מרדאוי נ' מדינת ישראל

לפניי ערעור על חומרת העונש בגזר דינו של בית משפט לתעבורה בעכו בפל"א 262-07-16 מיום 13.11.18 (להלן: גזר הדין).

רקע וההליכים:

1. עפ"י כתב האישום אשר הוגש לבית משפט קמא, ביום 30.6.16 המערער נהג ברכב מסוג טרקטור, ללא רישיון נהיגה תקף, כשתוקף רישיון הנהיגה שלו פקע בשנת 2015, ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, וכשהוא מחזיק בידו מכשיר טלפון נייד.

    

2. בכתב האישום יוחס למערער ביצוע העבירות הבאות: נהיגה ברכב ללא רישיון נהיגה תקף בניגוד לסעיף 10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א - 1961 (להלן: הפקודה); שימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף בניגוד לסעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי, התש"ל - 1970; שימוש בטלפון בעת שהרכב נע שלא באמצעות מיקרופון המותקן ברכב בניגוד לתקנה 28 (ב) לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961 ונהיגה ברכב ללא רישיון רכב תקף בניגוד לסע' 2 לפקודה.

    

3. בדיון מיום 8.9.16 המערער הודה במיוחס לו בכתב האישום וניתנה הכרעת דין במסגרתה הוא הורשע בעבירות המיוחסות לו. בסוף הדיון אף ניתנה החלטה בגדרה עניינו של המערער הופנה לשירות המבחן לשם קבלת תסקיר לעניין העונש.

    

4. ביום 4.5.17 התקבל תסקיר שירות המבחן. בתסקיר זה צוין כי המערער הינו רווק בן 21 המתגורר בבית הוריו ועובד בעבודות בנייה מזדמנות. עוד צוין בתסקיר, כי לאור היעדר הרשעות קודמות, ולמרות ההתרשמות כי המערער לוקח אחריות פורמאלית ולא יוכל להפיק תועלת מתהליך טיפולי בנקודת זמן זו, הומלץ על הטלת ענישה במסגרת ביצוע עבודות של"צ בהיקף של 200 שעות, עונש מאסר ע"ת וקנס כספי.