בית המשפט המחוזי נצרת כבית-משפט לעניינים מנהליים
|
27360-01-14
02/08/2015
|
בפני השופט:
תאופיק כתילי
|
| - נגד - |
המערערת:
ועדה מקומית לתכנון ובניה-הגלבוע
|
המשיב:
זידאן זועבי
|
| פסק דין |
מבוא:
1.לפניי ערעור מינהלי, שהגישה הועדה המקומית לתכנון ובניה הגלבוע (להלן: "המערערת"), על החלטתה של ועדת הערר המחוזית לפיצויים והיטל השבחה (להלן: "ועדת הערר"), בערר מס' 837/13, מיום 3.12.13, בעניין חיובו של המשיב, זידאן זועבי, בהיטל השבחה בגין הקרקע בגוש 17060 חלקה 2, מגרש 2088/1, בכפר נעורה (להלן: "הקרקע").
הרקע לערעור:
2.המשיב הגיש למערערת בקשה לקבלת היתר בנייה לבית מגורים קיים ("לגיטימציה"), בגודל 379.96 מ"ר, שנבנה על חלקה שהנה בשטח של 344,139 מ"ר (להלן: "החלקה"). על הקרקע חלות תכניות ג/14131 ו-ג/גל/מק/156 (להלן: "התכניות") אשר שינו את ייעוד הקרקע מחקלאי למגורים, וכן סיווגו את הקרקע כחלק ממגרש 2088, ששטחו על-פי התכנית האחרונה הנו 4,493 מ"ר ומיועד לבניית 18 יחידות דיור (להלן: "המגרש").
3.המערערת סברה כי התכניות השביחו את הקרקע וכי קבלת היתר הבנייה מהווה "מימוש זכויות" במקרקעין לפי סעיף 1(א) לתוספת השלישית לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 (להלן: "התוספת" ו"חוק התו"ב" בהתאמה), המקימה חיוב בתשלום היטל השבחה, ולפיכך הציגה למשיב דרישה לתשלום על-פי שומה שהוציאה.
4.המשיב, אשר חלק על סכום ההיטל, פנה ל"שמאי מכריע" בהתאם לסעיף 14(ב)(1) לתוספת. השמאית המכריעה אשר מונתה לבחון את הנושא, נמנעה מלהכריע בשאלת תחולת הפטור הקבוע בסעיף 19(ג)(1) לתוספת, וערכה חוות-דעתה באופן המציג שתי חלופות, האחת הכוללת את הפטור והשנייה שאינה כוללת את הפטור.
5.המשיב הגיש ערר לוועדת הערר, במסגרתו חלק על ערך שומתה של השמאית המכריעה, וכן טען כי היה על השמאית מלהכריע בעניין תחולת הפטור הקבוע בסעיף 19(ג)(1) לתוספת, וכי הוא זכאי לקבל את הפטור באופן אוטומטי משום שבנה את הבית על קרקע פנויה.
6.ביום 3.12.13 ניתנה החלטת ועדת הערר, מושא ערעור זה. ועדת הערר דחתה את טענת המשיב לפיה הפטור צריך להינתן לו באופן אוטומטי, וקבעה כי הנטל להוכיח את הזכאות לפטור מוטל על המשיב. יחד עם זאת, קבעה ועדת הערר כי אמנם בפסיקה נאמר שהפטור יינתן רק פעם אחת לבית אב ולמבנה אחד בחלקה, אך המשיב אכן עשוי להיות זכאי לקבל את הפטור. זאת, משום שמדובר בחלקה בת כ-344 דונם, אשר לה עשרות מחזיקים שיתכן שאין ביניהם קשר משפחתי קרוב, והענקת פטור ל-140 מ"ר בלבד מכל הבנייה בחלקה הגדולה מהווה "לעג לרש". נוסף על כך, הורתה ועדת הערר למערערת לבחון את תצהיר שהגיש המשיב באשר לפרטי קרוביו, ולבדוק לגביהם אם הם קיבלו בעבר את הפטור הקבוע בסעיף זה של התוספת, ובהינתן תשובה שלילית לכך, תעניק לו המערערת את הפטור. כן דחתה ועדת הערר את טענות המשיב באשר לקביעותיה הנוספות של השמאית המכריעה.
7.כאמור, על החלטה זו הוגש ערעורה של המערערת דנן.
טענות המערערת:
8.המערערת עתרה לביטול קביעת ועדת הערר באשר לתחולת הפטור, וכן לביטול הוראתה האופרטיבית של ועדת הערר לפיה על המערערת לבחון האם קרוביו של המשיב, המחזיקים בחלקה, זכו לקבל את הפטור בעבר.