התובעים השכירו דירה לנתבע ומשפחתו. הנתבע עזב את הדירה טרם סיום השכירות. התובעים מבקשים פיצוי על התקופה בה עמדה הדירה ריקה ועל נזקים שנותרו בדירה. הנתבע מכחיש כי גרם לנזקים וטוען כי נאלץ לעזוב את הדירה בשל ליקויים שהיו בה ומשום שבמהלך החורף שרר בדירה קור עז שפגע בילדיו.

שמעתי את עדות הצדדים ובחנתי את הראיות ומצאתי לקבל את התביעה בחלקה.

התובעים הוכיחו כי נחתם הסכם שכירות שסיומו ביום 31/7/14. עוד הוכח כי הנתבע ומשפחתו עזבו את הדירה בסוף חודש מרץ 2014. בכך הפר הנתבע את ההסכם. טענתו כי נאלץ לעזוב את הדירה בשל פגמים (למשל בארונות המטבח) ובשל קור עז ששרר בה בתקופת החורף לא הוכחה. הנתבע לא הראה כי התריע על פגמים או על הקור או כי ביקש את תיקון הבעיה. הוא לא הציג תמונות של ארונות המטבח או של קירות הגבס והסדקים שדרכם, לטענתו, חדר הקור. יתרה מכך, בין התובעים לנתבע התגלע סכסוך עוד קודם לעזיבת הדירה, בשל המחאה שלא נפרעה, והדבר מחזק את המסקנה כי הנתבע עזב את הדירה ללא קשר לליקויים בדירה.

נמצא כי הנתבע הפר את ההסכם, והואיל ולא הובאה ראיה לליקוי שיצדיק את ביטול ההסכם ולא נשלחה גם התרעה על כוונתו לעזוב את הדירה או הודעה על ביטול כנדרש בחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, הוא חייב לפצות את התובעים בגין נזקים הנובעים מעזיבתו.

התובעים טוענים כי הדירה עמדה ללא שוכר למשך 3.2 חודשים עד 6/7/15 ומבקשים פיצוי מלא בגין תקופה זו. לטענתם הזמן הארוך נדרש בשל חג הפסח, הצורך בשיפוץ הדירה והקושי להשיג שוכר בתקופת העומר שהיא תקופת אבלות.

אלא שבחינת התאריכים שפורטו בכתב התביעה מלמד כי הדירה עברה שיפוץ שנמשך כשלושה שבועות, מתחילת מאי ועד 22 למאי (סעיף 7.1 לכתב התביעה). מדובר בשיפוץ ממושך יחסית בעוד שהנזקים שהציגו התובעים הנם נזקים קטנים. לא סביר כי תיקון נזקים אלה ארך שלושה שבועות. מכאן שהשיפוץ היה נרחב יותר ולא נבע רק מן הליקויים שהשאיר הנתבע.

בהתחשב בנתון זה, בטענות התובעים על הקושי בהשכרת הדירה בשכונה חרדית בתקופת הפסח ובתקופת העומר שהסתיימה בתחילת יוני 2014, בכך שבחלק גדול מהקהילות מסתיימים מנהגי האבלות עוד בל"ג בעומר שהיה ב-18/5/15, ובכך שבהתאם לחוזה היה על הנתבע לפצות את התובעים עד תום החוזה, מצאתי לפסוק פיצוי בגין שני חודשים וחצי – אפריל, מאי ומחצית יוני. הואיל ודמי השכירות החודשיים עמדו על סך 4,900 ₪ הסכום הכולל הוא 12,250 ₪. לסכום זה יש לצרף את עלות מיסי העירייה והוועד בתקופה זו – 1,357 ₪.

טענה נוספת של התובעים היא לגבי פגמים שנותרו בדירה. גם טענה זו מתקבל בחלקה. התובעים צירפו תמונות של נזקים והצעת מחיר לתיקון על סך 4,775 ₪. לא שוכנעתי כי כל הנזקים נגרמו על ידי הנתבע, שכן חלק מהליקויים מהווה בלאי סביר שהשוכר אינו אחראי לו. כך, למשל, שוכר אינו אחראי לסתימה בצנרת הדירה – שהתובעים דורשים בגינה פיצוי – והאחריות לתיקון ליקוי שכזה היא, דווקא, על המשכיר (אלא אם יראה נזק מיוחד וחריג לצנרת). הצעת המחיר כללה גם מרכיב גדול של צביעת הדלתות בדירה – שלא הוצגו לגביהן ראיות. ואוסיף כי מדובר בהצעת מחיר בלבד, והתובעים לא הציגו חשבונית. מרבית מרכיבי הנזק לא הוכחו, אולם הואיל והשוכר התחייב להותיר את הדירה במצב טוב ולאחר צביעה, זכאים התובעים לפיצוי בגין הוצאות שהוציאו להשבת הדירה לקדמותה בהתאם לחוזה. עיון בהצעת המחיר מעלה כי עלות תיקונים אלה היא כ-1,800 ₪ (כולל חומרים ותיקון התקלות בצנרת המזגן והמקרר).