ת"א 3322-0930 ביבלה את פרידמן חברה למסחר בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד התעשיה המסחר והתעסוקה ואח'

עיקר עניינה של תביעה זו בטענת התובעת בדבר עיכובים וטיפול רשלני של הנתבעים בבקשה אותה הגישה התובעת להקצאת מקרקעין באזור התעשייה נַחַם, אשר במועד הגשת הבקשה היה מסווג כ"אזור עדיפות לאומית ב'". לטענת התובעת, בגלל העיכובים והטיפול הרשלני של הנתבעים בבקשתה, חדל אזור התעשייה נחם להיות מסווג כאזור עדיפות לאומית, וכתוצאה מכך נמנעה מהתובעת הטבה המגולמת בסיווג כזה, והיא נדרשה לשלם עבור המקרקעין שביקשה לרכוש דמי חכירה בשיעור של 91% במקום 51% שהינו שיעור דמי החכירה שהייתה נדרשת לשלם אלמלא מחדליהם הנטענים של הנתבעים. התובעת עותרת בתביעה זו לכך שבית המשפט יחייב את הנתבעים לפצות אותה על הנזקים הכספיים שנגרמו לה, לטענתה.

התובעת היא חברה בע"מ אשר הוקמה לצורך איחוד ואינטגרציה של שלושה עסקים שבתקופה הרלבנטית פעלו בענף הדפוס: האחד, בית דפוס שפעל באזור התעשייה רוממה בירושלים במסגרת חברה בשם "דפוס אלון"; השני, עסק של שיווק נייר שפעל בתל אביב במסגרת חברה בשם "רקפת שיווק נייר"; והשלישי, עסק של כריכיית ספרים שפעל בשכונת מקור ברוך בירושלים במסגרת חברה בשם "כריכיית עמל". בעלי העניין בשלוש החברות, כך נטען, סברו כי איחוד שלושת העסקים ופעילותם תחת קורת גג אחת תיטיב עימם ותגדיל את היקף פעילותם העסקית. לשם הקמת העסק החדש היה צורך לאתר מגרש עליו ייבנה העסק, ולרכוש אותו.

במסגרת הפעולות לאיתור מגרש ורכישתו, התקיימו מגעים בין בעלי העניין בשלוש החברות, או מי מהם, לבין אנשי מנהלת אזורי תעשיה בית שמש – מטה יהודה בע"מ (להלן: "המנהלת"), ובראשם מר יגאל לוין. מדברי העד מטעם נתבעת 1, מר יגאל יוסף, עולה, כי המנהלת היא גוף הפועל מטעם הרשויות המקומיות ולא מטעם רשויות המדינה. בסופם של המגעים שהתקיימו עם המנהלת, החליטו בעלי העניין בשלוש החברות, כך נטען, להקים את העסק המשותף אותו ביקשו להקים, באזור התעשייה נחם הסמוך להר-טוב שליד העיר בית שמש. באותה עת היה אזור התעשייה נחם מסווג כ"אזור עדיפות לאומית ב'", דבר שגילם הטבות שונות כפי שיפורט להלן.

לדברי העד מטעם התובעת, מר יעקב ביבלה, במסגרת המגעים שקוימו עם המנהלת אותרו עבור המיזם שני מגרשים בשטח כולל של 5,247 מ"ר באזור התעשייה נחם (מגרשים 36 ו-37). בחודשים אוגוסט-ספטמבר 2002 שילמו היזמים למנהלת סכום של 105,000 ₪. ביום 3.3.03 הוקמה התובעת ונרשמה ברשם החברות.

בטרם אסקור את השתלשלות העניינים בפרשה שלפנינו, אעמוד בקצרה על המשמעות שיש לסיווגו של אזור כ"אזור עדיפות לאומית ב'", ועל הדרך בה על יזם ללכת על מנת שתוקצה לו קרקע באזור המסווג ככזה.

במסגרת מדיניות רשויות המדינה לעודד את הצמיחה, הפיתוח והתעסוקה באזורים בעלי עדיפות לאומית, מעניקות רשויות המדינה הטבות שונות ליזמים המבקשים להקים את עסקיהם באזורים אלה. לענייננו, מדובר בשלוש הטבות עיקריות: האחת, הקצאת קרקע בפטור ממכרז. השנייה, קביעת דמי פיתוח מסובסדים. והשלישית, חיוב בדמי חכירה מופחתים. אזורי הפיתוח אשר ביחס אליהם ניתנות ההטבות, נקבעים מעת לעת בצווים לעידוד השקעות הון (קביעת התחומים של אזורי הפיתוח).

במועד בו היזמים שהקימו את התובעת הגו את הרעיון להקים את העסק המשותף באזור התעשייה נחם, ובמועד בו שולם למנהלת הסכום שצוין לעיל, היה אזור התעשייה נחם מסווג כ"אזור עדיפות לאומית ב'". דא עקא – ועניין זה עומד במוקד הפרשה שלפנינו – סיווג זה השתנה בצו לעידוד השקעות הון (קביעת התחומים של אזורי הפיתוח) התשס"ג-2002 אשר ניתן ביום 16.12.02. צו זה הסיר את אזור התעשייה נחם מרשימת האזורים המועדפים, ואולם קבע "הוראת מעבר" ולפיה, אזור התעשייה נחם ימשיך להיות "אזור עדיפות לאומית ב'" למשך שלוש שנים לאחר מתן הצו, היינו עד ליום 16.12.05.

הטיפול בבקשתו של יזם להקצאת קרקע באזור בעל עדיפות לאומית נעשה בשני שלבים: השלב הראשון נעשה במשרד התעשייה המסחר והתעסוקה (הנקרא היום "משרד הכלכלה"), שהינו נתבע מס' 1 בתביעה זו (ליתר דיוק, המדינה היא הנתבעת). למען הנוחות יכונה משרד זה בשם: "משרד התמ"ת. השלב השני נעשה במנהל מקרקעי ישראל (הנקרא היום "רשות מקרקעי ישראל"), שהינו נתבע מס' 2 בתביעה זו. מנהל מקרקעי ישראל יכונה להלן בשם "מנהל מקרקעי ישראל".