אזולאי נ' טיסונה

לפניי תביעה כספית בסכום של 6,625 ₪ בצרוף אגרת בית משפט בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכבו של התובע.

1. בתאריך 22.8.16 ארעה תאונת דרכים בין רכב בו נהג התובע לבין רכב בו נהגה הנתבעת. אין מחלוקת מהותית על נסיבות התאונה – הנתבעת היא זו אשר פגעה ברכבו של התובע מאחור (ראו סעיף1 לכתב ההגנה).

2. המחלוקת בין הצדדים היא בעיקרה על הנזק שנגרם לרכבו של התובע; בעוד התובע טוען לנזק בחלקו האחורי של רכבו ותומך זאת בחוות דעת שמאי שנערכה ימים ספורים לאחר התאונה ובתמונות, הנתבעת טוענת כי לא גרמה לרכבו של התובע כל נזק כפי שגם לרכבה לא נגרם נזק. לטענתה, רכבו של התובע בן 14 שנים והיא רק 'נגעה' ברכבו עם רכבה 'פגוש אל פגוש' [סעיף 2 לכתב ההגנה]. ולמעשה, התובע "ניצל" את התאונה כדי לתקן את רכבו בגין נזקים קודמים שהיו בו.

לאחר שקראתי את התיק שלפניי ושמעתי את בעלי הדין ואת רעייתו של התובע - דין התביעה להתקבל, במלואה.

3. התאונה ארעה באזור מחלף שבעת הכוכבים בהרצליה, כאשר רכבו של התובע עומד במופע רמזור "אדום", וסופג חבטה מאחור מרכבה של הנתבעת. כך עולה מהודעה על התאונה שנמסרה על ידי התובע לחברת הביטוח שלו בסמוך לאחריה, משרטוט שצורף לכתב התביעה, מעדותו ומעדות רעייתו. מחלוקת זוטא התעוררה באשר לשאלה האם רעייתו של התובע ישבה עמו ברכב כטענתו וכטענתה, שמא לא היתה כלל במקום. מאחר שהרעייה העידה כי ישבה מאחור ולא יצאה מהרכב לאחר התאונה, יתכן כי הנתבעת אשר יצאה מרכבה כאשר היא מתנצלת על אשר ארע, לא שמה לב לכך.

4. אין מחלוקת כי הנתבעת היא שפגעה עם רכבה ברכבו של התובע. בכך עברה על סעיף 49 לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961 שכותרתו "ריווח בין רכב לרכב" והוראתו כדלקמן:

"49.(א)לא ינהג אדם רכב בעקבות רכב אחר אלא תוך שמירה על ריווח המאפשר לעצור בכל עת את הרכב ולמנוע תאונה, בהתחשב במהירות הנסיעה של שני כלי הרכב, במצב הדרך ובמצב הראות והתנועה בה.

(ב)בלי לגרוע מן האמור בתקנת משנה (א), לא ינהג אדם רכב בעקבות רכב אחר הנוסע לפניו באותו נתיב אלא אם כן הוא שומר על מירווח זמן של שניה אחת לפחות כדי לעבור, במהירות נסיעתו אותה שעה, את המרחק שבין שני כלי הרכב".

הנתבעת לא שמרה מרחק אשר יאפשר לה לבלום ולהימנע מפגיעה ברכבו של התובע שהיה לפניה, ולפיכך אחראית לקרות התאונה.

5. אשר לנזק; כאמור, הוגשה חוות דעת שמאי שנערכה 6 ימים לאחר התאונה ואליה צורפו תמונות המעידות על הנזק לרכבו של התובע. בבדיקת הרכב הבחין השמאי במוקד נזק תאונתי בחלק האחורי שמאלי של הרכב אשר דרש עבודות פחחות, חשמל, צבע וכן החלפת פגוש אחורי אשר ניזוק "ללא אפשרות ו/או כדאיות תיקון". כנף אחורית שמאלית דרשה התאמות (ראו חוות דעת שמאי מתאריך 8.9.16 בעמ' 1-2). העבודות אותן השמאי העריך שיש לבצע, בוצעו בפועל (ראו שתי חשבוניות מס-קבלה ממוסך ארגמן מתאריך 4.9.16). במהלך הדיון הוצגו תמונות צבעוניות [ת/1-ת/11] נוסף על תמונות בשחור-לבן שצורפו לכתב התביעה המעידות אף הן על הנזק.