החלטה
1.המבקשת (להלן: התובעת) הגישה תביעה כנגד המשיבים, אשר כללה שני נושאים. האחד עתירה לאכיפת פסק חוץ שניתן במסגרת הליכים בינה לבין המשיבים 1- 3. השני, תביעה למתן סעד הצהרתי וצו עשה כנגד המשיבים 4 ו-5 לפיו התבקש בית המשפט להורות כי פסק החוץ אשר קבע כי התובעת זכאית ליהלומים שניתנו לה כבטוחות לחוב, חל גם ביחס ליהלומים אשר העבירו המשיבים 4-1 למשיב 5 (להלן: הבנק). כך גם עתרה התובעת להורות למשיבה 4 וכן לבנק להעביר את היהלומים לידי התובעת.
הנושא הראשון הוכרע בפסק דין אשר קיבל את עתירת התובעת לאכיפת פסק החוץ.
2.לאחר שהבנק הצהיר כי היהלומים נשוא התובענה מומשו, ניתנה החלטה על ידי בית המשפט לפיה נוכח הצהרת הבנק "....לכאורה יש ממש בטענת ב"כ הבנק, כי יהא עתה על התובעת להפוך תביעתה לתביעה כספית, על כל המשתמע מכך", והצדדים נדרשו להתייחס לנושא זה.
3.התובעת בהתייחסותה להחלטה האמורה, טענה כי עת הוגשה התביעה מלוא היהלומים היו בידי הבנק, וכי כך אף אישרה ב"כ הבנק בדיון הראשון. יתר על כן, לדברי התובעת בית המשפט אף הבהיר לב"כ הבנק כי ככל שיימכרו היהלומים על ידי הבנק, יחוייב הבנק בתשלום מלוא תמורת היהלומים.
אכן, ב"כ הבנק הודיע כי היהלומים נמכרו, אולם עמדת התובעת הינה כי אין צורך לתקן את כתב התביעה אשר מלכתחילה כלל עתירה לצו עשה, דהיינו כי על הבנק לפעול בהתאם לפסק החוץ. יתר על כן, לו היה הבנק מוכר את היהלומים טרם הגשת התביעה, כי אז התובעת הייתה מגישה תביעה להשבת שוויים. אולם, מעת שבמועד הגשת התביעה היהלומים היו בידי הבנק, לא חששה התובעת כי לא ניתן יהיה לגבות את היהלומים, כך התובעת, בסופו של הדיון.
עוד טענה התובעת, כי למעשה הסעד כנגד הבנק נותר ללא שינוי, דהיינו חובת ההשבה של היהלומים או ערכם וכי אין בפעולת הבנק לאחר הגשת התביעה לשנות מכך.
נוכח כל האמור, התובעת טענה כי לשיטתה אין צורך בתיקון כתב התביעה.
לחלופין, ולו מטעמי זהירות, ביקשה התובעת לתקן את כתב התביעה, באופן בו יתווסף לחיוב להשיב את היהלומים, חיוב להשיב את תמורתם, ככל שהיהלומים נמכרו על ידי הבנק.
עוד הוסיפה התובעת כי לאור נימוקיה, בכל הקשור להעדר צורך בתיקון כתב התביעה, אין גם מקום לחייבה בתשלום אגרה נוספת בשל התיקון. במיוחד יפים הדברים, נוכח הפעולה החד צדדית של הבנק, שלא נמנע ממכירת היהלומים. עוד טענה התובעת כי גם אם מלכתחילה הייתה מוגשת התביעה בנוסחה המבוקש עתה, לא היה עליה לשלם אגרה כתביעה כספית.
4.הבנק בתגובתו ציין כי התביעה הוגשה לאחר שהבנק כבר פתח תיק הוצל"פ למימוש היהלומים בגין חובם של המשיבים האחרים, וכי התובעת לא עתרה לעיכוב הליכי המימוש, וכי על כן, הבנק המשיך במימוש, וכשלטענת הבנק היה מחובתו לעשות כן נוכח החוב הגבוה שהלך וטפח.
הבנק דוחה מכל וכל את אשר טענה התובעת אודות אשר יוחס לב"כ הבנק או להערות בית המשפט, ולא בכדי לא הפנתה התובעת לדברים אלו בפרוטוקול זה או אחר.
לאור האמור, הרי שמעת שנמכרו היהלומים, הסעד להשבתם הפך לסעד אקדמי, ולכל היותר יכולה התובעת לבקש לתקן את התביעה, באופן שהתביעה תיהפך לתביעה כספית, הכרוכה כמובן בתשלום אגרה כנדרש.
כך גם, אין לקבל את עמדתה של התובעת כאילו הסעד המקורי נותר על כנו, הואיל והסעד הכספי הוא הסעד היחיד האפשרי.
5.כמובן שהמשיבים 4-1 הצטרפו לעמדת הבנק.
6.התובעת בתשובתה לעניין תשלום האגרה, שבה וציינה כי כל כולו של התיקון המבוקש, המרה של היהלומים עצמם באשר התקבל תמורתם. כך, אם הבנק היה מקבל תמונה יקרת ערך במקום היהלומים, עדיין מדובר היה על השבה בעין של היהלומים או של התמונה.
דיון ומסקנות
7.מעת שאין חולק כי היהלומים, קרי הבטוחות שהתובעת טענה כי היא זכאית להם, אינם בידי הבנק, אין מקום להורות לבנק על העברתן לתובעת. דהיינו, ברור כי גם אם בית המשפט היה קובע כי אכן התובעת זכאית הייתה לקבל את היהלומים מהבנק, לו היהלומים לא היו נמכרים, הרי התובעת לא יכולה הייתה להסתפק בכך, והיה עליה להגיש תביעה כספית למימוש הנובע מהצהרה שכזאת.
יתר על כן, התובעת מתעלמת מכך שבזמנו, עתרה לסעדים זמניים לרבות כנגד הבנק בהם עתרה כי הבנק לא יעשה דיספוזיציה ביהלומים, וזאת במסגרת מספר הליכים אשר אין צורך לפרטם, אולם, בסופו של יום בקשותיה לא נעתרו.
דהיינו, התובעת צפתה גם צפתה את האפשרות כי אכן הבנק יממש את היהלומים ולא בכדי עתרה לאשר עתרה.