וינוגרד נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה חדרה ואח'

בתיק זה הוגש ערעור מנהלי על החלטת ועדת הערר המחוזית לפיצויים והיטלי השבחה מחוז חיפה (להלן: "ועדת הערר") מיום 20.3.17 (להלן: "ההחלטה") שבה נדחתה בקשת המערער לבטל דרישת תשלום אשר נשלחה אליו ביום 9.11.2015 (להלן: "דרישת התשלום") מאת מנהל מחלקת היטלי השבחה בעיריית חדרה בשמה של הוועדה המקומית לתכנון ובנייה חדרה (להלן: "הוועדה המקומית"),עבור 25% מחיוב היטל השבחה אשר הוטל ביחס לנכס בחדרה הידוע כגוש 10036 חלקה 270 (להלן: "הנכס").

יוקדם ויודגש כי אין מחלוקת על כך שהמערער שילם בעבר 75% מחיוב היטל השבחה בגין הנכס, ודרישת התשלום שנשלחה הינה בגין יתרת החיוב.

עוד יוקדם ויודגש כי אין גם מחלוקת על כך שבמועדים הרלוונטיים המערער היה רשום כבעלים של 75% מזכות הבעלות בנכס, והטעם שהועלה על ידי הועדה המקומית לחיוב המערער במלוא סכום היטל ההשבחה, הינו כי המערער החזיק במועד הרלוונטי ב-100% מזכויות הבנייה אשר הוקנו בתכניות בגינן הוטל היטל ההשבחה.

הערעור שבפניי מעלה מספר שאלות משפטיות מהותיות ובכלל זה שאלת פרשנותו הנכונה של סעיף 11 לתוספת השלישית לחוק התכנון והבנייה התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק התכנון והבנייה"), שעניינו הטלת חיוב בהיטל השבחה על מקרקעין המצוי בבעלות משותפת, וכן שאלת גבולותיה של ה"גישה הכלכלית" לפיה יש לשאוף לכך שהחיוב בהיטל השבחה יוטל על מי שמפיק בפועל תועלת כלכלית מה"תכנית המשביחה" שבגינה הוטל ההיטל.

רקע עובדתי רלוונטי

כעולה מנסחי רישום מקרקעין מתקופות שונות שהוגשו כמוצגים בתיק, אין מחלוקת על כך שהמערער היה רשום במועדים הרלוונטיים כבעלים של 75% מזכויות הבעלות בנכס ואילו המשיב 3 אהוד פסטרנק (להלן: "פסטרנק") היה רשום כבעלים של 25% מזכויות הבעלות בנכס, והבעלות המשותפת של הצדדים הייתה במושע (בחלקים בלתי מסוימים), ומבלי שהיה הסכם שיתוף בין הצדדים.

הנכס עצמו הינו מגרש עליו בנוי בניין בן שתי קומות במרכז חדרה ובו 7 יחידות דיור שחלקן מיועד למסחר וחלקן למגורים בגדלים שונים, וכן זכויות בנייה.

במהלך השנים אושרו מספר תכניות סטטוטוריות ביחס לנכס, האחרונה שבהן ביום 24.1.2005, ובגין תכניות אלה נוצר חיוב בהיטל השבחה.

החל משנת 2002 נוהלו הליכים משפטיים בין המערער ובין פסטרנק במסגרתם ביקש פסטרנק להורות על פירוק השיתוף בנכס, ואילו המערער ביקש לחייב את פסטרנק לשלם לו 450,000 ₪ ולהעביר לו את זכויותיו בנכס ללא תמורה.