שמחי נ' דקלית סחר בינלאומי ואח'

לפני תביעתו של מר שחר שמחי (להלן – התובע) כנגד הנתבעים להורות להם לשלם לו דמי הודעה מוקדמת, פיצויי פיטורים וסכומי כסף נוספים בגין תקופת עבודתו בנתבעת ובגין אופן סיומה. אקדים אחרית לראשית ואציין, כי לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים ולראיות שהוצגו בפניי, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל, ולהלן נימוקיי.

תמצית הרקע העובדתי וטענות הצדדים

1. התובע החל לעבוד בנתבעת, שעוסקת בייבוא ובשיווק של מוצרי צריכה, ביום 13.09.2009, וברבות השנים קודם לתפקיד איש מכירות שטח, וזאת עד לפיטוריו ביום 18.02.19, לאחר כ- 9 וחצי שנים.

2. ביום 28.01.19, קיבל התובע הזמנה לשימוע, בה נכתב בין היתר, כי השימוע עתיד להתקיים למחרת היום בשל מה שהוגדר "ליקויים חמורים בעבודה". ואכן, בפגישה שהתקיימה למחרת היום, למד התובע כי לנתבעת טענות כלפיו על כך שהוא עוצר את הרכב במהלך יום העבודה באזורים בהם אין לקוחות ובכך למעשה מדווח על שעות עבודה, שעה שהלכה למעשה הוא לא עובד בשעות אלה, וכי הדבר נחשב להפרת אמון. לדברי התובע, הוא הסביר, כי אין לו משרד או שולחן ולכן הוא נוהג במשך כל שנות עבודתו בחברה לעבוד בתוך הרכב, להתקשר ללקוחות ולבצע את העבודה המשרדית מתוך הרכב.

3. ימים אחדים לאחר השימוע, ביום 05.02.19, קיבל התובע מכתב מהנתבעת ובו דרישה לקבל הסברים לגבי דיווחים כוזבים, ויומיים לאחר מכן מיום 07.02.19 ועד ליום 17.02.19, שהה בחופשת מחלה. ביום 10.02.19, בעודו בתקופת אי כושר, הודיעה לו הנתבעת כי הוא נדרש להשיב את כלי הרכב לחברה, ובאותו יום הוא נלקח ממנו והועבר לעובד אחר בנתבעת.

4. למחרת היום ב- 11.02.19 שלח התובע מכתב תשובה לנתבעת, בו הסביר, בין היתר, כי מדובר בעצירות בצדי הדרך לצורך התרעננות, שתייה ואכילה, שיחות עם לקוחות, פתרון בעיות דחופות בוואטסאפ, ביצוע הזמנות טלפוניות, תיעוד הזמנות בכתב בדפי דיווח של החברה וביומניה. עוד הוסיף, כי בעבר נאלץ לשלם דוחות בשל העובדה שענה לשיחות טלפון תוך כדי נהיגה וכי מדובר בעצירות לצורך עבודה ולכן אין מדובר בדיווח שעות כוזב. התובע סיים את מכתבו בבקשה כי תתקבל החלטה בעניינו בהקדם וכי ככל שיוחלט לפטרו, הדבר ייעשה "באופן מכובד וראוי" (מכתב התובע מיום 11.02.19 – נספח 5 לכתב התביעה).

5. לטענת התובע, ביום 17.02.19 התקשרה אליו מנהלת הנתבעת כדי לברר מתי הוא חוזר לעבודה על מנת להשיב לו את הרכב ששימש אותו והוא השיב לה כי הוא עתיד לחזור למחרת היום. אלא שעוד באותו יום, הוציאה אותה מנהלת שליח לביתו עם מכתב פיטורים הנושא תאריך 14.02.19 (להלן – מכתב הפיטורים). בסעיף 6 למכתב זה פורטו בטבלה נתונים ביחס לשיחות הטלפון שנערכו ע"י התובע בימים 23.07.18 ו- 24.07.18, ונטען כי האמור בטבלה מוכיח כי התובע לא ביצע ולו שיחה אחת בשעות בהן ישב ברכבו ובגינן קיבל שכר. בסעיף 8 לאותו מכתב, הודיעה לו הנתבעת כי לאור הפרת האמון ברגל גסה מצדו, הוא מפוטר מהעבודה ללא מתן הודעה מוקדמת וללא פיצויי פיטורים.

6. לאור האמור לעיל, תבע תשלום בגין הודעה מוקדמת, פיצויי פיטורים, השלמת הפרשות לקופת פנסיה, פיצויים בגין פיטורים שלא כדין, וזאת משום שכבר ביום 02.01.19 קיבל הודעה מחברת הביטוח בה מתנהלת פוליסת ביטוח מנהלים על שמו, לפיה קיים חוב בשל חוסר בהפקדות בסך 12,170 ₪. לטענת התובע, כבר אז גמלה בלבה של התובעת ההחלטה לפטרו כאמתלה לאי תשלום הזכויות המגיעות לו על פי דין. עוד טען, כי הליך פיטוריו היה פגום שכן במכתב השימוע לא פורטו מהם אותם "ליקויים חמורים בעבודה" ובסופו של דבר הוא פוטר בעודו שוהה בתקופת מחלה. בנוסף, תבע פיצוי בגין אי קבלת הודעה על תנאי העסקה ועל שינוי בתנאי העסקה, למרות שבמהלך השנים שונה תפקידו ושונו רכיבים שונים בשכרו; עוד תבע פדיון ימי חופשה ופדיון ימי מחלה.

7. בנוסף, טען כי יש להורות על הרמת מסך ההתאגדות בין הנתבעת לבין מר אבי מפה, הבעלים ומנכ"ל הנתבעת, וזאת לאור ניסיון הנתבעים "להונות אותו כאדם וכעובד ולקפח את זכויותיו" (סעיף 95 לכתב התביעה) ולאור העובדה כי ההפרשות לקרן הפנסיה לא הועברו בזמן, בניגוד להוראות הדין.

8. בכתב ההגנה מטעמה, הקדימה הנתבעת וטענה, כי יש לדחות את התביעה כנגד הנתבע 2 על הסף מחמת היעדר יריבות, שכן מי שהעסיק אותו היא הנתבעת 1 ובין השניים מעולם לא התקיימו יחסי עבודה.

9. לגופו של עניין טענה, כי התובע פוטר, תוך שלילת פיצויי פיטורים וללא הודעה מוקדמת, בשל דיווח שעות עבודה כוזב ותוך הפרת אמון בוטה וחמורה, לאחר שנערך לו "הליך שימוע פיטורין רחב ומקיף" (סעיף 14 לכתב ההגנה).

10. עוד טענה, כי החישוב שערך התובע ביחס לפיצויי הפיטורים המגיעים לו, שגוי ואינו תואם את שכרו בפועל שעמד על 5,500 ₪ בלבד. ביחס להפרשות לפנסיה, טענה כי לא ידוע לה על חסר כלשהו, וביחס להודעה על תנאי העסקה, טענה כי לא הצליחה לאתר את הטופס. ביחס לפדיון ימי חופשה, טענה, כי התובע קיבל תשלום ביתר, שכן נפדו לו 57 ימים שעה שהוא היה זכאי ל- 42.25 ימים בלבד, ולכן, ככל שייפסק לו סכום כלשהו, יש לקזז סכום כולל בסך של 7,714.25 ₪. עוד דרשה לקזז סכום של 13,332 ₪ בגין 220 שעות עבודה שדווחו בכזב כהגדרתה.

11. כל אחד מהצדדים הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו וביום 04.11.21 נחקרו התובע והנתבע 2 ולאחר מכן הגיש כל צד את סיכומיו.

     

     

    דיון והכרעה

12. אקדים ואדון בשאלה, האם הנתבעת היתה רשאית לשלול מהתובע, שפוטר על ידה, את מלוא פיצויי הפיטורים וכן את דמי ההודעה המוקדמת בשל מה שהגדירה עבירת משמעת חמורה של "גניבת שעות עבודה".

     

    שלילת פיצויי הפיטורים ודמי הודעה מוקדמת 

13. לטענת הנתבעת, דוחות הפוינטר שבידיה ופלט השיחות מחברת פרטנר מוכיחים כי במהלך יום העבודה, התובע נהג להתבטל מעבודה שעות ארוכות, שלא למטרת הפסקה. להערכתה מדובר ב-145 שעות בהן התובע לא עבד למרות שדיווח באופן כוזה על שעות אלה כשעות עבודה וקיבל תמורתן שכר. בחקירתו בפניי, אישר מר מפה כי לא הוא ערך את נספח 6 – טבלה המפרטת ימים בהם בהתאם לדוחות הפוינטר והטלפון, התובע עצר את הרכב למשך פרקי זמן משתנים שבין דקות אחדות לשעות ספורות (24.10.18 3 שעות ו-14 דקות) ברח' אלכסנדר ינאי 3 בפתח תקווה, ויש לתמוה מדוע לא הובא לעדות עורך המסמך. עובדה זו מחלישה את תקפותו הראייתית. ואכן, כשמר מפה נחקר על אודות הפרטים, השיב כי אינו יודע.

14. התובע, לעומת זאת, נתן לכך הסברים מניחים את הדעת, שלא נסתרו בעדותו של מר מפה. להלן נביא מספר דוגמאות.

15. כשהתובע התבקש לתאר את שגרת יום העבודה שלו, השיב:

    "ת.במשך 3 ו- 10 שנים ללא קשר לתפקידים שהיו לי 07:30 האוטו מונע כדי לתת את העבודה שלי. יום עבודה התחיל בשעה 07:30. לפעמים אני מתחיל במשרד ולפעמים במחסן ולפעמים ישר אצל הלקוח. מסיים יכול להיות בשעה 17:00 או 19:00 אפילו ב- 20:00. היו לי בין 5 ל- 15 לקוחות ממוצע הוא 10.

    ש.ביום עבודה שהוא מתחיל בממוצע בשעה 07:30 ויכול להסתיים בערב. כמה הפסקות אתה לוקח

    ת.הפסקה אחת הייתי עושה.

    ש.תיתחום בבקשה מתי ההפסקה?

    ת.בדרך כלל בצהריים

    ש.כמה זמן הפסקה

    ת.לפעמם היתה חצי שעה ולפעמים קצת יותר. הייתי מקבל טלפונים והייתי רושם את ההזמנות באופן ידני."

    (עמ' 6 לפרוטוקול מול שורות 30 עד 33 ועמ' 7 מול שורות 1 עד 8).

16. כשנחקר באופן ספציפי על הפסקות שונות במהלך עבודתו מתוך נספח 6 לתצהירו של מר מפה ועומת עם הטענה כי ניתן לראות שמדובר במקומות עצירה שחוזרים על עצמם, וכי יש עדות לעצירות ארוכות של שעה ו- 12 דקות, שעה ו- 20 דקות וביום 14.06 אף שעתיים, השיב:

    "ת. בוא נקצר קצת... אלכסנדר ינאי הוא לקוח הכי גדול שלהם בתינוקות – 6 סניפים. הבעלים היו יושבים בסגולה והייתי פוקד אותם כל הזמן כי היה לי חשוב לפתח את הקשרים איתם. לגבי השעתיים הרשת היתה בונה פעם בחצי שנה או ברבעון היתה עושה הפנינג, הייתי הולך ואני יכול לעשות טלפון לכל מי שעבד שם והסוכנים של כל החברות היו עוזרים להם ולקדם את המכירות ובאותם הזמנים המכירות היו יותר גדולות. לשאלת בית הדין אם אני רואה בצורה אקראית ביום 24/10/2018 אני רואה שזה יום רביעי בשבוע אתה יכול לנסות להסביר לנו מה זה שלוש שעות? אני משיב שזה היה יום של הפנינג. לשאלת בית הדין איך אני זוכר אני משיב שחד משמעית כי אתה יושב שם שעות ועוזר להם."

    (עמ' 9 לפרוטוקול מול שורות 6 עד 13).

17. בהמשך עדותו, שב והסביר:

    "ת. אתה חוזר על עצמך כל הזמן. אני לא אומר לך שכל דקה שהייתי עשיתי טלפונים אני גם סידרתי סחורות ופיתחתי את הקשרים שלי מה לא ברור פה? אני נפגשתי שם עם בעלים של חנות תינוקות.

    ש.אתה אומר שהיית ליד לקוח ודבר שני אתה אומר שהיית אצל לקוח אחר. איפה בתצהיר שלך מופיע מה שאתה אומר עכשיו?

    ת.אני לא יודע מה אתה אומר אני יודע להסביר את עצמי. איש מכירות זה לא דבר שאתה בא ועכשיו אתה פה או שם זה לא עובד ככה. בתקופות הטובות שעשית את העבודה שלי זה לא עניין.

    ש.אני עברתי על הטבלה הזאת וגם על הדוח פוינטר ומה אני מגלה, אני מגלה שאתה בעצם כל יום מסיים את העבודה שלך בשעה 14:12 או 13:55 ואז נגמר היום? אתה יודע למה? כי אחרי שאתה עושה את ההפסקה הארוכה הזאת אתה נוסע הבית. אתה מסיים את העבודה שלך בשעה 14:00 נכון?

    ת.לא. בוא תוכיח לי את זה. אם סיימתי את העבודה שלי בשעה 14:00 למה קיבלתי דיבידנדים ובונוסים."

    (עמ' 11 לפרוטוקול מול שורה 21 ואילך).

18. מר מפה לעומת זאת, לא הצליח בעדותו להפריך את הסברי התובע, כפי שיפורט להלן:

    • מר מפה אישר, שתפקידו של התובע, מעבר למכירות כלל גם גביית כספים מלקוחות, ולא שלל את ההנחה כי התובע הגיע לעסק בשם בייבי-לאב ברחוב אלכסנדר ינאי 3 בפתח תקווה;

    • כשהתבקש תאשר כי באותו רחוב קיימות עוד 2 חנויות של מוצרי תינוקות: שילב ובייבי-קלאב, אישר את הדבר. כשנתבקש לאשר איפוא כי ברחוב הנ"ל היו למעשה 3 חנויות שלתובע היה עניין מקצועי ולעצור בהן, השיב: "אני לא מתעסק בזה" ובהמשך: "לא ידוע לי" (עמ' 14 לפרוטוקול מול שורות 20 ו- 22).

    • מר מפה אישר כי לא הוא ערך את נספח 6, וכשעומת עם הטענה כי מתוך 145 שעות שהתובעת טוענת שהתובע גנב ממנה לכאורה, 105 שעות מיוחסות לרח' אלכסנדר ינאי 3 בפתח תקווה, השיב:

      "ת. אני התקשרתי למי שניהל את החנות בייבי קלאב ושאלתי אותו מה קורה פה שהוא מבלה כל כך הרבה שעות בחנות אז הוא צחק ושאמר לי "אל תשאל אותי" הוא אמר לי רק לידיעה לתובע יש חבר שיש לו חנות לרהיטים בסמיכות למקום

      ש.מתי היתה השיחה עם הבעלים של בייבי קלאב באלכסנדר ינאי

      ת.כשראינו את הכמות של השעות ואת ההפסקות.

      ש.מתי על איזה שנה אתה מדבר

      ת.אני מניח שזה היה בתחילת שנת 2019.

      ש.למה לא אימתת את שחר בשימוע שברחוב זה יש לו חבר עם חנות?

      ת.אני שאלתי אותו על התפוז ועל כפר מעש והוא ענה לי מה שהוא ענה לי אני לא חקרתי אותו"

      (עמ' 14 לפרוטוקול מול שורות 27 ואילך).

    • כשנשאל על תוכנם של הדוחות שצורפו לתצהירו ועומת עם הטענה כי מצויינת בהם עצירה בלבד ולא אם כלי הרכב מונע או דומם, השיב:

      "ת. יש לי לומר שאני אלמד את הנושא ואני יוכל להגיד כמה זמן זה היה מונע. אני לא יודע להגיד לך כרגע

      ש.אני אומרת לך שבדוחות שאתם צירפתם כתוב עצירה נסיעה בלבד אתה יודע

      ת.אני לא יודע איך הדוח בנוי. אני יודע שיש שעות שהרכב מונע וראיתי שלוקח לו שלוש שעות להגיע מסגולה לביתו ואני לא מניח שהוא היה שלוש שעות בכביש"

      (עמ' 15 לפרוטוקול מול שורות 3 עד 10).

      ובהמשך עדותו, באותו עניין, כשהוצגה בפניו ההנחה, שמדובר על עצירה בלבד, השיב: "אני לא יודע לענות אבל אני יכול לבדוק את זה"

      (עמ' 15 לפרוטוקול מול שורה 14).

    • מר מפה עומת בחקירתו גם עם הטענה כי ברח' הרב פינטו בפתח תקווה, שמופיע בדוחות הנתבעת, קיימים לקוחות בשם: בייבי-ואן, ו-ת.ז.א. (תינוקות זה אנחנו), והשיב כי אינו מכיר לקוחות בשם זה, אך הוא יכול לבדוק (עמ' 15 לפרוטוקול מול שורות 17 ו- 20). מר מפה גם לא הכיר לקוח נוסף שיושב ברח' משה שולר וכשנשאל האם הוא מאשר כי מי שמכירה את הלקוחות היא הגב' לימור פרחי (להלן – לימור), השיב בחיוב. כשהשיב מדוע לימור לא נתנה תצהיר, השיב "לא ידוע לי וגם לא ראיתי שיש צורך" (עמ' 15 לפרוטוקול מול שורה 26).

    • בהמשך הבהיר לשאלת בית הדין כי לא הלך לבדוק את העניין אלא שלח מישהו לעשות זאת. למותר לציין, כי אותו אדם שנשלח לכאורה, מעולם לא הובא לעדות ולמצער, אף לא צוין מיהו. כשנשאל, האם לא עלה בדעתו כי בדיקה כאמור היתה יכולה להפריך בקלות את טענותיו של התובע, השיב: "אני משיב שיש לי צילומים של האזור מאז. אתה שואל שאלה שהיא מאוד גדולה. אני שואל את עצמי ואומר שאני לא יכול להעמיד חוקר פרטי ואני לא יכול לנהל מעקב אחר העובדים. המערכת שלנו בנויה בצורה מאוד מהירה בפרט בניהול הזמן של המכירות. לכן אני לקחתי חברה שבנתה לי תוכנה וכמה זמן צריך לתת ללקוח קטן בינוני ואנו בודקים את זה. היה לי קשה לתפעל את התובע."

      (עמ' 15 לפרוטוקול מול שורה 34 ואילך ועמ' 16 מול שורות 1 עד 3).

       

      סיכום ביניים

19. מן המקובץ לעיל, מתבקשות המסקנות הבאות:

    • התובע סיפק הסברים מניחים את הדעת ביחס לרוב ההפסקות אותן נטל וטענתו לא נסתרה, כי הפסקות או עצירות אלה נעשו בכתובות שבהן יש חנויות למוצרי תינוקות והיו למטרת עבודה, מכירות, גבייה, יצירת קשרים עסקיים וגם למטרת מנוחה. התובע אף העיד, ועדותו לא נסתרה, כי בהיעדר מקום ישיבה במשרדי הנתבעת, הוא ביצע את עבודת הניירת הכרוכה בהזמנות בעודו יושב ברכב;

    • גם אם לא נמצא הסבר מפורט לכל אחת מההפסקות שהתובע נטל, וגם אם אקבל את הטענה, כי היו פעמים שההפסקה שהתובע נטל לעצמו התארכה מעבר לחצי השעה שלה הוא היה זכאי, אין בידי לקבוע כי הונחה תשתית ראייתית לכך שמדובר ב"גניבת שעות" שיטתית, שיש בה כדי לשלול ממנו את מלוא פיצויי הפיטורים ואת דמי ההודעה המוקדמת, ומדובר לכל היותר בעבירת משמעת לכאורה, שהמעסיק רשאי לזמן בגינה לשיחת הבהרה או אף שיחת שימוע. ודוק. במקרה זה, יש לקחת בחשבון לעניין זמני ההפסקות שהתובע נטל, כי אין חולק, שהוא שימש כאיש מכירות שטח ובתור שכזה כל היום הסתובב בדרכים וטענתו כי לא היה לו משרד כדי לבצע בו עבודת ניירת, לא הוכחשה ע"י הנתבעת. מכאן נובע כי יש גם לקחת בחשבון מעבר להפסקה היומית בת 1/2 שעה לה זכאי, מספר הפסקות קצרות נוספות לצורך שימוש בנוחיות. אציין בהקשר זה כי מקובלת עלי טענתו של התובע, כי הוא איש מכירות וכדבריו: "[...] איש מכירות זה לא דבר שאתה בא ועכשיו אתה פה או שם זה לא עובד ככה. בתקופות הטובות שעשית (כך במקור – א.ש.) את העבודה שלי זה לא עניין" (עמ' 11 לפרוטוקול מול שורות 26-28. לשון אחר, מדובר בעבודה דינמית שכרוכה בנסיעות רבות ובפגישות עם לקוחות בבתי העסק שלהם ולכן הניסיון לבדוק את הפרודוקטיביות של התובע בכל דקה נתונה, תוך חישוב דקדקני של שעות הפסקה, נדונה לכישלון.

    • זאת ועוד. מן הראוי היה שמר מפה, שבחר לתת תצהיר, ישלוט בכל העובדות הרלוונטיות, לרבות שמות לקוחות, ומן הראוי היה כי יוודא שהונח בסיס ראייתי איתן לחשדותיו כלפי התובע שעל בסיסן החליט לפטרו.

20. ההחלטה לפטר את התובע תוך שלילת זכותו לדמי הודעה מוקדמת ושלילת זכותו לקבלת פיצויי פיטורים, היתה נמהרת, בלתי מבוססת ועל כן גם בלתי חוקית, ובמה דברים אמורים?

21. ביום 16.03.20 ניתן בבית הדין הארצי לעבודה פסק דין בע"ע 32884-06-18 אפריים מנדלמן נ' רבקה רייך (להלן – עניין רבקה רייך), במסגרתו שב בית הדין הארצי והניח את התשתית לשלילת פיצויי פיטורים מכוח סעיפים 16 ו- 17 לחוק פיצויי פיטורים, והפנה לפסיקתו בע"ע (ארצי) 214/06 אלוניאל בע"מ – אלכסנדר צ'רניאקוב (31.5.07), שם נפסק, בין היתר, כי בטרם קבלת החלטה על שלילת פיצויי פיטורים, על המעסיק לשקול 2 סוגי שיקולים:

    "השיקולים לחומרה - חומרת המעשים בגינם פוטר העובד; הנזק שנגרם למעביד או שעלול היה להיגרם לו עקב כך, היקפו והשלכותיו; משך הזמן ומספר הפעמים שביצע העובד את מעשיו החמורים; תקופת עבודתו של העובד, מעמדו ותפקידו ומידת האמון הנובעת הימנו; הפרת האמון - המוּעצמת כשמדובר ביחסי עבודה ממושכים, בתפקיד בכיר, או בתפקיד אמון; השפעת התנהגותו של העובד והמעשים בגינם פוטר, על עובדים אחרים ועל יחסי העבודה במקום העבודה והיקף ההרתעה בנסיבות המקרה;

    השיקולים לקולא - אופן ביצוע העבודה במהלך תקופת עבודתו של העובד ותרומתו למעביד; משך תקופת העבודה, וכפועל יוצא הימנה - עוצמת הפגיעה הצפויה בעובד ובמשפחתו, כתוצאה משלילת פיצויי הפיטורים, במלואם או בחלקם, בשים לב לסכום שיוותר בידיו למחייה; נסיבותיו האישיות של העובד, לרבות גילו, מצבו המשפחתי, מצב בריאותו ויכולת ההשתכרות העתידית שלו".

22. לא מן המותר לציין, כי בניגוד למקרה שבפניי, בעניין רבקה רייך שנזכר לעיל, קיבל בית הדין הארי את קביעותיו של בית הדין האזורי לעבודה, לפיהן הוכח כי הגב' רייך גנבה ממעסיקה בשיטתיות ולאורך זמן סכום מצטבר בסך 70,000 ₪, תוך נסיונות לטשטש את מעשיה, ותוך שימוש בשמות בדויים. עוד נפסק כי התובעת הסתבכה בעדותה וטענה כי חברה שלה ביצעה את הגניבה ולכן מתבקשת המסקנה כי "[...] העובדת עשתה כטוב בעיניה בכספו של מעסיקה לאורך זמן, ורק יד המקרה הביאה לכך שנתפסה בקלקלתה, וגם אז ניסתה להיחלץ מאחריות למעשיה בגרסאות שונות, שהאחרונה שבהן, ייחסה למעסיק ולה יחסים רומנטיים. למרבה הצער אין אמת באף אחת מהגרסאות".

23. בהמשך פסק בית הדין הארצי, כי "[...] כמובהר, מעשיה החמורים של העובדת מצדיקים שלילה של מלוא פיצויי הפיטורים. יחד עם זאת, אנו סבורים כי למרות מעשיה החמורים של העובדת, בנסיבות המקרה, ובהתחשב בנסיבותיה האישיות ובסכום שנצבר בקרן הפנסיה ברכיב פיצויי פיטורים,  אין לשלול את רכיב פיצויי הפיטורים שבקרן הפנסיה. מדובר בכספים המיועדים לתשלום פנסיה לעובדת או לשאיריה במקרה של פטירה חלילה, ואנו סבורים כי יש לנקוט זהירות ומידתיות בפגיעה בזכות זו של העובדת ושאיריה."

24. לאור האמור לעיל, הורה לשחרר לטובתה את הכספים שנצברו בקרן הפנסיה (לרבות רכיב הפיצויים) בשיעור של כ-33% מפיצויי הפיטורים, ושלל ממנה את יתרת התשלום.

25. לא בכדי מצאתי להביא את עניין רבקה רייך, למרות שהמקרה שם שונה בתכלית מהעניין שבפניי, שכן בתיק זה, הנתבעת לא הוכיחה כלל ועיקר כי התובע גזל ממנה שעות באופן שיטתי, תוך בזבוז משאביה. התובעת אף לא הראתה כי הונחתה ע"ח מערכת שיקולים מסודרת לחומרא או לקולא. לפיכך, לאור פסיקתו של בית הדין הארצי בעניין רבקה רייך, החלטתו של מפה לשלול את פיצויי הפיטורים ואת דמי ההודעה המוקדמת מהתובע, לא היתה מידתית כלל ועיקר, ועל כן דינה להתבטל.

26. ואדגיש, גם אם אניח כי לא בכל יום במהלך 10 שנות עבודתו וגם לא בכל שעה משעות עבודתו בכל יום ויום, התובע עבד ללא הרף, אלא נטל מעת לעת הפסקות ארוכות יותר, אין המקרה מצדיק, ולו בקירוב, שלילת פיצויי פיטורים ושלילת הודעה מוקדמת, ובוודאי שלא שלילה מלאה. סבורני כי הנתבעת נתפסה לכלל טעות הן בכך שלא ערכה בדיקה יסודית של הנתונים, ומכל מקום, מר מפה – העד היחיד שהנתבעת ראתה לנכון להביא לעדות, לא הצליח להניח הסבר ולתקף מבחינה ראייתית את הדוחות. אין זה מתקבל על הדעת שמר מפה, שהחליט על שלילת פיצויי הפיטורים ושלילת ההודעה המוקדמת, אינו מכיר את לקוחות הנתבעת באזור שלגביו נטען שהתובע הרבה לעצור, ומשיב כי אינו יודע או כי עליו לבדוק.

27. הטעות השנייה שהנתבעת נתפסה אליה, נוגעת למהותם של פיצויי הפיטורים ודמי ההודעה המוקדמת. אין המדובר בפרס הניתן לעובד מצטיין שמפוטר או בהטבה שניתן לשלול מעובד שמפוטר בשל אי שביעות רצון מתפקודו. תשלום רכיבים אלה הוא ברירת המחדל שעה שמפטרים עובד, ושלילתם בהתאם לסעיפים 16 ו- 17 לחוק פיצויי פיטורים, היא החריג לכלל וצריכה להיעשות באופן שקול ומידתי, רק לאחר שקיימת תשתית ראייתית חד משמעית לכך שהעובד אכן שלח ידו לכספי מעסיקו (בין היתר באמצעות דיווח כוזב של שעות) והסב לו נזק כספי מוכח.

28. ודוק. מר מפה לא נתן מענה לטענה שהונחה בפניו בחקירתו הנגדית כי מתוך 145 שעות שהנתבעת טוענת לגניבתן לכאורה, 105 שעות (72%) מיוחסות לרח' מסויים בפתח תקווה, בו יש לנתבעת לא פחות מ-3 לקוחות. העובדה שהנתבעת לא ראתה לנכון להביא לעדות את לימור פרחי, שניהלה את התובע ולדברי מר מפה מכירה את כל הלקוחות לא הובאה לעדות, וגם לא את מנהל חנות בייבי קלאב, לגביו טען מר מפה בעדותו כי ביקש לברר איתו מדוע התובע שוהה הרבה שעות בחנותו, צריכה להיזקף לחובת הנתבעת. חזקה על הנתבעת כי אילו היה בעדותיותיהם של השניים לתמוך בגרסתה, היא היתה מזמנת אותם לעדות.

29. לאור האמור לעיל, אני קובע, כי התובע זכאי לפיצויי פיטורים מלאים ולדמי הודעה מוקדמת.

30. אשר לשכרו הקובע של התובע, בסיכומיו, טען התובע כי יש לחשב את ממוצעי עמלות המכירה והגבייה שקיבל בנוסף לשכר הבסיס, ובסה"כ לחשב את זכויותיו על פי שכר קובע בשיעור 5,500 ₪. לפיכך, תבע סך של 11,157 ₪ בגין הודעה מוקדמת וסך של 61,488 ₪ (בהפחתת סכום של 43,743 ₪ שהופקד בקופת הפיצויים) .

31. הנתבעת בסיכומיה לא טענה דבר לגבי חישוב הסכומים, מלבד חזרה על טענותיה, לפיהן התובע כלל אינו זכאי לקבלם.

32. לפיכך, אני פוסק לתובע פיצויי פיטורים בסך 61,488 ₪ ומורה לנתבעת להמציא לו בתוך 7 ימים ממועד מתן פסק דין זה מכתב שחרור המיועד לקופת הפיצויים. בנוסף, אני פוסק לו דמי הודעה מוקדמת בסך 11,157 ₪. 

     

    פיצוי בגין פיטורים שלא כדין

33. לטענת התובע, פיטוריו נגועים באי חוקיות ממספר סיבות:

    • בזימון לשימוע נרשם באופן כללי "ליקויים חמורים בעבודה" והנתבעת לא עמדה בחובת הפירוט החלה עליה על מנת שהתובע יוכל להיערך כיאות להשמיע את גרסתו ביחס לטענות;

    • לתובע לא ניתן זמן מספיק להתכונן לישיבת השימוע, שכן הוא זומן מהיום למחר;

    • לא נרשם דבר על כוונת הנתבעת לשלול לו את פיצויי הפיטורים ואת דמי ההודעה המוקדמת;

    • קיימות 2 גרסאות לפרוטוקול השימוע והגב' לימור פרחי שערכה את הרישום, לא מסרה תצהיר בעניין ואילו מר מפה בעדותו, לא ידע על כך דבר;

    • התובע לא חתום על פרוטוקולי השימוע ולאור העובדה שלימור לא הובאה לעדות, לא ניתן לייחס מהימנות לאמור בהם;

    • אין כל טענה במהלך השימוע על כך שהתובע דיווח שעות עבודה באופן כוזב או על כך שנותר ברכבו המונע לאורך שעות שלא לצורכי עבודתו. כך, גם לא הוצגה בשימוע הטענה כי יש ירידה בהיקפי המכירות;

    • הרשימה שנשלחה לתובע למחרת השימוע כוללת 14 תאריכים בין חודש יולי 2018 ועד לחודש ינואר 2019, ללא פירוט מקומות העצירה. במכתב זה הועלו טענות חדשות שלא בא זכרן בזימון לשימוע או בפרוטוקול השימוע;

    • בפרוטוקול השימוע נכתב כי הליקויים החמורים שבגינם הוזמן התובע לשימוע הם כי כל יום הוא נמצא בפתח תקווה בצהריים;

    • לא הוצגו בפני התובע דו"ח פוינטר ופלט שיחות יוצאות ונכנסות;

    • התובע הופתע מהנושאים שעלו בשימוע, גם משום ששבועיים קודם לכן בתלוש השכר של חודש דצמבר 2018, שניתן לו ביום 10.01.18 שולם לו בונוס חד פעמי.

    • הפיטורים היו מתוכננים מראש כדי להכניס את בנה של לימור לעבודה במקום התובע, שכן במהלך תקופת עבודתו כאיש מכירות בענף מוצרי התינוקות, התובע קיבל 12 פעמים גמול עמידה ביעדים או בונוס בתקופה של שנה וחצי;

    • הזימון לשימוע ניתן בסמוך לאחר שהגיעה הודעה על הפקדות בחסר בקופת הפנסיה בסך 12,170 ₪ ולכן הנתבעת חיפשה אמתלה לפטרו על מנת להעסיק במקומו של בנה של לימור;

    • פיטורי התובע התבצעו שעה ששהה בתקופת מחלה;

       

      אשר להכרעתי

34. רבות נכתב על חשיבותו של הליך השימוע ועל היות זכות הטיעון מזכויות היסוד הראשוניות בשיטת המשפט הישראלי בכלל, ובעולם דיני העבודה בפרט, במיוחד שעה שמעסיק שוקל את סיום העסקתו של עובד. קביעה זו שקיבלה ביטוי כבר ביום 07.01.2003 בע"ע 1027/01 ד"ר יוסי גוטרמן – המכללה האקדמית עמק יזרעאל, קנתה לה שבת בבתי הדין לעבודה ודומה כי בימינו שוב אין צורך להכביר מילים על חשיבות קיומו של הליך שימוע כהלכתו, מתוך מטרה כנה שעובד, שעתידו התעסוקתי עלול להיפגע, יוכל להתגונן כראוי בפני טענות המעסיק ששוקל את סיום העסקתו.

35. קשה להלום את חוקיותו של הליך השימוע שהתקיים בעניינו של התובע, ואבהיר. כנגד התובע הועלו טענות קשות וחמורות. חמורות עד כדי החלטת הנתבעת לשלול ממנו לחלוטין את פיצויי הפיטורים להם הוא זכאי על פי דין ואת דמי ההודעה המוקדמת. חרף האמור לעיל, הזימון לשימוע היה כללי וכל שנרשם בו היה: "ליקויים חמורים בעבודה". השימוע עצמו נקבע למחרת היום בו נתקבל הזימון אצל התובע וקשה להלום כיצד הנתבעת סברה כי מדובר בזמן סביר על מנת להתכונן למתן תשובות ביחס לטענות כה חמורות, אותן כלל לא טרחה לפרט בזימון עצמו.

36. הדעת נותנת כי ככל שהטענות המועלות כנגד עובד חמורות יותר, המעסיק יקפיד, קלה כחמורה, על קיומו של הליך שימוע תקין, ובראש ובראשונה, הליך שימוע שמבטיח כי תישמר זכות הטיעון של העובד. זכות זו אינה יכולה להתקיים שעה שהעובד אינו יודע מה אופי הטענות שהוא אמור להתגונן בפניהן, ובוודאי שעה שמדובר בתשובות שהוא נדרש לספק ביחס לממצאים עובדתיים שדורשים השוואת נתונים וניתוחם (דוחות הפוינטר אל מול פלטי שיחות הטלפון של התובע).

37. העובדה שלאחר ישיבת השימוע ניתן לתובע מכתב נוסף ובו פירוט של נתונים שונים, אינה מרפאת את הפגם החמור שנפל בזימונו לשימוע.

38. באשר לאופן עריכת השימוע, מקובלת עלי טענת התובע, לפיה נפל פגם נוסף ומהותי ברישום הפרוטוקול, שכן הוכח במהלך חקירתו של מר מפה, כי קיימות 2 גרסאות. תמוה איפוא מדוע הנתבעת לא ראתה לנכון להגיש תצהיר מטעמה של לימור שערכה את הפרוטוקולים בכתב ידה, ובחרה להעיד רק את מר מפה, שעדותו בעניין זה לא תרמה דבר.

39. המחדל בניסוח הזימון מחריף על רקע העובדה שהנתבעת לא ראתה לנכון לציין, כי היא שוקלת את שלילת פיצויי הפיטורים ואת שלילת דמי ההודעה המוקדמת מהתובע. לו עשתה כן, ולו פירטה כפי שנדרש ממנה מהן הטענות החמורות הספציפיות המופנות כלפי התובע, יש להניח שלתובע היתה ניתנת הזדמנות ניאותה להתגונן, ואין לתמוה שכאשר שהופתע עם הטענות שהועלו כלפיו במהלך ישיבת השימוע, ענה כפי שענה.

40. האופן החפוז והלקוי בו התבצע השימוע למן מתן הזימון ועד לאופן עריכת הפרוטוקול, מלמד כי הוא נעשה מן הפה אל החוץ והתקשיתי להתרשם כי היתה כוונה כנה ואמתית לאפשר לתובע את יומו. זאת ועוד. בפרוטוקול השימוע נכתב כי הליקויים החמורים שבגינם הוזמן התובע לשימוע הם כי כל יום הוא נמצא בפתח תקווה בצהריים, אלא שלימים הסתבר כי מדובר בטענה חמורה יותר של דיווח כוזב על שעות עבודה וגניבה לכאורה של שעות עבודה מהמעסיק. יתרה מכך, אין חולק, כי הנתבעת לא מצאה לנכון להציג בפני התובע את הדוחות עליהם הסתמכה ושמכוחן העלתה את כל הטענות הקשות כלפיו. מקובלת עלי טענת התובע בהקשר זה, כי הדברים נחתו עליו כרעם ביום בהיר, לא רק כי לא נאמר על כך דבר במכתב הזימון לשימוע, אלא גם לאור העובדה ששבועיים קודם לכן קיבל במשכורת חודש 12/18 בונוס חד פעמי.

41. סבורני, כי מדובר בפגמים חמורים היורדים לשורשו על הליך השימוע, וסבורני, כי אילו הנתבעת היתה פועלת בהכוונה משפטית נכונה, ועורכת לתובע הליך שימוע כהלכתו, היה סיפק בידו להמציא מתוך היומן שלו נתונים כדי להתגונן בפני הטענות שבדיעבד גילה שהועלו כלפיו. ייתכן, שאז גם תוצאת ההליך היתה שונה, במובן זה, שהסברי התובע היו מניחים את דעתם של מנהליו כי לא גנב מהם שעות.

42. לאור האמור לעיל, באתי לכלל מסקנה כי התובע זכאי לפיצוי בגין הפגמים החמורים שנפלו בהליך השימוע ואפנה כעת לבחון מהו הפיצוי הראוי בנסיבותיו של מקרה זה.

43. כידוע, בעבר, קבעה הפסיקה את שיעור הפיצוי בגין נזק שאינו ממוני כמכפיל של שכר העובד במספר שנות עבודתו. בהמשך, נסוגה הפסיקה משיטה זו ונפסק כי עגמת נפש אינה עומדת בהכרח ביחס ישיר לגובה השכר, וצערו של עובד המשתכר שכר גבוה אינו בהכרח גדול מצערו של עובד המשתכר שכר נמוך (ראו: ע"ע 247/07 פלוני – קוציק (24.9.09, פיסקה 8 בפסק דינו של השופט פליטמן; בר"ע 20418-03-13 סעיד – מנסוביץ (7.11.13); ענין פלוני; ע"ע 27600-10-11 ‏ד"ר גרשון אהרונוב - המרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון(22.12.15) ; ענין ברד; ע"ע (ארצי) 55550-09-14‏ שמעון בן אלי - קומבה בע"מ (24.9.17); עע (ארצי) 39172-11-16‏ ‏מדינת ישראל משרד החינוך - דניאל שדה (3.6.18)).

44. עוד נפסק, כי הפיצוי הוא אמנם כלי לביטוי מורת הרוח מהתנהלות המעסיק בהליך הפיטורים וזאת כחלק מצדק קונקרטי בין העובד למעסיק, אך הוא מקפל בתוכו גם תכלית של הכוונת התנהגות הצדדים ליחסי עבודה, ותכלית נוספת זו אינה קשורה לגובה שכרו של העובד. לפיכך נפסק, כי פסיקת פיצוי בגין נזק שאינו ממוני צריכה להיקבע כסכום גלובלי בהתאם לאמות מידה שפותחו בפסיקה, ולא כמכפלת השכר. מה הן אותן אמות מידה?

45. בע"ע 23402-09-15 אוריאל ברד נ' קנסטו בע"מ (28.02.17), פסק בית הדין הארצי לעבודה, כי יש להביא בחשבון שיקולים כגון: עוצמת הפגם והחומרה במחדלי המעסיק, האם חובת השימוע הופרה באופן מלא או חלקי;אופיו של ההליך שקוים – ככל שקוים – והאם נשמר בגדר השיח והשיג כבודו של העובד כאדם או שאך הוטחו האשמות ; האם הפיטורים היו מסיבה עניינית או שאינה עניינית; משך תקופת העסקת העובד; גילו והאם נפל דופי גם בהתנהגותו.

46. עוד נקבע, כי "שיעור הפיצוי אינו 'מדע מדויק' ולפיכך, ככלל ערכאת הערעור לא תתערב בשיעור שנקבע, אלא אם הסכום שנפסק חרג מהמתחם הסביר" (ע"ע (ארצי) 0585-09-12 חברת יישום פתרונות אנושיים בע"מ - אורית בוסי (4.8.13)) ובע"ע 39172-11-16 מדינת ישראל נ' דניאל שדה (03.09.18) נפסק, כי "שיעור הפיצוי אינו "מדע מדויק" (ע"ע (ארצי) 30585-09-12‏‏ חברת יישום פתרונות אנושיים בע"מ נ' בוסי (4.8.2013)), אך בקביעתו יש להתחשב במכלול הנסיבות ובהן חומרת הפגמים בהליך, השלכתם על ההחלטה הסופית שנתקבלה, מהות ההחלטה, הרקע להחלטה, מעמדם ומצבם של המפר והנפגע והתנהלותם וכיוצא באלה נסיבות.

     

    אשר לענייננו

47. התובע עבד בנתבעת כ- 10 שנים וטענתו כי בהמלך תקופה זו זכה להעלאות בשכר כמו גם לבונוסים, לא נסתרה. התובע איבד את מקור פרנסתו באבחת סכין וזאת מבלי שניתנה לו אפשרות של ממש להתגונן בפני טענות חמורות של גניבה ממעסיק. זאת ועוד, הנתבעת פיטרה את התובע בזמן שהותו בתקופת מחלה, וזאת בניגוד להוראות סעיף 4א(א) לחוק דמי מחלה, התשל"ו-1996, האוסר על מעסיק לפטר עובד שנעדר מעבודתו עקב מחלתו במהלך תקופת הזכאות לדמי מחלה הצבורה לו לפי חוק.

48. לאור כל האמור לעיל, החלטתי לפסוק לתובע את מלוא סכום הפיצוי שדרש ברכיב זה – 50,000 ₪.

     

    פדיון ימי חופשה

49. ביחס לימי חופשה – משלא הוצג בפניי יומן חופשה, והתובע הסתמך על האמור בתלושי השכר שקיבל, החלטתי לקבל את תביעתו ברכיב זה, ואוסיף, כי טענתה של הנתבעת במסגרת סעיף 71 לסיכומיה, לפיה "בשל טעות בהנהלת חשבונות של הנתבעת נפדו לטובת התובע 57 ימים, כך שלמעשה התובע קיבל תשלום ביתר של 14.75 [...]", נטענה ללא כל תימוכין ומבלי שהנתבעת ראתה לנכון להביא נציג מטעם הנהלת החשבונות על מנת שיעיד על אודות נכונות הטענה. לאור האמור לעיל, אני פוסק לתובע פדיון ימי חופשה בסך 12,552 ₪.

50. בנוסף, התובע טען כי הנתבעת טעתה בחישוב צבירת ימי החופשה, והמשיכה לחשב מידי שנה את זכאותו בהתעלם מהוותק שהלך וצבר אצלה. לפיכך, תבע הפרש בגין השנים השביעית, השמינית והתשיעית לעבודתו – 19 ימים. באשר לטענת הנתבעת, לא מצאתי התייחסות נוספת מעבר להתייחסות שניתנה על ידה בסעיף 71 לכתב הסיכומים מטעמה, ועל כן, אני פוסק לו פיצוי בסך 9,937 ₪.

     

    פדיון ימי מחלה

51. בנוגע לתשלום ימי מחלה, טען התובע כי הנתבעת שילמה לו לפי ערך יום מחלה שגוי, באופן שנרשם שיום מחלה שווה 212 ₪ במקום 523 ₪. לפיכך, טען, כי עליה להשלים לו סך של 3,110 ₪. בגין 10 ימים.

52. הנתבעת בסיכומיה טענה כי טרוניותו של התובע לא ברורה, שכן "במהלך ימי המחלה של התובע הוא המשיך לקבל תשלום מלא בגין שכרו הביסי, ובנוסף לכך, לפנים משורת הדין, גם קיבל תשלום יחסי בגין עמלת מכירות/גבייה (למרות שברור שהתובע לא עבד באותם ימים)" (סעיף 74 לסיכומי הנתבעת).

53. מעיון בתלושי השכר האחרונים של של התובע, עולה בבירור כי מקום בו הנתבעת שילמה לו ימי חופשה, נעשה הדבר בתעריף נמוך, ללא כל הסבר. להלן מספר דוגמאות:

    • בתלוש השכר לחודש ינואר 2019, קיבל התובע תשלום בסך 290 ₪ בגין מחלה, מבלי שצוין במקום הנדרש בגין כמה ימים;

    • בתלוש השכר של 12/2018, קיבל התובע תשלום בסך 290 ₪ בגין 2 ימי מחלה בסך 145 ₪ כל אחד וכך גם ביחס לחודש 11/2018;

    • בחודש 06/2018, לשם השוואה, קיבל התובע סכום של 320 ₪ עבור 5(!) ימי מחלה ובתלוש השכר של 05/2018 צוין, כי הוא מקבל תשלום בסך 960 ₪ עבור 5 ימי מחלה לפי שווי של 192 ₪ ליום.

54. מן המקובץ עולה, כי הצדק עם התובע, ויש לתמוה שהנתבעת לא ראתה לנכון, לפחות במסגרת סיכומיה, לבדוק את העניין וטענה טענה סתמית. לאור האמור לעיל, אני פוסק לתובע פיצוי בסך 3,110 ₪.

     

    הפרשי תשלומים לקופת פנסיה

55. ביחס הפרשי תשלומים לקופת הפנסיה (חלק עובד), התובע טען, כי התובעת העבירה לקרן סכומים נמוכים מאלה שגבתה ממנו, וצירף בסעיף 226 לסיכומיו טבלה המפרטת את הניכויים לעומת ההפקדות (בהתאם לדוחות חברת הפניקס – תגמולי עובד) מחודש 01/2014 ועד לחודש 01/2018. התובע טען, כי מדובר על שליחת יד לכספיו תוך שהנתבעת יוצרת מצג לפיו היא מנכה סכומים לקרן הפנסיה בעוד ששילשלה כספים אלה לכיסה. לטענתו, מר מפה בעדותו ענה כי אינו מתעסק בזה ולכן אינו יכול להעיד. לפיכך, תבע השבה של הסכומים שנוכו ממנו ולא הועברו ליעדם בסך כולל של 9,405.73 ₪.

56. ביחס לחלק המעסיק בתשלומים לקרן הפנסיה, טען כי בעקבות המכתב שקיבל בינואר 2019 מקרן הפנסיה על אודות חוב של הנתבעת בסך 12,170 ₪, ולאחר שהתקבל דו"ח עדכני מחברת הפניקס ימים אחדים לאחר דיון ההוכחות שהתקיים בתיק זה, נערכה על ידו בדיקה, שהעלתה כי החל מחודש 01/2013 ועד 03/2019 הפרישה הנתבעת באופן עקבי סכום נמוך יותר מאשר נדרשה להפריש בהתאם לצו ההרחבה במשק. עוד הוסיף, כי בההתאם לדוחות שנתקבלו, החל מחודש 01/2017 נעשה ניסיון של הנתבעת לסגור את ההפרשות החסרות ובחודשים לאחר מכן, סכום ההפרשה החודשי אכן גדל. סה"כ, בהתאם לחישוביו, שהוצגו בטבלה בסעיף 243 לסיכומיו, נותרה הנתבעת חייבת לו 13,636 ₪.

57. הנתבעת בסיכומיה טענה כי אין לה חוב כלשהו כלפי התובע בקופת הפנסיה ונמנעה לחלוטין מלהתיחס לטענותיו המפורטות של התובע, לרבות המספרים שהציג. ביחס לחוסרים בהפרשות חלק מעסיק, טענה כי מדובר בהרחבת חזית אסורה.

58. לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים, ובהיעדר כל פירוט וכל אסמכתא עדכניים מטעם הנתבעת, אני מקבל את טענת התובע ופוסק לו סך של 23,041.73 ₪ בגין השלמת הפרשות (חלק עובד וחלק מעסיק) לקופת הפנסיה.

59. אני דוחה את טענת הנתבעת לפיה הסכום המעודכן שנכתב בכתב הסיכומים מהווה הרחבת חזית אסורה, מן הטעם שהטענה בדבר חוסר בהפרשות מעסיק מצאה באופן מפורש את ביטויה בסעיפים 53-54 לכתב התביעה והמכתב שהתקבל מקרן הפנסיה בדבר חוסר של 12,170 עבר כחוט השני בטיעוניו של התובע. מן הראוי היה שהנתבעת תנצל את הזמן שחלף מאז הגשת התביעה ועד למועד הסיכומים כדי לבצע בעצמה בדיקה יסודית של העניין, ומשלא עשתה כן, איני מקבל את טענתה כי יש להתעלם מהסכום המעודכן שהתובע ציין תוך הסתמכות על הדוחות שקיבל לאחר מועד ההוכחות. התעלמות שכזו מהנתונים המעודכנים כמוה כהענקת פרס לנתבעת, אשר פעלה בניגוד לדין.

    לאור האמור לעיל, אני פוסק לתובע סכום כולל בסך 23,041.73 ₪ בגין השלמת הפרשות לפנסיה (חלק עובד וחלק מעסיק).

     

    הודעה על תנאי העסקה

60. אין חולק כי התובע לא קיבל הודעה על תנאי העסקתו, חרף העובדה שבמשך הזמן, תפקידו ותנאי שכרו השתנו. הנתבעת לא חלקה על כך, אך טענה כי יש להתחשב בפסיקת הסכום בכך שהוא "היה מודע היטב לגובה ומבנה שכרו וכי קיבל באופן סדיר ושוטף תלושי שכר ששיקפו באופן מלא את כל תנאי שכרו לרבות עמלות בגין מכירה ו/או גבייה" (סעיף 75 לסיכומי הנתבעת).

61. לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים, ולאור העובדה שהתובע מעולם לא קיבל הודעה על תנאי העסקתו, ובניגוד לטענות הנתבעת בסיכומיה, תלושי השכר שקיבל לא שיקפו נאמנה את תנאי שכרו ואת המגיע לו, כפי שהתברר ביחס לשווי יום מחלה וביחס להפרשות לפנסיה, ולאור המספר הרב של שינויים שנערכו בשכרו, כמפורט בסעיף 254 לסיכומי התובע, אני פוסק לו פיצוי בסך 15,000 ₪.

     

    אין עילה להרמת מסך

62. באשר לדרישת התובע להורות על הרמת מסך ההתאגדות בין הנתבע 2 לבין הנתבעת 1, החלטתי לדחותה, ולהלן נימוקיי.

63. חרף העובדה שפסקתי כי הנתבעת לא פעלה כדין בכל הנוגע להפרשות השוטפות לקרן הפנסיה, לא הוכח כי מר מפה ידע על כך, ובוודאי לא הוכח כי היתה לו יד מכוונת בדבר. לפיכך, לא מצאתי כי מתקיימת עילה אישית נגדו.

64. בהחלטתי זו, נסמכתי על פסיקת בית הדין הארצי בבר"ע (ארצי) 52353-08-16 א.ב. טוקו שף בע"מ נ' ADMARIAM (ניתן ביום 13.11.16), שם פסק בית הדין הארצי, בין היתר, כי הגם שמקביעותיו העובדתיות של בית הדין הארצי התקבלה "תמונה מדאיגה בנוגע לאופן שבו העסיקה החברה את המשיב" (אי עריכת רישומים בהתאם לדין, העסקה בשעות ארוכות, ואפילו הנפקת תלושי שכר פיקטיביים), לא הונחה תשתית עובדתית ממנה ניתן ללמוד כי "החברה נועדה לשמש כסות לפגיעה בזכויותיו של המשיב או להונאתו". כך גם לא הוכח כי החברה נוהלה תוך נטילת סיכון בלתי סביר, וזאת חרף קביעתו העובדתית של בית הדין האזורי כי החברה נקלעה לקשיים כלכליים. במקרה שלפנינו לא התרשמנו כי אי תשלום הזכויות סוציאליות למשיב מצדיק להרים את מסך ההתאגדות של החברה".

65. דברים אלה נכונים גם למקרה שבפניי, שכן לא נטען וממילא לא הוכח כי מעבר לפגמים שנפלו בהפרשות לפנסיה, מר מפה ניהל את הנתבעת תוך נטילת סיכון בלתי סביר, או מתוך רצון או כוונה להונות את התובע.

     

     

    אחרית דבר

66. התביעה מתקבלת ואני פוסק לתובע את הסכומים הבאים:

    • פיצויי פיטורים - 61,488 ₪.

      בנוסף, אני מורה לנתבעת להמציא לתובע, באמצעות בא כוחו, בתוך 14 ימים מהיום, מכתב שחרור המיועד לקופת הפיצויים;

    • דמי הודעה מוקדמת - 11,157 ₪;

    • פיצוי בגין פיטורים שלא כדין -50,000₪;

    • פדיון ימי חופשה - 12,552 ₪;

    • השלמת ימי חופשה שלא נצברו כדין - 9,937 ₪;

    • פדיון ימי מחלה – 3,110 ₪;

    • הפרשים לפנסיה (עובד) – 9,405.73 ₪;

    • הפרשים לפנסיה (מעסיק) – 13,636 ₪;

    • אי מתן הודעה לעובד – 15,000 ₪.

      כל הסכומים דלעיל יישאו הפרשי ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה ועד למועד השתלום המלא בפועל.

67. בנוסף, לאור התוצאה אליה הגעתי, אני פוסק לתובע הוצאות משפט בסך 3,000 ₪ והשתתפות בשכ"ט עו"ד בסך 17,000 ₪. סכומים אלה ישולמו בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי ריבית והצמדה מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

    ניתן היום, ח' אב תשפ"ב, (05 אוגוסט 2022), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.