מדינת ישראל נ' סנדוקה ואח'

לפניי בקשה לדחיית מועד ביצועו של צו הריסה.

המבקשים טוענים כי מדובר במבנה בבית חנינה במקרקעין המיועדים למגורים לפי התכנית המאושרת. בעבר קידמה עירית ירושלים תכנית אשר נגנזה. לפיכך, לצורך הכשרת תוספת הבנייה החלו בקידום ת.ב.ע נקודתית. כיום האדריכל מטעם המבקשים שוקד על הכנת מסמכי הת.ב.ע. כן פנה המבקש למודד לצורך הכנת תכנית מדידה ולקבלת מסמכי הבעלות לצורך פתיחת תיק לתכנית.

המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי מתצהיר האדריכל עולה כי טרם הוגשה תכנית.

בתשובה טוען המבקש, כי משך שנים הקפיאה עירית ירושלים כל תכנון באזור ומנעה מהמבקש הגשת תכנית נקודתית, אך בסופו של יום נגנזה התכנית. המבקש פועל היום להכנת תכנית נקודתית בהתאם למדיניות מחלקת התכנון ונמצא ביושרת האחרונה לקראת הגשת התכנית. .

לאחר עיון בטענות הצדדים ובתיק בית המשפט, הגעתי למסקנה כי יש לדחות את הבקשה.

נקודת המוצא לדיון בבקשה לפי סעיף 207 לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק), תשס"ט-2008, נקבעה ע"י כב' בית המשפט העליון בשורה ארוכה של פסקי דין ובכלל זה ברע"פ 8220/15 רשיק כאפיה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 27.12.15) וכן ברע"פ 9035/16 מחמוד דאוד נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 24.11.16) . בית המשפט שב והדגיש, כי דחיית מועד ביצוע צו תעשה במקרים חריגים ויוצאי דופן, וזאת כאשר היתר הבנייה מצוי בהישג יד:

"הכלל הנוהג בפסיקה הוא כי ככלל, צו הריסה יבוצע במועדו, ואילו היעתרות לבקשה לדחיית המועד לביצוע הצו תיעשה רק במקרים "חריגים ויוצאי דופן", בהם היתר הבנייה מצוי בהישג יד ורק עיכוב פורמלי מעכב את קבלתו... יוטעם, כי הנטל להוכיח כי קבלת ההיתר קרובה מוטל על המבקש את עיכוב ביצוע צו ההריסה, ובעניין זה אין די בטענות בעלמא בדבר קיומו של הליך תכנוני כלשהו" (רע"פ 8220/15 רשיק כפאיה נ' מדינת ישראל, 27/12/15 (פורסם בנבו)).

במקרה זה, מדובר בבנייה ללא היתר, אשר ניצבת על תילה משנת 1998, וטרם הוכשרה. מצב דברים זה מתקרב לסטטוס של הנצחת העבירה, דבר שלא ניתן להשלים עמו ושיש בו התרסה ישירה כנגד שלטון החוק. העותר לדחיית ביצועו של צו הריסה במצב מעין זה נדרש להראות צפי מוחשי וקרוב להכשרת העבירה, אחרת יגבר האינטרס הציבורי שבביצוע הצו והסרת העבירה.

חרף הזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירה, המבקשים לא הראו התקדמות ממשית בהליכי התכנון. מן הבקשה עולה כי הליכי התכנון נמצאים בשלב ראשוני בלבד, כי טרם הוגשה תכנית שנועדה להכשיר את הבנייה, ובוודאי שלא ניתן לומר כי ההיתר הוא "בהישג יד".

אשר לטענת המבקשים, כי העיכוב בהכשרת הבנייה מקורו ברשויות התכנון, אשר אינן מקדמות את התכניות במקום, הרי שלנוכח הוותק של העבירה, נימוק זה אינו יכול להצדיק מתו ארכה. בעניין זה נפסק, כי מתן אורכות חוזרות לביצוע צווי הריסה בשל גרירת רגליים של הרשויות בהליכי התכנון הינו בגדר ריפוי רעה חולה אחת באמצעות רעה אחרת, חולה לא פחות, ומשמעו פתיחת פתח להפקרות ולגישה של "איש הישר בעיניו יעשה" (רע"פ 2885/08 הוועדה לתכנון ובניה ת"א נ' דכה (פורסם בנבו, 22.11.09)).