ת"א
בית משפט השלום ראשון לציון
|
111-08
09/11/2014
|
בפני השופט:
ארז יקואל-סגן נשיאה
|
| - נגד - |
התובעים:
1. יהושע לובינסקי
2. אהרון בן זאב - ניתן פס"ד
|
הנתבעות:
1. מקורות - חברת מים בע"מ – ניתן פס"ד
2. חב' נתיבי היובל בע"מ – ניתן פס"ד
3. מניב ראשון בע"מ
|
| פסק-דין |
1.התובע 1 וחברה שבבעלותו (להלן: "התובע") הנם בעלים של חלקה 8 בגוש 3631 (להלן: "המקרקעין").
הנתבעת 2 הניחה מתחת לפני המקרקעין, בעבור הנתבעת 3 (להלן: "הנתבעת"), קו מים בדמות צינור בקוטר "48" (להלן: "קו הניקוז"). הנתבעת, תאגיד המים והביוב של העיר ראשון לציון, הצטרפה להליך ביום 31.7.12 על מנת שתישמע עמדתה כנתבעת נוספת ביחס לצו עשה כפי שהתבקש כנגד הנתבעות 1 ו- 2 לסילוק קו הניקוז. עניינן של הנתבעות 1 ו- 2 הסתיים בפסק דין, המקרקעין הופקעו מידיו של התובע וכעת, הוא עותר כנגד הנתבעת כי יוצא מהם קו הניקוז. במוקד המחלוקת בין הצדדים ניצבת השאלה האם יש הצדק לקבל את עתירתו.
רקע ותמצית טענות הצדדים
2.במסגרת הקמת דרך 431 מכוח תמ"מ 6/3/א' מאזור העיר ראשון לציון לאזור העיר מודיעין, פורסם בשנת 2000 צו מכוח פקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח) 1943. צו זה כלל הכרזה (הפקעה) של שטח הדרוש לצורך עבודות להקמת הכביש האמור. הנתבעת 2 ביצעה את העבודות הנדרשות להקמתו.
3.התובע טוען כי תוך פלישה למקרקעין, מעבר לגבול ההכרזה (הפקעה), הניחה הנתבעת 2 את קו הניקוז. בעצם הנחתו, כך נטען, נגרם לתובע נזק משמעותי, עקב הריסת תוואי הקרקע הטבעי ויצירת תוואי חדש ושונה.
4.במהלך שנת 2009, הגישו הנתבעות 1 ו 2 בקשה לצרף את הנתבעת כן את מע"צ – החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ כנתבעות נוספות בתובענה. גם הנתבעת הגישה בקשה דומה, באופן שיאפשר לה להגן על זכויותיה. נימוקיה לבקשת ההצטרפות, היו כי במסגרת פעולותיה וסמכויותיה לניהול משק המים בעיר ראשון לציון, יזמה פרויקט ייחודי לאיסוף מי נגר עילי לצורך החדרתם לאקוויפר ושימוש בהם לצורכי העיר. זאת, על מנת לאפשר ניצול של כ- 7 מיליון מ"ק מים, אשר נכון למועד הבקשה זרמו ברובם לים בשל היעדר תשתיות מתאימות לקליטתם והחדרתם לאקוויפר. נטען כי קו הניקוז, אף שלא הונח על ידי הנתבעת, מיועד לשמשה להולכת מי הגשמים שיאספו באמצעות מאגר מים שצפוי להיבנות על ידה בסמוך לצומת גן הורדים (הידוע בכינוי "אגם הגל הגואה"), אל עבר מאגרי איגום והחדרה במערב העיר (להלן: "הפרויקט").
כך, הודגש כי צו העשה המבוקש לסילוק קו הניקוז מהמקרקעין, יפגע בתכלית הפרויקט וכן כי הנתבעת עלולה להיפגע מכל הכרעה שתינתן בתביעה דנן, בהיותה תאגיד עירוני המופקד על הפעלת קו הניקוז. סופו של יום, התקבלה הבקשה גם לאור התייחסותה של הנתבעת להשפעת התובענה על הפרויקט.
5.ביום 19.1.14, ניתן פסק דין בפשרה בסוגית הפיצוי הכספי בעניינים שבין התובעים לנתבעות 1-2. כפי הסכמתם הדיונית של הצדדים, נשמרה עילת תביעה ביחס לצו העשה המבוקש, אך כלפי הנתבעת ולאחר שיתברר פשר מהלך ההפקעה המתוכנן למקרקעין. כבר אציין כי רק מטעם זה, לא ראיתי לנכון לייחס משקל ממשי לטיעוני התובע בסיכומיו, שהתמקדו בנתבעות 1-2 שעניינן הסתיים בפסק דין.