פסק די ן חלקי
לפני תובענה, הכוללת עתירה לאכיפת פסק חוץ בהתאם לחוק אכיפת פסקי חוץ, תשי"ח-1958 (להלן: חוק אכיפת פסקי חוץ או החוק).
פסק הדין החלקי עניינו בעתירה זאת.
תמצית הרקע עובדתי
1. התובעת (להלן: גרבר או התובעת) הינה חברה, הרשומה במדינת ניו-יורק בארה"ב. הנתבע 1 (להלן: עובד), הינו אזרח ישראלי, אשר פעל עסקית באמצעות שתי חברות חוץ, הן הנתבעות 2 ו-3 (להלן: חברות החוץ), ובאמצעות הנתבעת 4, הרשומה במדינת ישראל (להלן: החברה הישראלית).
לגירסת גרבר היא הלוותה כספים רבים לחברות החוץ, וכבטוחה נרשמו לטובתה משכון ושעבוד צף על כל החשבונות, הכספים והמלאי של חברות החוץ, ובכלל זה, יהלומים ותכשיטים, כאשר עובד ערב באופן אישי לחובות אלה.
לטענתה, לימים הפרו עובד וחברות החוץ (להלן ביחד: הנתבעים) את הסכמי ההלוואות, כשהם מבריחים את הבטוחות, היהלומים והתכשיטים, לרבות לישראל.
ביום 4.2.2010, בסמוך לאחר שהתגלה דבר ההברחה, הגישה גרבר לבית המשפט המוסמך במדינת ניו-יורק תביעה, בגין הפרת הסכמי ההלוואה והשעבודים. במקביל עתרה לקבלת צו במעמד צד אחד, לחייב את הנתבעים למסור לידיה את היהלומים והתכשיטים אשר שימשו כבטוחה להסכמי ההלוואה (להלן: צו התפיסה) וכן צו מניעה זמני האוסר על הנתבעים לבצע פעולות בנכסים המשועבדים, ומבוקשה ניתן לה.
ביום 19.5.2010 נתן בית המשפט בניו-יורק צו קבוע המאשר את הצו הזמני ואת צו התפיסה, ולטענת גרבר בחלוף המועד לערעור הפך הצו לחלוט, שאינו ניתן עוד לערעור (להלן: פסק החוץ).
לטענתה, הנתבעים לא מילאו אחר פסק החוץ, ולא העבירו את היהלומים או את כספי החוב לגרבר. יתירה מכך, גרבר טוענת כי הנתבעת 3 הבריחה יהלומים בשווי של כ-3.2 מיליון דולר לחברה הישראלית, שהעבירה חלק מהם, בשווי של לפחות 1.1 מליון דולר, לנתבע 5 (להלן: הבנק).
2.התובעת נקטה במספר הליכים לרבות בהקשר לאכיפת פסק החוץ וכן לקבלת סעדים זמניים וכשביום 21.9.2010 (לפי הרשום במערכת נט המשפט) הגישה גרבר את התובענה דנן. במסגרת התובענה, גרבר עתרה לאכיפת פסק החוץ נגד הנתבעים, ולמתן סעד הצהרתי וצו עשה כנגד הבנק והחברה הישראלית. בגדר הסעד ההצהרתי וצו העשה, התבקש בית המשפט להורות כי כל היהלומים והתכשיטים, שהועברו מהנתבעים לחברה הישראלית ולבנק, נכללים בגדר הבטוחות, ופסק החוץ חל לגביהם, ועל-כן הם מחויבים לנהוג בהתאם לפסק החוץ, ולהעביר את היהלומים לידיה.
3. בדיון מיום 31.3.2011 הסכימו הצדדים כדלקמן:
"ב"כ התובעת וב"כ הנתבעים 1-4: מקובל עלינו כי בכל הקשור לשאלת האכיפה, שאלה זו תוכרע במסגרת השאלה האם אותה החלטה שיפוטית נשוא התובענה, הינה בגדר פסק דין כמשמעותו בחוק אכיפת פסקי חוץ וכפסק דין שאינו ניתן לערעור, או בגדר צו זמני או פסק חוץ זמני או פסק דין ביניים, כמשמעות הוראת סעיף 8 לחוק או בגדר החלטה אחרת.
ב"כ הנתבע 5: לנו אין עמדה בעניין, אבל הדברים מקובלים עלינו".
ניתן תוקף של החלטה להסכמה זו, ועל-פיה נידונה התובענה.
ההליך המשפטי
4.בתביעתה הפנתה גרבר להליכים שהתקיימו בארה"ב.
ראשית, לצו שניתן במעמד צד אחד ביום 4.2.10 אשר חייב את הנתבעים או מי מטעמם למסור את הבטוחות שניתנו בגין ההלוואה לגרבר או לשריף במחוז ניו-יורק, תוך ציווי על השריף לערוך חיפושים ולהשתמש בכוח לתפיסת הבטוחות. כך גם ניתן צו האוסר על הנתבעים או מי מהם לבצע פעולות בבטוחות וכן צווים זמניים נוספים. דהיינו, כפי שמצוין בכותרת ההחלטה, מדובר בצו תפיסה ובצו מניעה זמני, כשצו התפיסה מותנה בהתחייבות של גרבר על סך 1.8 מיליון דולר.
שנית, לפסק החוץ מיום 19.5.10 אשר כותרתו "צו המאשר צו תפיסה וצו מניעה זמני" (הכל בהתאם לתרגום פסק החוץ). בית המשפט בהחלטתו ציין כי פסק החוץ ניתן לאחר עיון בבקשת גרבר, כך גם לאחר עיון בהתנגדות ובקשה שכנגד של הנתבעים ומסקנתו "הבקשה של התובעת מתקבלת במלואה והבקשה שכנגד של הנתבעים נדחית".
משכך, צו התפיסה וצו המניעה הזמני אושר על כל היבטיו. כך גם נקבע כי ההתחייבות שהפקידה גרבר בהתאם לצו התפיסה, משוחררת ותוחזר לה. בנוסף, ניתנו צווים כנגד הנתבעים להעברת ומסירת בטוחות לגרבר, כך גם צווים נוספים.