מדינת ישראל נ' פלונית

הנאשמת זכאית מחמת הספק

1.כנגד הנאשמת הוגש, ביום 2.8.21 כתב אישום שלפיו בעת שנהגה ברכב אחזה או השתמשה בטלפון נייד, שלא באמצעות דיבורית, בניגוד לתקנה 28(ב)(1)(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961.

האירוע הוא מיום 29.7.20, בשעה 16:35, עת נהגה הנאשמת בכביש 85, ק"מ 30, ברכב פרטי, מ.ר. -------, מסוג "אאודי".

2.הנאשמת כפרה באישום שמיוחס לה. בכפירתו, בדיון, ציין ב"כ הנאשמת: "מרשתי כופרת בעובדות המפורטות בכתב האישום, בזיהוי הנאשמת ובעבירה עצמה. לא בוצעה עבירה".

בפתח דיון ההוכחות ציינה ב"כ המאשימה שבהסכמת הסנגור, מוגש חומר הראיות בתיק. הסנגור מסר הסכמתו, בחר שלא העיד את הנאשמת בדיון, וביקש להגיש סיכומיו בכתב.

מטעם המאשימה הוגשו תע"צ הפעלת מצלמת סטילס, שמסר השוטר איהב גאנם, עורך הדוח (ת/1), מזכר נסיבות דוח תנועה, שערך השוטר גאנם (ת/2), ו-3 צילומי סטילס שצילם (ת/3).

במעמד הדיון נשמעו סיכומי המאשימה והסנגור הגיש סיכומיו בכתב לאחר הדיון, בהתאם להחלטתי.

טיעוני הצדדים

3.המאשימה, טענה, שבהתבסס על הראיות שהוגשו בתיק, ניתן לדעת בבירור שמדובר בנאשמת, שהיא הבעלים של הרכב, שנהגה ברכב באירוע. צוין שלוחית הרישוי שייכת לרכב הנאשמת, לרכב סימן זיהוי ייחודי, ציור של שרשת עם צלב, בשמשה האחורית, וניתן להבחין בצילום באביה של הנאשמת, יושב לצידה. התובע אף ציין שהוא מזהה בצילום את הנאשמת ואת אביה, מהיכרותו האישית עמם כבני אותו כפר. עוד נטען שהנאשמת לא העידה ויש בכך חיזוק לראיות התביעה.

4.לשיטת ההגנה, אין די בראיות שהוגשו כדי להוכיח מעבר לכל ספק סביר שהנאשמת אחזה בטלפון הנייד, בנהיגה, ויש לזכותה מהעבירה שמיוחסת לה.

לטענת הסנגור, הנאשמת כפרה בזיהויה, ובכל עובדות כתב האישום, בהן בעצם נהיגתה באירוע. בנסיבות אלה על המאשימה היה מוטל הנטל הראשוני להוכיח שהנאשמת נהגה ברכב באירוע. לשם כך היה עליה להגיש תעודת עובד ציבור בדבר הבעלות של הרכב, במועד האירוע, ובאמצעותה להוכיח שהנאשמת נהגה ברכב מכח חזקת הבעלות, שקבועה בסעיף 27ב לפקודת התעבורה התשכ"א-1961 (להלן – פקודת התעבורה). לחלופין על המאשימה היה להגיש כל ראיה פוזיטיבית אחרת להוכיח שהנאשמת נהגה ברכב במועד האירוע. המאשימה לא עשתה כן, ועל כן יש לזכות הנאשמת מהמיוחס לה. עוד נטען שהנאשמת כפרה בעצם ביצוע העבירה על ידה. הסנגור הפנה לפסיקה תומכת.

הכרעה

5.מצאתי, כאמור, לזכות את הנאשמת מחמת הספק.

6.הסנגור כפר בכלל עובדות כתב האישום ובזיהויה של הנאשמת כמי שנהגה ברכב במועד האירוע.