חייל שהוצב בחמ"ל בגליל העליון בזמן מלחמת לבנון השנייה, לקה בסוכרת שלושה חודשים לאחר מכן. פעם אחר פעם משרד הביטחון סירב להכיר בקשר סיבתי בין תנאי השירות לבין המחלה, אך ביהמ"ש הפך את החלטתו.
בית משפט השלום בחיפה קיבל את ערעורו של איש קבע נגד קצין התגמולים במשרד הביטחון, והכיר בו כנכה צה"ל בשל מחלת סוכרת שפרצה בעת שירותו. בית המשפט ביטל את החלטת קצין התגמולים במשרד הביטחון, שסירב להכיר בכך.
יחד עם שני הציגים היושבים לצדו, השופט אורי גולדקורן הגיע למסקנה שהוכח קשר סיבתי בין שירותו של המערער בימי מלחמת לבנון השנייה לבין התפרצות המחלה.
המערער שירת בחיל השלישות. הוא התגייס לשירות חובה ב-2001 עם פרופיל רפואי 64 עקב תת-פעילות של בלוטת התריס. מ-2004 הוא החל בשירות קבע, וב-2005 יצא ללימודים במכללה לפיקוד טקטי.
עם פרוץ מלחמת לבנון השנייה ביולי 2006, הוא נקרא לשירות, והוצב בקיבוץ בגליל העליון כמנהל חמ"ל שלישות בחטיבת הצנחנים. כשחזר לביתו אחרי המלחמה, הופיעו אצלו תסמינים שונים – טשטוש ראיה, רעב וצמא, תכיפות במתן שתן וירידה במשקל – ובאוקטובר 2006 הוא אובחן כחולה סוכרת מסוג "1". הפרופיל שלו הורד ל-21, אולם הוא המשיך בשירות קבע.
ב-2007 החל מאבקו להכרת זכות (מחלה) לפי חוק הנכים. הוא הגיש בקשה בה ציין כי תנאי המתח הקיצוניים אליהם נחשף במהלך המלחמה – כולל היותו באזור שהופגז במטחי קטיושות כבדים – הם שגרמו להופעת המחלה. משרד הביטחון דחה את בקשתו, תוך הפנייה לחוות דעת רופא פנימי שלפיה הספרות אינה מכירה בלחץ נפשי כגורם להופעת סוכרת מסוג 1.
בשנים הבאות המערער הגיש שלוש בקשות שונות עם חוות דעת מומחים שונים, אולם כולן נדחו.
על ההחלטה הרביעית הוא הגיש את ערעורו לבית המשפט, בשבתו כוועדת ערעורים על החלטות קצין התגמולים.
מציאות ייחודית
השופט גולדקורן שוכנע שאמנם אין אסכולה רפואית התומכת בקשר סיבתי בין דחק נפשי לבין המחלה המדוברת, וזאת על סמך מספר ועדות שבעבר דנו בנושא.
ואולם, השופט הבהיר כי קביעה היעדר אסכולה רפואית המכירה בקשר הסיבתי "אינה סותמת את הגולל על יכולתו של המערער להוכיח את הקשר הסיבתי".
לאחר ניתח העניין, השופט הגיע למסקנה שיש קשר כזה במקרה של המערער. ראשית, על סמך הראיות והעדויות, כולל עדות מפקדו של המערער, השופט שוכנע שהוא אכן סבל מ"דחק נפשי בעוצמה חריגה".
מכאן השופט עבר וקבע כי הוכח "קשר סיבתי-עובדתי", היות שהמחלה התפרצה פחות משלושה חודשים לאחר המלחמה. בהקשר זה השופט העדיף את עמדת מומחה מטעם המערער, וקבע כי הוכח בדרגה של "מתקבל מאוד על הדעת", שהדחק הנפשי החריג היה הגורם (או לפחות אחד הגורמים) להתפרצות המחלה.
בהמשך עבר השופט לבחינת קיומו של "קשר סיבתי-משפטי" – האם לייחס מבחינה משפטית את התפרצות המחלה לתנאי השירות. גם כאן השופט הכריע לטובת המערער, תוך שהצביע על כך שהמערער עבר תנאי שירות מיוחדים וייחודיים בתקופת המלחמה.
בהקשר זה השופט הבהיר כי התקיים גם היסוד האובייקטיבי (המציאות הייחודית שבחוץ) וגם היסוד הסובייקטיבי – המתח המיוחד שממנו סבל המערער.
השופט אף הבהיר כי כשמדובר במחלה "קונסטיטוציונלית" – מחלה רדומה המתפרצת בנקודת זמן מסוימת – מייחסים אותה במלואה לשירות.
משרד הביטחון ישלם למערער שכ"ט עו"ד בסך 7,000 שקל וכן הוצאות משפט.
- ב"כ המערער: עו"ד חן לוי
- ב"כ המשיב: עו"ד אסנת בן אברהם-בוגוד
עו"ד אורי צפורי
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין