Muhus Brahane נ' משה נאמן ניקיון (ב.ה.) בע"מ ואח'

לפנינו תביעה לתשלום זכויותיו הנטענות של התובע בגין תקופת עבודתו כעובד ניקיון שהוצב מטעם הנתבעת במרכול רשת "אושר עד" בבני ברק, ובגין סיומה.

רקע עובדתי וההליך המשפטי

1. התובע הועסק כעובד ניקיון במרכול ברשת "אושר עד", ממועד השנוי במחלוקת בשנת 2013, ועד לחודש ספטמבר 2015. הפרטים הנוגעים להיקף עבודתו של התובע ולשכר ששולם לו שנויים במחלוקת.

    

2. התביעה הופנתה במקור נגד שתי נתבעות, הנתבעת 1, היא החברה שהציבה את התובע בעבודתו ושילמה לו שכרו, והנתבעת 2, המפעילה את רשת המרכולים. במהלך ניהול ההליך הגיע התובע להסכמות עם הנתבעת 2 והתביעה נגדה נדחתה. פסק דין זה עוסק רק בעניינה של הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת").

    

3. בכתב ההגנה שהוגש בתיק טענה הנתבעת, כי לא העסיקה את התובע, ואין לבית הדין לעבודה סמכות עניינית לדון בתובענה. לאחר מכן חזרה בה הנתבעת מעמדתה, הודתה כי העסיקה את התובע, אך טענה, בין היתר, כי תביעתו חסרת בסיס, נגועה בחוסר תום לב ונוגדת את תקנת הציבור.

    

4. עם סיום עבודתו של התובע נמסרו לידיו חמש המחאות של הנתבעת, בסכום מצטבר של 25,000 ₪, על סך 5,000 ₪ כל אחת. ההמחאה הראשונה כובדה, ואילו יתר ההמחאות חוללו.

    

5. עקב האופן החריג בו התנהלו ההליכים בתיק, מצאנו לתאר את עיקרם: לאחר שהתנהלו הליכים מקדמיים בתיק, הוגש ביום 18.6.17 תצהיר עדות ראשית מטעם התובע. תצהיר הנתבעת לא הוגש עד למועד ישיבת ההוכחות, ביום 30.11.17. בשל ספק בשאלה האם תצהיר התובע נמסר לידי הנתבעת בכתובתה, נדחה הדיון דחייה קצרה, ונקבע כי על הנתבעת להגיש תצהיריה עד ליום 17.12.17. בפועל, נסרק לתיק בית הדין תצהיר מר ברוך מאירסון, מטעם הנתבעת, רק בבוקר ישיבת ההוכחות, ביום 25.12.17. לטענת הנתבעת הגישה תצהיריה במועד שנקבע.