גל נ' דניאל פז השקעות בע"מ

לפני תביעה כספית לתשלום שכר עבודה אשר לטענת התובע לא שולם לו על ידי הנתבעת.

הנתבעת שכרה את שירותי התובע כקבלן משנה לאיסוף ציוד תקשורת וממירים מבתי לקוחות.

פרטי ההתקשרות פורטו בהסכם ונספחיו אשר צורפו לכתב ההגנה אלא שלטענת התובע בפועל הסכימו התובע ונציגת הנתבעת על פרטי התקשרות שונים וממילא לאחר כיומיים שלושה של עבודה התברר לו כי אין דמיון בין ההבטחה והמציאות בפועל. כך למשל, טען התובע, כי הוסכם שהתשלום בגין כל איסוף יעמוד על סך של 25 ₪ וכי הוא יקבל 30 איסופים ביום באזור חיפה והקריות כאשר בפועל שולמו לו רק 23 ₪ וכי האזורים שנשלח אליהם לא היו באזור חיפה, אלא מרוחקים ממנו בהרבה. עוד טען התובע כי בניגוד להסכם דרשה ממנו הנתבעת לנסוע 3 פעמים בשבוע מרחק של 21 ק"מ (לכל צד) מביתו על מנת למיין ולפרוק את הציוד שאסף במחסני החברה ולא שלמה לו בגין נסיעות אלה. עוד טען כי הובטח לו בונוס בגובה כמה מאות שקלים ככל שיצליח למלא 84% מכמות המשימות אלא שגם מבונוס זה התחמקה הנתבעת על אף כי ביצע 86% מסך של המשימות. כמו כן, טען התובע כי הנתבעת קיזזה משכרו סך של 1,056 ₪ בגין חוסרים של ציוד שנתגלו כאשר לא היו כאלה בפועל.

הנתבעת מצדה הכחישה את המיוחס לה בכתב התביעה. באשר לשכר עבודתו של התובע טענה כי ההסכם מדבר בעד עצמו ולפיו שכרו עומד על 23 ₪ +מע"מ. כאשר לאחר חודשיים עולה סכום זה ל- 25 ₪ לכל איסוף. בפועל עבד התובע 19 ימים בחודש פברואר ועוד יומיים בחודש מרץ ועל כן לא זכה להעלאה בשכר. עוד טענה כי במהלך ראיון הקבלה הובהר לתובע מהם תנאי העסקתו ואף עבר חפיפה עם עובד הנתבעת בשטח וממילא ידע היטב את אופן העבודה. הסכם ההתקשרות הועבר לתובע וממילא ניתנה לא ההזדמנות לבחון אותו ולקבל הסבר בגין סעיפיו ככל שחפץ בכך. התובע קיבל כ- 17 איסופים מכיוון שבחר לעבוד רק פעמיים בשבוע וקצב עבודתו היה איטי וממילא לא היה עומד ביותר איסופים. באשר לחוסרים טענה – כי התובע עודכן על אודות החוסרים ונתנו לו כל פרטי הלקוחות והציוד החסר על מנת ליצור קשר עם הלקוחות לבדיקה האם נשכח ציוד כזה או אחר.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ונספחיהם ושמעתי באריכות את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי יש לקבל את התביעה בחלקה הזעום בלבד.

באשר לשכר עבודתו של התובע- הסכם ההתקשרות בין הצדדים הוגש לבית המשפט ומדבר בעד עצמו. בהתאם להסכם שכר עבודתו של התובע עמד על 23 ₪ בחודשיים הראשונים ולאחר מכן עתיד היה לעלות ל- 25 ₪. לא מצאתי להעדיף את דברי התובע כאילו הובטח לו בעל פה שכר גבוה יותר על פני האמור בהסכם ההתקשרות בכתב. ככל שהובטח לתובע על ידי גורם כלשהו מטעם הנתבעת תשלום אחר רשאי היה הוא לזמן את אותו גורם לעדות שיתמוך בגרסתו. מכל מקום, לא מצאתי להעדיף את טענת התובע בעניין זה על פי טענת הנתבעת ואני קובעת כי הסכום עליו סוכם בין הצדדים בפרק הזמן בו עבד הוא 23 ₪.

באשר לקיזוז ציוד חוסרים- לא היתה מחלוקת כי הנתבעת קיזזה משכרו של התובע סך של 1,056 ₪ בגין ציוד אשר לטענת הנתבעת לא הושב לה מבתי לקוחות אלא שלטענת התובע הוא מעולם אסף ציוד שיש בו חוסרים וממילא לא דיווח על חוסרים כאלה.

בעניין זה מצאתי להעדיף את גרסת התובע על פני גרסת הנתבעת. אני מקבלת את גרסת התובע כי מעולם לא אסף ציוד עם חוזרים וממילא לא דיווח על חוסרים ועל כן לא ניתן היה לקזז בשל חוסרים כאלה. בהקשר זה יצוין כי, חרף טענת נציג הנתבעת שהציוד נאסף מבית לקוח על ידי התובע נארז ומוסע על ידו למחסן הנתבעת לחלוקה חזרה לחברות הרלוונטיות וממילא לא יתכנו חוסרים מתוך ארגזים אלה וככל שהיה חסר היה עומד החסר על ערך גבוה משמעותי מהסכום בגינו קוזז התובע בשל חוסר כרטיס או יו אס בי עדיין לא היתה מחלוקת כי התובע נדרש לפרוק את הציוד במחסן הנתבעת וזאת בלי שקיבל אישור כלשהו על הציוד אותו השיב וממילא לא מן הנמנע כי הציוד הושב על ידי התובע ונמצא חסר במעבר שבין מחסן הנתבעת ליעדו אצל החברה הרלוונטית אשר הציוד הועבר על ידי גורם אחר שאינו התובע. הנתבעת לא הציגה אישור כלשהו בדבר חוסרים כלשהם הנטענים על ידי חברה כלשהי בגין ציוד וממילא כי הציוד הנטען כחסר היה באחריות התובע. בנסיבות אלה לא מצאתי כי הקיזוז בדין נעשה.

באשר לנסיעות פריקות ומיון ממרים במחסני הנתבעת- התובע טוען כאמור בעניין זה כי פעמיים שלוש בשבוע נדרש לנסוע למחסני הנתבעת ולפרוק שם את הממירים והציוד ועל כן הוא זכאי להוצאותיו בגין נסיעות אלה. עיינתי ההסכם ההתקשרות בין הצדדים. בהתאם להסכם התמורה תשולם לתובע היא "לכל איסוף מלוא הציוד הרשום בפק"ע" (נספח א' להסכם). ההסכם עצמו מציין כי קבלן המשנה חייב לבצע את העבודה בהתאם לתנאי ההסכם על נספחיו, ובהתאם לדרישות הנתבעת כפי שיועברו מעת לעת. הגם שלא כתוב מפורשות בפירוט תנאי העסקת התובע כי ידרש להביא את הממרים והציוד אל מחסן הנתבעת הרי ששורת ההיגיון והשכל הישר נותנים כי אין מתפקידו רק לאסוף את הציוד מבית לקוח ולהשאירו אצלו אלא עליו לאסוף את הציוד ולהביאו, במסגרת עבודתו, למחסן הנתבעת. בהתאם לכך, הרי שגם לא נדרש התובע להתנייד למחסן הנתבעת בכל איסוף אלא רק פעם בכמה ימים כאשר מצטבר ציוד שנאסף. אני מוצאת כי ניוד הציוד הוא חלק מעבודתו של התובע וממילא כרוך בתשלום שנקבע לאיסוף ואין לפסוק לתובע בגין נסיעות אלה.

לסיכום, אני מחייבת את הנתבעת להשיב לתובע סך של 1,056 ₪ שקוזז בגין חוסרי הציוד. סכום זה ישא רבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. הנתבעת תשא בהוצאות התובע בסך של 600 ₪. סכום זה ישא רבית והפרשי הצמדה מהיום ועד למועד התשלום בפועל. לא מצאתי לפסוק בגין עגמת נפש.