החלטה

1.עניינה של החלטה זו בערר על החלטת בית משפט השלום לאמץ את המלצות שירות המבחן ולשחרר את שני המשיבים בתנאים.

2.לשני המשיבים אין עבר פלילי קודם.

3.בכתב האישום מיוחסות לשני המשיבים עבירות רכוש רבות אשר יש בביצוען תכנון ותחכום.

4.לגבי העבירות המשותפות לשני המשיבים (אישומים 4-1) הוסכם (לגבי המשיב 1 ביחס לכולם ולגבי המשיב 2 ביחס לאישום 1) ונקבע (לגבי אישומים 4-2 ביחס למשיב 2) כי יש ראיות לכאורה, בעוד שלגבי עבירות המיוחסות למשיב 1 בלבד (אישומים 10-5) נקבע כי יש קושי ראייתי. לגבי המשיב 2 קיים נתון נוסף והוא שהעבירות המיוחסות לו נעשו בעת הפרת תנאי שחרור למעצר בית שנקבעו בתיק אחר (אישום 11).

5.לאחר שקילת המכלול הגעתי למסקנה כי יש לקבל את הערר בעניינו של המשיב 2 ולדחות את הערר בעניינו של המשיב 1.

6.בעניינו של המשיב 2 אני סבור כי הפרת תנאי השחרור של מעצר בית קודם שנלווה אליה ביצוע עבירות רכוש משמעותיות מצביעה על כך שלא ניתן לתת בו אמון לצורך שחרור נוסף בתנאים. לדעתי, הסתפקותו של בית המשפט קמא בהחמרת התנאים בעניינו אינה מספקת, ובנסיבות האמורות יש להורות על מעצרו עד תום ההליכים (וראו לעניין זה למשל בש"פ 7364/09 ובש"פ 8396/12).

7.לגבי המשיב 1 לא נכונה טענת העוררת כי נקבע שלגבי אישומים 10-5 "אין ראיות לכאורה" (סעיף 11 להודעת הערר). כל שנקבע הוא כי יש "קושי ראייתי" ולא מעבר לכך. במכלול הנסיבות אני סבור שאין להתערב בתוצאה שאליה הגיע בית המשפט קמא בקשר למשיב זה. זאת אפילו מנקודת מוצא נוחה יותר לעוררת, שמצבו הראייתי של המשיב 1 פחות טוב מזה שהניח בית המשפט קמא (לעניין זה שהאישומים מבוססים על הפריטים שנמצאו). בסופו של יום החליט בית המשפט קמא על השחרור רק לאחר ששירות המבחן המליץ על כך ולאחר שמשיב זה שהה במעצר ממושך. בהמשך לכך ובכלל, יש להניח גם שהמעצר האמור יתרום למוטיבציה של המשיב 1 שלא להיכשל כשהוא משוחרר ולהסתכן בחזרה למעצר.

למעשה, די במה שנאמר לעיל כדי שלא להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא בעניינו של המשיב 1. על כך אוסיף כי כלל נוסף תומך בתוצאה הנ"ל. הכוונה לכלל הקובע כי בעררי מעצרים אם החלטתו של בית המשפט קמא היא אפשרית, הרי ש"צריך טעם של ממש כדי לבטל את ההחלטה" (ראו למשל בש"פ 90/99, בש"פ 1769/11 ובש"פ 6619/12). בעניינו של המשיב 1 הדברים בוודאי אינם מגיעים עד כדי כך.

לנוכח כל שנאמר, יש לדחות את הערר בעניינו של משיב זה ולהשאיר את ההחלטה שניתנה בעניינו על כנה, תוך שהמשיב 1 מוזהר כי הפרת התנאים עלולה להוביל לתוצאות קשות לחובתו ואף למעצרו.

8.השורה התחתונה היא אפוא שהערר בעניינו של המשיב 1 נדחה, בעוד שלגבי המשיב 2 מתקבל הערר ונקבע כי הוא ייעצר עד תום ההליכים.

ניתנה היום, י"ג בניסן תשע"ג, 24 במרץ 2013, במעמד הנוכחים.