החלטה בבקשת התובעים להגשת ראיות נוספות
רקע קצר
1.התובעת 2 (להלן – סיגמה) עוסקת במסחר בדגנים וקטניות, והיא הבעלים של התובעת 1 (להלן – סילבר), שהוקמה לצורך ביצוע העסקה המשותפת ברוסיה, נשוא תביעה זו.
סילבר, הנתבע 1 (להלן – בורקיס) ואיש עסקים רוסי הקימו ברוסיה חברה משותפת לצורך הקמת מפעל ברוסיה, שיעסוק בכל שרשרת המסחר בחומוס, למן גידולו באמצעות חקלאים מקומיים, ועד מכירתו למפעלים בישראל ובארצות אחרות (להלן – הפרוייקט/המפעל).
הנתבע 2 (להלן – קושניר) הוגדר על ידי התובעות כשותפו של בורקיס. בורקיס וקושניר טענו כי קושניר היה עובד של סילבר. בהחלטה מיום 11.9.11 קבעתי כי התביעה נגד קושניר צריכה להתברר בבית הדין לעבודה, שיפסוק גם בדבר מעמדו כעובד, ומחקתי את התביעה נגדו.
ההתקשרות בין הצדדים ארכה פחות משנתיים, בשנים 2009-2010, עד שהופסקה ביוזמת התובעות, בטענה שבורקיס וקושניר הונו אותן והעלימו מהן סחורה וכספים.
בורקיס וקושניר הכחישו את הנטען נגדם.
הנתבעת 3 (להלן – ארבס), היא חברה בבעלות בורקיס, שהוקמה לקראת תום ההתקשרות שבין הצדדים, ועוסקת אף היא בתחום המסחר בחומוס ובקטניות. התובעות טוענות, כי היא הוקמה לצורך הברחת סחורה וכספים מהפרוייקט/המפעל אליה. בורקיס מכחיש טענה זו, ולדבריו היא הוקמה לשם השקעה בפרוייקט/במפעל, כדי להקטין את ההפסדים שהיו צפויים לו מהפסקת ההתקשרות המשותפת.
2.התובעות הגישו תביעה זו נגד הנתבעים, כשהסעד הראשון שנדרש על ידן היה צו למתן חשבונות.
נוסף לכך, הן תבעו את הנתבעים לתשלום סך של 4 מליון ₪, כהשבה/פיצוי בגין הסחורה והכספים שנגזלו מהן, לטענתן, ובגלל ההפסדים שנגרמו להן, לטענתן, ממעשי ההונאה ואובדן השקעתן במפעל/בפרוייקט.
התביעה נגד קושניר נמחקה כאמור, תוך קביעה שהתביעה נגדו צריכה להתברר בבית הדין לעבודה.
מאוחר יותר (אך קודם לתחילת ההוכחות) חזרו בהן התובעות מהסעד למתן צו לחשבונות והודיעו כי הן מסתפקות בסעד הכספי.
בורקיס וארבס הכחישו את כל הטענות שנטענו נגדם. בורקיס טען, כי אם אכן היתה הונאה, הרי שהדבר נעשה על ידי קושניר בלבד, והוא עצמו ניזוק מכך לא פחות משהתובעות ניזוקו.
בהתאם להחלטתי, הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית, העדים נחקרו, שלב הראיות תם וניתנה החלטה על הגשת סיכומים בכתב (החלטה מיום 30.9.13).
הבקשה ותמצית טענות הצדדים
3.ביום 18.11.13 הגישו התובעות בקשה זו, להתיר להן הגשת ראיות נוספות, שעיקרן – הקלטות ותמלול שיחות שנערכו בין בורקיס ובין חוקר שנשכר על ידי התובעות (שהוקלטו, כמובן, ללא ידיעת בורקיס), בהן נשמע בורקיס כשהוא מציע לאותו חוקר לרכוש מפעל לגידול ושיווק חומוס ברוסיה, שהוא לטענת התובעות, המפעל שהוקם ביוזמה משותפת, וכן תצהיר של החוקר המתאר את ביצוע ההקלטה ותצהיר של אופיר דגן, אחד מבעלי המניות והמנהלים בתובעות (שכבר העיד בהרחבה בשלב ההוכחות), שמתאר את הרקע לביצוע אותן הקלטות.
ראיות אלה נדרשות, לטענתן, כדי להזים את עדותו של בורקיס, לפיה הוא כבר אינו מצוי בכל קשר עם המפעל ואינו פועל באופן כלשהו באמצעותה (סעיף 69 לתצהיר עדותו הראשית), וכדי להראות כי בורקיס פעל באופן מתוכנן לנישולן מהמפעל ולהשתלטות עליו.
ההצדקה הנטענת לעיתוי הגשת הראיות החדשות היא בכך, שרק לפני כשלושה שבועות קודם להגשת הבקשה, שוחח אביו של עופר דגן, עמוס דגן, שנמנה גם הוא על בעלי המניות והמנהלים של התובעות, עם יחזקאל חממה, העוסק אף הוא בתחום המסחר בחומוס וקטניות, וזה סיפר לו כי בורקיס הציע לו לרכוש "מפעל לניקוי קטניות" ברוסיה.
בעקבות אותה שיחה, שכרו התובעות את החוקר, שהתחזה בפני בורקיס כמי שמתעניין ברכישת המפעל, והקליט אותו כאמור.
4.בורקיס וארבס מתנגדים לבקשה.