ברוך נ' ברלצקי ואח'

1.בין רכבו של הנתבע 1 לרכב התובע אירעה התנגשות, ביום 16.11.17, בחניון, בעת שהנתבע 1 ביקש לעקוף את התובע. הנתבעת 2 השכירה לנתבע 1 את רכבו.

2.הנתבעים הכירו באחריותם לתאונה. עם זאת, הנתבעים הכירו רק בחלק משיעור נזקיו הנטענים של התובע. הנתבעת 2 הסכימה לשלם לתובע סך של 3,893 ₪ חלף הסכום אשר שיקף את מלוא הנזק, לפי חוות הדעת השמאית של השמאי מטעם התובע. לפי חוות דעת זו הנזק הוערך בסך של 5,536 ₪ ובנוסף, גובה שכר טרחתו של השמאי מטעם התובע עמד על סך של 780 ₪ (הסכומים כוללים מע"מ). לפי עמדת הנתבעים בכתב ההגנה (בסעיף ב'), "בהתאם להמלצת מומחה מטעמם" הכירו בנזק בשיעור של 3,243 ₪ בלבד, ובנוסף, הסכימו לשלם שכ"ט שמאי בסך 650 ₪ בלבד. ההפרש בין עמדות הצדדים עומד אפוא על סך של 2,423 ₪. בנוסף לסכום זה תבע התובע בכתב התביעה סך של 500 ₪ בגין "הוצאות ובזבוז זמן".

3.האחריות לנזק בטמבון - המחלוקת העיקרית בין הצדדים נסובה על אחריות הנתבעים גם לנזק נטען שנמצא על המגן האחורי (ה"פגוש" או "הטמבון") של רכב התובע. לטענת הנתבעים נזק זה לא נגרם בעטיה של התאונה מושא הליך זה.

4.הנתבע 1 הציג תמונות (נ/1) אשר לפיהן בסמוך לאחר ההתנגשות לא התרופף החיבור בין הטמבון לשלדת הרכב, וזאת בשונה מתמונות שצורפו לכתב התביעה. עוד הפנו הנתבעים לטיב סימני הנזק אשר תועדו על הטמבון. ניתן לקבוע כי סימנים אלו אכן נראים, על פניו, כקילופי צבע והם שונים בצורה מהותית מסימני השריטות שנחרצו בדלת השמאלית האחורית ברכבו של התובע.

5.עוד לעניין זה רלוונטית העובדה כי התובע ביקש לזמן את השמאי מטעמו לעדות. אף שניתנה על ידי החלטה שאישרה את הזימון (בכפוף להפקדת סך של 500 ₪ להבטחת שכרו) נמנע התובע מלזמנו לדיון בסופו של יום.

6.לגוף העניין, השמאי מטעם התובע טען בחוות דעתו הכתובה (צורפה לכתב התביעה) כי גם אותם סימנים בטמבון נוצרו כתוצאה מההתנגשות דנא, אלא שבחוות הדעת אין כל הסבר למסקנה זו. לו היה מדובר אך בהערכת עלות תיקון הנזק, ניתן היה, בנסיבות הרלוונטיות, לקבל את הערכת השמאי מתוקף מומחיותו ולנוכח העובדה כי האובייקט הנדרש לצורך הקביעה (רכב התובע) מצוי היה בפניו. אולם, על פניו, לצורך קביעת האחריות לנזקים נטענים נדרשים נתונים "חיצוניים" כמו בחינת גרסאות הצדדים, מצב הרכב הפוגע ואפיון זירת האירוע. דבר ביחס לאלה לא צויין בחוות הדעת וממילא לא ניתן לקבל את מסקנת שמאי התובע כ"כזה ראה וקדש". מושכל יסוד הוא כי מומחה המבקש להעיד על מסקנותיו, חייב "לשתף" את בית המשפט בהליכים שהביאו למסקנות אלו. כך, קובע קדמי (י' קדמי, על הראיות, חלק שני, תש"ע-2009, 778):

"על המומחה "לשתף" את בית המשפט: הן בהליכי קליטת העובדות המשמשות בסיס למסקנותיו, והן בהליכי "העיבוד שבמומחיות" המביאים להסקת המסקנות. "שיתוף" כזה מקטין ככל שניתן את "תלותו" של בית המשפט בממצאים הנקבעים בידי "אחר".

הכלל הוא כי מחובתו של העד המומחה להציג – או לפחות להציע להציג – את "ניירות העבודה" שלו, לרבות פרטים של בדיקות ... וזאת, על מנת שבית המשפט יוכל לעקוב אחרי הליכי הסקת המסקנה שהסיק המומחה ובמידת האפשר להיות "שותף" להליכים אלה."

7.לנוכח כל האמור, אני קובע כי התובע לא עמד בנטל הוכחת טענתו כי הנתבע 1 גרם לנזק בטמבון.

8.הערכת הנזק שאינו עומד במחלוקת – לפי חוות דעת שמאי התובע וחשבונית התשלום, עלות תיקון הטמבון היא 1,160 ₪ (בצירוף מע"מ) ועלות הקליפסים המחזיקים את הטמבון היא 152 ₪ (בצירוף מע"מ). בהתאם לקביעתי בנוגע לאחריות לנזק הטמבון, סכום של 1,535 ₪ (עלות הטמבון והקליפסים בצירוף מע"מ) הופחת ע"י הנתבעת 2 בדין. יתרת הסכום שבמחלוקת היא אפוא 888 ₪. בסכום זה נכלל הפרש של 130 ₪ בשל המחלוקת הנוגעת לשכר השמאי וכן סכום של 758 ₪ אשר הינו סכום השנוי במחלוקת ביחס להערכת שיעור יתרת הנזק (הפגיעה בדלת השמאלית אחורית ברכב התובע אשר אין מחלוקת בנוגע לאחריות לה).

9.כאמור, בכתב ההגנה נטען כי הערכת סכום הנזק לו הסכימה הנתבעת 2 נעשתה "בהתאם להמלצת מומחה מטעמם". היות שחוות דעת מטעם מומחה הנתבעת לא הוצגה אין לי אלא להעדיף את חוות הדעת מטעם שמאי התובע בנוגע להערכת הנזק בדלת השמאלית אחורית (בשונה מעמדת אותו שמאי לגבי עצם האחריות לנזק בטמבון).

10.כך גם ביחס לשכר טרחתו של השמאי. הנתבעים לא הוכיחו, ולא ניסו להוכיח, כי מדובר בשכר טרחה מופרז וממילא עמדתם בעניין זה נדחית.

11.התוצאה היא כי הנתבעת 2 חבה לתובע סך של 888 ₪ בגין הפרשי הנזקים כאמור. לכך יש להוסיף סכום של 400 ₪ בגין עוגמת הנפש שנגרמה מהתאונה, הוצאות המשפט והפרשי הצמדה וריבית.

12.סוף דבר, הנתבעת 2 תשלם לתובע סך של 1,288 ₪ עד ליום 20.9.18.

ניתן היום, י"א אלול תשע"ח, 22 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.