ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
|
22529-05
25/07/2011
|
בפני השופט:
מנחם (מריו) קליין
|
| - נגד - |
התובע:
1. רונית אריאלי-מלמד
2. יוסף זוהר אריאלי
|
הנתבע:
מנורה חברה לביטוח בע"מ
|
|
החלטה
"לא תטה משפט לא תכיר פנים ולא תקח שוחד"
(דברים טז, יט).
מונחת לפני בקשה על פיה מתבקש בית המשפט להעביר את הבורר, עו"ד אפרים גלסברג, מתפקידו. הבקשה מבוססת על סעיף 11 לחוק הבוררות התשכ"ח-1968, ועיקרה הטענה שהבורר מצוי בניגוד עניינים ויש חשש למשוא פנים, ולכן יש למנות בורר אחר תחתיו או להחזיר את הדיון לבית המשפט.
רקע
ביום 07.09.2003 נקלעה יאכטה, שבוטחה אצל המבקשת, לסופת הוריקן כששטה בצפון האוקיינוס האטלנטי (להלן: "התאונה"). התאונה גרמה לטביעתה של היאכטה ולמותם של שלושת אנשי ציוותה. דרישה לתשלום סכום הביטוח נדחתה ע"י המבקשת בטענה כי מר אריק אריאלי המנוח לקח סיכון מודע והניח שיצליח לגבור על ההוריקן. יורשיו של מר אריאלי המנוח הגישו תביעה לבית המשפט השלום בת"א. התיק התנהל בפני כב' השופט מאיר שנהב.
ביום 02.01.2008 הגישו הצדדים בקשה בהסכמה להעברת התיק לבוררות ונקבו בשמו של עו"ד אפרים גלסברג כבורר המקובל על הצדדים. הבקשה קיבלה תוקף של החלטה ובין הצדדים נחתם הסכם בוררות, הצדדים הגישו ראיותיהם לבורר. ביום 05.09.2010 התקיימה ישיבת ניסיון פישור בין הצדדים כאשר כל צד טען בנפרד בפני הבורר לצורך גיבוש הצעת פשרה לא מחייבת וביום 12.12.2010 מסר הבורר לצדדים את הצעתו.
ביום 29.08.2005 טבעה האוניה "אריבל" (להלן: "האוניה") בחיפה ליד רציף "מספנות ישראל". האונייה היתה מבוטחת ע"י המבקשת. בעלי האוניה המיוצגים ע"י ב"כ המשיבים בבקשה דנן, הגישו בקשה למבטחת לשיפוי הוצאות החילוץ. המבקשת דחתה את הדרישה בטענה שהאוניה לא הייתה כשירה לשיט בקרות האירוע.
"מספנות ישראל" שהאוניה טבעה ליד רציפה, סילקה את האוניה באמצעות קבלן מטעמה.
ביום 18.11.2010 הוגשה תביעה מטעם "מספנות ישראל" לשיפוי הוצאות שהוציאה לצורך סילוק האוניה, כאשר משרדו של עו"ד אפרים גלסברג מייצג את התובעת. התביעה הוגשה כנגד שני נתבעים:
המבקשת המיוצגת ע"י עו"ד צחורי כמו גם בבקשה זו ובעלי האוניה המיוצגים ע"י עו"ד אורלי המייצג את המשיבים בבקשה זו.
ביום 16.02.11 פנה עו"ד צחורי בבקשה בכתב אל הבורר בה הוא מבקש מהבורר להתפטר מתפקידו וזאת בשל המצב שנוצר בו הבורר ואחד הצדדים לבוררות מנהלים, בו בעת, חזית משפטית מאוחדת בהליך שאינו נוגע בבוררות כנגד הצד השני בבוררות.
ביום 26.02.11 הגיב עו"ד אורלי על דרישת עו"ד צחורי ובמכתב לבורר התנגד לדרישה וטען כי הבקשה היא ניסיון להחליף מותב למותב אחר שאולי יהיה אוהד יותר לטענות המבקשת.
ביום 23.03.11 נתן הבורר החלטה מנומקת ולפיה אין עילה לפסול עצמו מלהמשיך ולשמש כבורר. בעקבות החלטת הבורר הוגשה בקשה זו.
כב' השופט אבי פורג נתן החלטת ביניים בבקשה והפנה את התיק לדיון בפניי בהחלטה מיום 19.06.11 שתואמה עם כב' סגנית הנשיאה השופטת זהבה אגי. ביום 27.06.11 הוריתי לצדדים להגיש רשימת תאריכים מתואמים (גם עם הבורר) לקיום הדיון בבקשה, בנוסף הוריתי כי ב"כ הצדדים ינסו להגיע להסכמה באשר לבורר אחר במידה ובית המשפט ייעתר לבקשה להעביר הבורר הנוכחי מתפקידו.
בהחלטתי מיום 04.07.11 פטרתי את הבורר מלהופיע בדיון וקבעתי כי החלטתו בעניין בקשת הפסילה תחשב כעמדתו בדיון. ביום 17.07.11 הגישו המשיבים תגובתם לבקשה וביום 18.07.11 נערך הדיון בבקשה.
טענות הצדדים
ב"כ המבקשת המלומד טוען כי בהיות הבורר תובע בעניין "מספנות ישראל" כנגד המבקשת הרי שהוא מצוי בניגוד עניינים עם מעמדו כבורר בתיק דנן שכן "מספנות ישראל" המיוצגת ע"י הבורר אמורה בהכרח לשתף פעולה עם בעלי האוניה (אריבל) המיוצגים ע"י עו"ד אורלי על מנת להצליח בהוכחת תביעתם כנגד המבקשת.
עוד נטען כי לבעלי האוניה עניין ברור בתמיכה בתביעת "מספנות ישראל" שכן פסיקה בתביעה נגד המבקשת בעניין תסיר מהם את התביעה הכספית הישירה נגדם. לחיזוק טענה זו נטען כי בתביעה שהוגשה ע"י "מספנות ישראל" המיוצגת ע"י משרדו של הבורר לשיפויה הכספי אודות הוצאות סילוק האונייה כנגד המבקשת וכנגד חברת בלוז ספנות (בעליה של האוניה אריבל) המיוצגת ע"י עו"ד אורלי, הגישה המבקשת כתב הגנה ואילו חברת בלוז ספנות לא הגישה כתב הגנה עד כה. ב"כ המבקשת טוען כי אין להוציא מכלל אפשרות שכתב ההגנה לא הוגש במכוון וזאת ע"מ למנוע מיצג ודאי של זהות האינטרסים שבין "מספנות ישראל" וחברת בלוז ספנות קרי הבורר ועו"ד אורלי כנגד המבקשת. ב"כ המבקשת המלומד טוען כי ברע"א 298/08 ארט-בי נ' עיזבון ליברמן נדון עניין אמות המידה לבחינת טענה לפסילת בורר ובית המשפט קבע כי בחינתה של בקשה להעברת בורר מתפקידו תיעשה ע"פ אמות מידה שנקבעו בעניינם של שופטים כך שעל הטוען לקיומה של עילת פסלות להראות באמצעות ראיות אובייקטיביות כי קיים חשש ממשי למשוא פנים. ב"כ המבקשת טוען כי במקרה דנן מתקיימים אף הקריטריונים המחמירים ביותר לצורך פסילת הבורר.
הבורר ציין כי בקשת המבקשת לפסילתו נשלחה כשלושה חודשים לאחר שמסר את הצעתו לצדדים לסילוק התביעה. בהצעה זו לא ננקב סכום לפיצוי כי אם אחוזים לפי הערכת הבורר את הסיכויים בתיק וזאת ע"פ התצהירים ולפני חקירה נגדית. עוד טוען הבורר כי בקשת המבקשת לפסילתו הוגשה כ-15 חודשים לאחר שנודע למבקשת שהבורר מייצג את מספנות ישראל ולאור נתונים אלה סבור הבורר כי בקשת המבקשת אינה אלא "תגובה" לגובה הצעת הפשרה שהציע ובנוסף נטען כי טענת פסלות יש להעלות מיד בשלב שבו היא נודעת לצד המבקש לטעון אותה ולכן טענת המבקשת חייבת הייתה להיטען בטרם השמיע הבורר את הצעתו לצדדים. עוד ציין הבורר כי בקשת צד מבורר להתפטר חייבת להצביע על אחת מעילות הפסילה שבדין ובמידה ואין הסכמה בין הצדדים לבוררות כי קיימת עילת פסילה הרי שהבורר אינו חופשי להתפטר כל אימת שאחד הצדדים מפסיק את ההסכמה אשר ניתנה על ידו עובר לתחילת הבוררות מסיבה כלשהי.