1.         זוהי בקשת מפרק חברת מלון כרמיאל (אשלד) בע"מ (בפירוק) (להלן, בהתאמה: המפרק או עו"ד נחשון ו-החברה אוהחברה שבפירוק) לחייב את  המשיבים 1-7 (להלן: המשיבים), כבעלי מניות בחברה שבפירוק ו/או נושאי משרה בה, לשאת, ביחד ולחוד, באחריות אישית לפי סעיפים 373 ו/או 374 לפקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג- 1983 (להלן: הפקודה). לחלופין, מבקש המפרק לקבוע שהמשיבים ניהלו את החברה בפירוק באופן שיש בו כדי להצדיק הטלת אחריות אישית לחובות החברה לפי סעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט - 1999 (להלן : חוק החברות).

בקשה 14 היא גלגול שלישי של בקשות  9 ו- 13.  

הרקע להגשתה הוא חלוקת כספים שהוחזרו לחברה עם הפסקת פעילותה, למרות חוב נטען של צד ג'. לימים הוכרעה דרישת החוב בפסק דין כפי שיתואר בהמשך.

התשתית העובדתית הרלוונטית

2.         החברה שבפירוק הינה חברה פרטית, מוגבלת במניות, שהוקמה בחודש ינואר 1996 למטרת הקמת מלון ומרכז תיירות בכרמיאל (להלן: הפרוייקט).

3.         המשיבות 1-4 הן חברות המחזיקות במניות החברה.

כעולה מתגובת המשיבים 2-7 לבקשה, המשיב 5 (להלן: שמואל רוזן) נשא בתפקיד בכיר בחברה והיה בעל שליטה  במשיבה 3.

המשיבים 6 ו-7 היו בעלי המניות במשיבות 2 ו-4 בהתאמה. 

4.         לצורך הקמת הפרוייקט, התקשרה החברה עם מינהל מקרקעי ישראל (להלן: המינהל) ושילמה לו סכום של כ-4,000,000ש"ח. הכספים מומנו מכספי הלוואת בעלים שנטלו בעלי מניותיה של החברה.

החברה התקשרה עם חברת חנוך שפירא אדריכלים בע"מ (להלן: חנוך שפירא) לביצוע עבודת התכנון האדריכלי והפיקוח העליון של הפרוייקט.

5.         הפרוייקט שלשמו התאגדה החברה לא יצא אל הפועל בינואר 2000, פנתה החברה למינהל בבקשה לבטל ההתקשרות.

כעולה מהביאורים לדו"ח הכספי של החברה ליום 31/12/00 (להלן: הדו"ח הכספי) (צורף כנספח ב' לבקשה 9), בשנת 2000 סיימה החברה את פעילותה.

עוד עולה, כי הכספים ששולמו עבור הפרוייקט הוחזרו לחברה וחולקו בין בעלי מניות החברה בהתאם לאחזקותיהם בחברה  (עמ' 5-6 לדו"ח הכספי).

6.         בין לבין, בשנת 1999, התקבלה אצל החברה דרישה לתשלםו יתרת חוב מחנוך שפירא. החוב לא נפרע כי החברה הכחישה חבות כלשהי לשלמו.

7.         חנוך שפירא הגישה בשנת 2001 תביעה נגד החברה ושמואל רוזן ובה עתרה לחייב את החברה בתשלום יתרת שכרה כמו גם את שמואל רוזן כנושא באחריות אישית בתשלום.

כעולה מכתב ההגנה שהגישו (צורף כנספח ג' לתגובת המשיבים 2-7) (להלן: כתב ההגנה), כפרו החברה ושמואל רוזן. בחוב לחנוך שפירא וטענו שלאור התנהלותה מול החברה, תביעתה הוגשה בחוסר תום לב. שמואל רוזן הוסיף כי אין עילה לחייבו באחריות אישית לחוב ועמד על תשלום הוצאותיו.

בפסק הדין שניתן בת.א. 1215/01 ביום 31/03/04 בבימ"ש השלום בחיפה, התקבלה התביעה נגד החברה באופן חלקי ונדחתה התביעה נגד שמואל רוזן (להלן: פסק הדין). החברה חוייבה לשלם לחנוך שפירא סך של 196,662 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 6/10/99 ועד התשלום בפועל, וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 ש"ח. הסכום נקבע בגין יתרת השכר בשיעור 11% מאמדן עלות הפרויקט לאחר שהחברה שילמה לחנוך שפירא 20% מהשכר הכולל.

נקבע כי שמואל רוזן אינו חב באחריות אישית לתשלום שכרה של חנוך שפירא, ועל חנוך שפירא הוטל לשאת בהוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד של שמואל רוזן בסך 10,000 ש"ח. 

8.         בחלוף למעלה משלוש שנים מיום פסה"ד, הגישה חנוך שפירא ביום 24/09/07  בקשה לפירוק החברה.