פלוני נ' קצין התגמולים

ערעור על החלטת המשיב, אשר דחה את בקשת המערער להכרה בנכותו וקבע כי לא הוכח קשר סיבתי בין תנאי שירותו הצבאי לבין מחלת הסוכרת שהתפרצה בגופו בתקופת השירות.

רקע והליכים קודמים

1.המערער, יליד 1983, התגייס לשירות חובה ביום 14.10.2001 עם פרופיל רפואי 64 עקב תת-פעילות של בלוטת התריס, ושירת בחיל השלישות. מאוקטובר 2004 הוא החל בשירות קבע, ובספטמבר 2005 יצא ללימודים במכללה לפיקוד טקטי. עם פרוץ מלחמת לבנון השנייה נקרא המערער לשירות, ובימים 24-27.7.2006 הוצב בקיבוץ יראון שבגליל העליון כמנהל חמ"ל שלישות בחטיבת הצנחנים. לאחר חזרתו לביתו, הופיעו בגוף המערער התסמינים הבאים - טשטוש ראיה, רעב וצמא, תכיפות במתן שתן וירידה במשקל, ובאוקטובר 2006 הוא אובחן כחולה במחלת סוכרת סוג 1. בחודש ינואר 2007 הורד הפרופיל הרפואי שלו ל-21, והוא המשיך בשירות קבע.

2.ביום 28.3.2007 הגיש המערער למשיב בקשה להכרת זכות (מחלה) לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט-1959 [נוסח משולב] (להלן: חוק הנכים) (להלן: הבקשה הראשונה), שנתמכה בתצהירו מיום 13.3.2007, בו צוין כי מצבי הדחק הנפשי אליהם הוא נחשף בארבעת הימים בהם שהה בקיבוץ יראון במהלך המלחמה הם שגרמו להופעת מחלתו. המשיב הפנה את המערער לפרופ' רפאל עינת, מומחה למחלות פנימיות ולמחלות כבד ודרכי עיכול, אשר בחוות דעת מיום 8.7.2007 קבע כי הספרות הרפואית אינה מכירה בלחץ נפשי כגורם להופעת סוכרת מסוג 1, ולפיכך הסיק שלא קיים קשר בין מחלת הסוכרת מסוג 1 בה לקה המערער לבין שירותו הצבאי. על סמך חוות דעת זו החליט המשיב ביום 9.9.2007 לדחות את הבקשה הראשונה, בקבעו כי אין קשר בין מחלת הסוכרת לבין אירוע מיום 26.7.2006 ותנאי שירותו הצבאי (להלן: ההחלטה הראשונה).

3.ביום 8.7.2007 הגיש המערער למשיב בקשה לעיון נוסף בהחלטה הראשונה (להלן: הבקשה השנייה), לה צרף את חוות דעתו מיום 8.10.2007 של פרופ' מ. רביד, מומחה ברפואה פנימית, בה נקבע שקיים קשר סיבתי בין שירותו הצבאי לבין מחלת הסוכרת. המשיב הפנה חוות דעת זו לעיונו של פרופ' רפאל עינת, אשר הגיש ביום 28.12.2007 חוות דעת נוספת, בה שב וקבע שעל-פי הספרות הרפואית, דחק נפשי חריף אינו גורם להופעת סוכרת סוג 1 ולכן אין קשר בין הסוכרת לבין שירותו הצבאי של המערער. בהחלטה מיום 8.1.2008 (להלן: ההחלטה השנייה) הודיע המשיב למערער כי החליט להכיר בחוות דעתו של פרופ' רביד כ"ראיה חדשה", אולם לאור האמור בחוות הדעת הנוספת של פרופ' עינת, אין מקום לשינוי ההחלטה הראשונה, לפיה התפרצות סוכרת מסוג 1 אינה קשורה לתנאי שירותו הצבאי של המערער.

4."סיבוב שלישי" החל עם פניית בא-כוחו של המערער ביום 13.8.2015 אל המשיב, בבקשה לקבלת החלטה חדשה לפי סעיף 35 לחוק הנכים (להלן: הבקשה השלישית), לה צורפה חוות דעת מיום 9.8.2015 של ד"ר מיכה רפופורט, מומחה לרפואה פנימית, שסבר כי לאור נסיבות המקרה וסמיכות הזמנים בין אירועי הדחק שחווה המערער והופעת מחלתו, ובהתאם לספרות רפואית מוכרת, יש לראות בדחק הנפשי שהוא חווה את הגורם להתפרצות מחלתו (להלן: חוות דעת רפופורט 1). ביום 21.12.2015 החליט המשיב לדחות את הבקשה השלישית, מהטעם שלא נכללו בה עובדות חדשות או ממצאים המהווים "ראיה חדשה" (להלן: ההחלטה השלישית).

המערער הגיש ערעור על ההחלטה השלישית, במסגרת תיק ע"נ 40900-01-16 אשר נדון בפנינו. לאחר שבאת-כוח המשיב הודיעה על הסכמה להחזיר את הבקשה השלישית לעיון מחדש, אך לא השיבה לבקשת בא-כוח המערער לבטל את ההחלטה השלישית, ניתן על-ידינו ביום 28.9.2016 פסק דין, שהורה על ביטול ההחלטה השלישית.

5.לאחר מכן המשיב הפנה את המערער לפרופ' (אמריטוס) מרדכי וייס, אשר בדק אותו וביום 1.12.2016 הגיש חוות דעת, בה קבע כי המערער אכן חלה בסוכרת סוג 1 במהלך שירותו הצבאי, אולם אין קשר בין התפרצות המחלה לבין תנאי השירות (להלן: חוות דעת וייס 1). על סמך חוות דעת זו, החליט המשיב ביום 12.12.2016 לדחות את הבקשה השלישית, ושב וקבע שאין קשר סיבתי בין תנאי השירות למחלת הסוכרת (להלן: ההחלטה הרביעית). על החלטה זו הוגש ביום 1.2.2017 הערעור שלפנינו.

כתבי הטענות