעתי כי [הנתבע] משתמש בו זה יותר משנה וחצי לפני התאונה". ואולם, במהלך חקירתו הנגדית מסר התובע, כי רק לאחר התאונה נודע לו שהטרקטורון הוא בבעלות נג'יב, שכן רק אז בא כוחו הזמין אותו אליו וסיפר לו זאת (עמ' 40 לפרוטוקול, שורה 4: "אחרי התאונה הזמין אותי עו"ד כמאל ואמר לי"). אין זו אלא סתירה נוספת, המעמידה בספק ניכר את גרסתו המיתממת של התובע.

18.לכאורה, הנטל המוטל על הנתבע כבד יותר מזה המוטל על התובע. התובע למעשה מסתפק בכך שהוא מעיד, כי לא ידע שהנתבע לא קיבל רשות לנהוג בטרקטורון, ובכך הוא מעביר את הנטל להוכיח את ידיעתו לכתפיו של הנתבע. הנטל המוטל אפוא על הנתבע, ועל קרנית, להוכיח את ידיעתו של התובע, הוא נטל הרבה יותר כבד להוכחה.

הנתבע, שלא לקה בזיכרונו, מסר גרסה מפורטת בדבר הסיכום שהיה לו עם התובע, ולפיו שניהם תאמו ביניהם לקחת את הטרקטורון לנסיעה, ובמסגרת נסיעה זו, התובע אף נהג בו חלק מהדרך. התרשמתי, שהנתבע לא ניסה להסתיר את חלקו בפרשה העגומה, ולא ניסה לגרוע מאחריותו למצב הרע שנוצר. הנתבע, בעדותו, הרים את הנטל שהיה מוטל עליו, ועדותו שכנעה אותי, שהתובע ידע גם ידע, שבעל הטרקטורון, נג'יב, לא התיר לנתבע או לתובע, או לשניהם כאחד, לנהוג בטרקטורון.

19.על כן, לאחר ששקלתי הראיות שלפני וטענות באי כוח הצדדים, ועל יסוד עדותו של הנתבע, אותה אני מעדיף על פני עדותו של התובע, הנני קובע, שהתובע והנתבע תאמו ביניהם לקח את הטרקטורון לנסיעה, כדרכם של נערים, שאצה להם הדרך לנהוג בכלי רכב מנועי. בתחילת הנסיעה היה זה דווקא התובע שנהג בטרקטורון, ולאחר מכן, השניים התחלפו, והנתבע נטל את ההגה לידיו. לפיכך, הנני סבור, שסעיף 7(2) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים חל על עניינו של התובע במקרה שלפני, באשר התובע נפגע כאשר נסע על הטרקטורון, בשעה שהנתבע נהג בו, ובשעה שהתובע ידע, שהנתבע נוהג בטרקטורון ללא רשות בעליו (וגם ללא רישיון נהיגה).

בנסיבות העניין, ובבחינת "למעלה מן הצורך" מבקש אני להוסיף, כי אני מקבל את טענת בא כוחה של קרנית, כי יש לראות את התובע כמי שעשה שימוש במשותף בטרקטורון ביחד עם הנתבע (וראו: ע"א 91/82 גולדמן נ' הסנה, פ"ד ל"ח (3) 505 (1984)). שימוש משותף זה בא לידי ביטוי בכך שהשניים תכננו מראש לקחת את הטרקטורון, מבלי לקבל לכך את רשות בעליו, הניעו אותו בדחיפה, ויצאו לנסיעה משותפת, שבמהלכה אף התובע עצמו נהג בטרקטורון. גם אם ברגע בו אירעה התאונה, הגה הטרקטורון היה בידיו של הנתבע, הרי שבסופו של דבר, השליטה בטרקטורון הייתה שליטה משותפת לתובע ולנתבע גם יחד.

20.על יסוד האמור לעיל, הנני קובע אפוא, שהתובע אינו זכאי לפיצוי לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

ז. תביעת התובע בעילת דיני הרשלנות לפי פקודת הנזיקין

21.החלת סעיף 7(2) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים על עניינו של התובע, פוטרת למעשה את קרנית מחבותה כלפי התובע, ויש לדחות את תביעת התובע נגדה. כפועל יוצא מכך, אף ההודעה לצד שלישי, שקרנית שלחה, מאבדת את נפקותה, ויש לדחותה.

22.כידוע, סעיף 7 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים קובע רשימה של אנשים שאינם זכאים לפיצוי לפי חוק זה. ואולם, בסעיף 8(ג) לחוק נקבע, כי מי שאין לו עילת תביעה לפי חוק הפיצויים, לא תיגרע זכותו לתבוע פיצוי לפי פקודת הנזיקין. בהקשר זה אזכיר את ע"א 2591/09 אלנאסרה נ' שליסל (פורסם במאגר "נבו" – 22.2.2011), שם חזר בית המשפט העליון על ההלכה, שלמעשה כבר נפסקה קודם לכן, כי עקרון ייחוד העילה, הקבוע בסעיף 8(א) לחוק הפיצויים, לא חל על חסרי זכאות לפי סעיף 7 לחוק (וראו סעיף 12 לפסק הדין, והאסמכתאות המובאות שם).

על כן, דחיית תביעת התובע, בעילת חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, מקימה עתה את הצורך לבחון את תביעתו של התובע בעילת פקודת הנזיקין. ליתר דיוק, יש עתה לבחון את אחריותו של הנתבע במישור דיני הרשלנות, וכן יש לשקול, האם יש לייחס לתובע אשם תורם.

23.בחינת אחריותו של הנתבע לפי דיני הרשלנות, מביאה למסקנה שהוא אכן היה רשלן. הנתבע נהג בטרקטורון מבלי שהיה לו רישיון נהיגה ומבלי שקיבל את רשות בעליו, ודי באלה כדי להטיל עליו את האחריות לקרות התאונה, וממילא את האחריות לפיצוי התובע. הנתבע אף הפר אף הוראת סעיף 10 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], האוסר על מי שאין בידו רישיון נהיגה, לנהוג ברכב מנועי. מדובר אפוא בהפרת חובה חקוקה מובהקת, חובה שנועדה "לטובתו או להגנתו של אדם אחר".

הנתבע ביצע אפוא שתי עוולות כלפי התובע, והן, רשלנות והפרת חובה חקוקה. ואולם, אין להתעלם מאחריותו של התובע עצמו, ויש לבחון את תרומת האשם מצדו של התובע.

24.בנסיבות המקרה שלפני, אחריותו של התובע, אינה פחותה מאחריותו של הנתבע. כאמור, הנני מקבל טענת הנתבעים, שהתובע והנתבע תכננו ביחד לקחת את הטרקטורון ועשו בו שימוש משותף, מבלי שקיבלו את רשותו של נג'יב, וכאמור, התובע אף נהג בטרקטורון בתחילת הדרך של מסעם המשותף. בשעה שאנו באים לחפש את האחראי לתאונה, כי אז יש לדעתי מקום לקבוע, שהתובע והנתבע אחראים לה כאחד. התכנון ליטול את הטרקטורון לנסיעה היה תכנון של השניים, ואף הוצאת התוכנית אל הפועל נעשתה על ידי שניהם. מתבקש אפוא, שגם והתוצאה העגומה שהתכנון והביצוע המשותפים הניבו, תחולק בין השניים.

התובע עלה על הטרקטורון כאשר ידע, שהנתבע, הצעיר ממנו, אינו מחזיק ברישיון נהיגה ולא קיבל רשות מנג'יב לקחת את הטרקטורון. התובע הושיב את עצמו על הכיסא האחורי של הטרקטורון, בשעה שהוא ידע שהטרקטורון נהוג על ידי מי שאין בידו רישיון נהיגה, מה עוד, שהוא עצמו נהג בטרקטורון זמן קצר לפני כן.

25.בנסיבות המקרה, הנני סבור אפוא, שיהיה זה ראוי להטיל על התובע אשם תורם בשיעור 50%. מאליו מובן, שלאור שיעור אשמו התורם של התובע, הנתבע יחוייב לפצותו עבור מחצית הנזק שנגרם לו.

ח. קביעת הנזק

26.התובע נפגע פגיעה רב מערכתית, וממקום התאונה הובהל לבית החולים רמב"ם, שם שהה עד לתאריך 9.9.2016. בתאריך 9.9.2016 הועבר התובע לבית החולים "לווינשטיין", שם היה מאושפז עד לתאריך 21.10.013. לשם קביעת נכותו בעקבות התאונה מונו שלושה מומחים רפואיים, שקבעו כדלקמן:

(א)ד"ר דוד קרת, אורתופד ילדים, קבע, כי לתובע הגבלות בהפעלת מרפק יד שמאל, ונכותו בשל כך מגיעה כדי 10% לצמיתות. כמו כן קבע ד"ר קרת, כי לתובע נותרו צלקות, ונכותו בשל צלקות אלה מגיעה כדי 5% לצמיתות.

(ב)פרופ' אהוד מלברגר, מומחה ברפואת הפה והלסת, קבע, כי בשל פגיעה שנפגע התובע בלסת נותרה לו נכות בשיעור 5% לצמיתות, ובנוסף לכך נגרמה לו צלקת מכוערת בגשר האף, ונכותו בשל צלקת זו מגיעה כדי 10% לצמיתות.

(ג)פרופ' שאול הראל, מומחה בתחום רפואת ילדים ונוירולוגיה, קבע, כי לתובע נותרו נכויות שונות בתחום הנוירולוגיה, ושיעורן המשוקל מגיע כדי 64% (כולל נכות עבור צלקות מרובות). כמו כן קבע פרופ' הראל את צרכיו של התובע בעתיד.

נכותו המשוקלת של התובע, על פי חוות דעת המומחים מטעם בית המשפט, מגיעה כדי 73.68% לצמיתות. בהתעלם מהנכויות שנקבעו עבור הצלקות, מגיעה הנכות המשוקלת ל- 64.55% לצמיתות.

27.בתאריך 31.5.2016 נעשה בין הצדדים הסדר דיוני ביחס לשומת הנזק, והוסכם כי תשלום הפיצויים עליהם הוסכם, יהיה כפוף להכרעה בשאלת החבות. לפי הסדר זה, הפיצוי הכולל לתובע, לרבות שכ"ט עו"ד מע"מ והוצאות משפט, מגיע כדי הסך 2,000,000 ₪, מתוכו הוסכם להפקיד סך 403,235 ₪ בחשבון נאמנות עד לתום בירור זכויות התובע במוסד לביטוח לאומי, והוסכם כי סכום זה "נועד להבטיח את זכויותיה של הנתבעת בגין דרישה / תביעת שיבוב שתוגש כנגדה בגין "קצבאות מל"ל" דהיינו בגין כל גמלה ו/או קצבה העשויה להשתלם לתובע ובכלל זה "קצבת ילד נכה", "קצבת נכות כללית" (עם או בלי תוספות לבני משפחה עתידיים) "שר"ם", "ניידות", ו/או כל קצבה ו/או גמלה העשויה להשתלם לנכים במצבו".

להסדר שנעשה בין הצדדים, המייתר את הצורך לשום את נזקי התובע במסגרת פסק דין זה, ניתן תוקף של החלטה.

28.לאור תרומת האשם של התובע, יעמוד אפוא סכום הפיצוי של הנתבע לשלם לו על סך 1,000,000 ₪, ומתוך סכום זה יהיה התובע זכאי לקבל סך 596,765 ₪. היתרה בסך 403,235 ש"ח, בין אם היא תשולם על ידי הנתבע ובין אם יהיה צורך לגבות אותה בהליכי הוצאה לפועל שיפתחו נגד הנתבע, תופקד בחשבון נאמנות משותף, שיפתח וינוהל על ידי בא כוח התובע ובא כוחו של הנתבע, על פי התנאים שנקבעו בהסדר הדיוני שנעשה, לרבות כמובן, התנאים שנקבעו לשחרור הפיקדון לידו של התובע.

בהסדר הדיוני שנעשה נקבע, שהסכום שיש להקפיא עד שהתובע יסיים למצות זכויותיו במוסד לביטוח לאומי, יופקד בחשבון נאמנות, שינוהל במשותף על ידי בא כוח התובע ובא כוחה של קרנית. ואולם, כיוון שקרנית יוצאת מן התמונה, יש להכניס בהסכמה זו שינוי, המתחייב מנסיבות העניין, ולפיכך חשבון הנאמנות שייפתח ינוהל על ידי בא כוח התובע ובא כוחו של הנתבע.

ט. סוף דבר

29.אשר על כל האמור לעיל הנני מחליט כדלקמן:

(א)הנני מחייב את הנתבע מס' 1, ז"ח ת"ז 315817866, לשלם לתובע, ר"כ ת"ז 313597908, סך 1,000,000 (מיליון) ₪, והנני מורה כדלקמן:

(1)מתוך הסכום האמור, ישולם לתובע סך 596,765 (חמש מאות תשעים ושישה אלף, ושבע מאות שישים וחמישה) ₪.

(2)היתרה בסך 403,235 (ארבע מאות ושלושה אלף, מאתיים שלושים וחמישה) ₪, תופקד לזכות התובע בחשבון נאמנות שינוהל במשותף על ידי בא כוח התובע ובא כוח הנתבע מס' 1.

(3)חשבון הנאמנות יתנהל על פי התנאים שהוסכמו בין הצדדים בהסדר הדיוני שאושר, והפיקדון ישוחרר לידיו של התובע, כאשר יבשילו התנאים לכך, על פי המוסכם בין הצדדים בהסדר הדיוני.

(ב)ביחסים שבין התובע והנתבע מס' 1, הסכום האמור בסעיף קטן (א) שלעיל כולל את שכ"ט עוה"ד, המע"מ והוצאות המשפט.

(ג)הנני דוחה את תביעת התובע נגד הנתבעת מס' 2 ("קרנית" – קרן הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים), וכפועל יוצא מכך הנני דוחה את ההודעה לצד שלישי שנשלחה על ידי "קרנית" לצדדים שלישיים.

(ד)הנני מחייב את התובע לשלם לנתבעת מס' 2 ("קרנית") הוצאות משפט, כולל שכ"ט עו"ד מע"מ והוצאות משפט (לרבות שכר טרחת המומחים הרפואיים), בסכום כולל של 76,050 ₪.

ניתן היום, י"ד חשוון תשע"ז, 15 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.