ת"א 505-09 אבני דרך בע"מ נ' שר האוצר

התביעה שבפניי היא לפיצוי בגין הפקעת מקרקעין, בהתאם לסעיף 12 (ה) לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור, 1943).

בתיק זה נשמעו ראיות. בין היתר הוגשה חוות דעת של השמאי רוגובין מטעם הנתבעת וכן הוגשה חוות דעת של השמאי שמואל פן מטעם בית המשפט.

על אף שהוכנה חוות דעת מטעם התובעת, התובעת הצהירה כי היא מוותרת על חוות הדעת של המומחה מטעמה, מר סיון (חוות דעת אשר ממילא לא נערכה לפי הנמוכה מבין תוצאות שתי שיטות החישוב המנויות בסעיף 12 (ה)).

בפסק דין שניתן ביום 27/09/12, נתקבלה לבסוף חוות דעת המומחה מטעם הנתבעים בנימוק כי חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט לא נערכה לפי הקריטריונים הקבועים בסעיף 12 (ה) וכן לא נתבקשה על ידי התובעת השלמת חוות דעת המומחה מטעמה או השלמת חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט.

אשר לחוות דעת המומחה מטעם הנתבעים ובהתאם להוראת סעיף 12 (ה) הנ"ל, הועמדו הפיצויים על חלופת ההפסד הממשי - הנמוכה מבין שתי חלופות שהוצגו באותה חוות דעת.

על פסק הדין הנ"ל הגישה התובעת ערעור לבית המשפט העליון.

בפסק דין שניתן על ידי בית המשפט העליון ביום 05/08/14 נקבע כך:

"לנוכח הודעת הצדדים, ובהמשך להחלטתנו מיום 10.3.2014, מוחזר התיק לבית המשפט המחוזי, על מנת שבית המשפט המחוזי ינחה את המומחה מטעמו בעניין האופן הנאות להגיש חוות דעת במקרה זה. לאחר מכן יימשך ההליך בבית המשפט המחוזי מנקודה זו".

לאחר מתן פסק הדין הנ"ל, התקיימה בפניי ישיבת קדם משפט בה הבהירו ב"כ הצדדים (ראה פרוטוקול מיום 28/09/14 שורות 8-14) כי כוונת בית המשפט העליון הייתה שהמומחה מטעם בית המשפט יבחן את חלופת ההפסד הממשי המוזכרת בסעיף 12 (ה) ולאחר מכן יפסוק מחדש בתיק.

לאחר הבהרה זו של הצדדים, הוריתי למומחה מר פן בהחלטה מאותו יום, להשלים חוות דעתו באופן שיתייחס לאפשרות של פיצוי לפי חלופת ההפסד הממשי לפי סעיף 12 (ה) לפקודת הקרקעות הנ"ל.

כמו כן אפשרתי לצדדים לטעון בפניו ולהציג בפניו כל אסמכתא התומכת בעמדות הצדדים בעניין הטעון השלמה.

ביום 14/12/14 התקבלה חוות הדעת המשלימה של המומחה מטעם בית המשפט.

המומחה הנ"ל סקר את הוראת סעיף 12 (ה) הנ"ל וכן את הפרשנות שניתנה לו בפסק הדין המנחה בעניין זה (ע"א 213/73 אגודה שיתופית לשיכון נגד מדינת ישראל, פד"י 6 (1) עמ' 627).