אמארא נ' בן יוסף

לפני תביעה שהגיש התובע בגין תאונת דרכים.

מכתב התביעה עולה כי התובע טוען שביום 15.5.16 בשעה 08:00, עשה דרכו רכב התובע בנסיעה ישרה ובטוחה ברחוב הרצל שבקריית אתא. לפתע הבחין התובע ברכב הנתבע יוצא מחנייה פרטית בנסיעה לאחור מצד ימין לדרך. רכב התובע הגביר מהירותו במטרה להימנע מפגיעה אך פתאומיות אך לטענת התובע התאונה היתה בלתי נמנעת. התובע טוען כי הנתבע נהג ללא שימת לב לדרך וללא נקיטת אמצעי זהירות הדרושים בעת נסיעה לאחור ותוך התעלמות מוחלטת מחובתו לתת זכות קדימה לנוסעים בדרך טרם השתלבותו בה. לטענת התובע, רכב הנתבע התפרץ לעבר נתיב הנסיעה שלו ופגע ברכבו וגרם לנזקים המפורטים בדו"ח השמאי. התובע תובע סכום של 5,877 ₪ ובנוסף לכך תובע את סכום אגרת בית המשפט.

הנתבע הגיש כתב הגנה וממנו עולה כי הנתבע טוען שהתובע בדה את עובדות קרות התאונה וכי הנתבע יצא ממגרש חניה אשר ליד גן ילדים שברחוב הרצל לאחר שהביא את ביתו הקטנה לגן. זאת ועוד, הנתבע טוען כי יצא עם רכבו לא בנסיעה לאחור אלא בנסיעה רגילה. זאת ועוד, הנתבע טען בכתב ההגנה כי טענתו של התובע לפיה הגביר מהירות נסיעתו על מנת להתחמק מפגיעת הרכב וזאת נוכח העובדה שבנו ישב אותה עת ליד כסר הנהג, היא טענה מופרכת וזאת כיוון שלא ניתן להאיץ מהירות במקום זה נוכח העובדה שבמקום זה ממוקמים מספר גני ילדים וכן כי במקום פסי האטה (במפרים). הנתבע ציין בכתב ההגנה כי יצא מהחניה ושני הגלגלים הקדמיים היו על המדרכה ובדק שהוא יכול לנסוע שכן יש מכוניות רבות אשר חונות בצדי הדרך ומסתירות את שדה הראיה ואז לטענתו הגיח התובע והחל לצעוק כי פגע ברכבו. לטענת הנתבע כלל לא פגע ברכב אלא עצר קרוב מאד. הנתבע טען בכתב ההגנה כי היה צריך להמשיך בדחיפות בנסיעה וזאת נוכח העובדה שקיבל הודעה כי אימו בבית חולים במצב קשה ואמורה לעבור ניתוח חירום מעקפים. הנתבע ציין כי התובע לא הניח לו שעה שלא יכול היה להתפנות לטפל באירוע התאונה וזאת כיוון שאימו היתה במצב קשה. התובע הגיע לחניית ביתו וצילם את רכבו של הנתבע ומבלי ידיעתו. הנתבע טוען בכתב ההגנה כי השפשופים הניכרים ברכב ישנים וכי הפנס האחורי כלל לא נפגע או נשרט וחזר על טענתו שלא נסע לאחור. עוד טען הנתבע כי התובע לא צירף לכתב תביעתו את צילום מכוניתו מכל צדדיה ובחר לצרף את הצד "המתאים" לו על מנת להגיש תביעה כוזבת.

בדיון שהתקיים בפני חזרו הצדדים על טענותיהם.

התובע סיפר בעדותו כי הנתבע עשה עליו רושם אמין ומסר לו פרטים והודה בזמן אמת שהוא התדרדר עם הרכב ועל כן לא צילם את רכב הנתבע. רק לאחר מכן כאשר הנתבע התנגד לשלם בעבור הנזק צילם את רכב הנתבע. התובע סיפר בעדותו שנהג לקחת את בנו, תלמיד בית ספר באזור. באותו בוקר הסיע את בנו ופתאום ראה רכב שהתדרדר. וכך סיפר התובע :

"...זה היה רוורס מוזר ומהיר באותו רגע חשבתי על הבן שלי זה היה בצד של הבן שלי, באופן אינסטינקטיבי נתתי גז כדי שהבן שלי לא יפגע. ובאמת שם זה פגע איפה שהבן שלי ישב. בזמן הנסיעה כל הצד הימני השתפשף וגם הפגיעה המשיכה. הבן לא נפגע תודה לאל. הוא נבהל. מיד אחר כך המשכתי איתו לבית ספר. החליפו דלת ראשונה, כנף קדמי, תקנו את הדלת האחורית וכנף אחורית וכנף קדמית ועשו צבע על כל הצד".

לטענת התובע מחברת הביטוח נאמר לו שהנתבע נסע ללא ביטוח. התובע סיפר כי ניסה להגיע להבנות עם הנתבע והוא התחמק כל הזמן וניסה לעשות הכל על מנת שלא לשלם את זכום הנזק.

לטענת התובע גם לאחר הגשת התביעה, עשה הנתבע כל שניתן על מנת שלא לקבל את כתבי הטענות והזימון לדיון וכי בני המשפחה העליבו אותו וגירשו אותו כאשר הגיע לביתו של הנתבע.

הנתבע בעדותו טען שחנה עם הפגוש לכיוון גן הילדים מכיוון שלא היה מקום לחנות וכי היה עם החלק הקדמי לכיוון היציאה של הכביש והוסיף:

" זה היה בשעה 08:00 בבוקר, הורדתי את הילדה בגן, יש לי שם 2 ילדים ברח' הרצל 27 חניתי את האוטו, בחזרה היתה פעילות בפארק כתוצאה מיום העצמאות. פינו את הפארק הוא היה עמוס מההופעות. בגלל זה חניתי בצורה לא מסודרת אלא על המדרכה עם הפנים ליציאה כדי שלא יהיו לי בעיות. באותו יום אמא שלי אושפזה ונפטרה. מיהרתי להוריד את הילדים. חזרתי והסתכלתי במראות כדי לראות שאפשר לצאת באופן אוטומטי אני מסתכל. לשאלת בית משפט מדוע הייתי צריך להסתכל במראות אם נסעתי קדימה ולא רוורס, אני משיב כיוון שעבדו שם, היתה פעילות של אנשים שעבדו שם, שפרקו את ההופעות. אני מסתכל תמיד במראות. זה הרגל של 25 שנה. הסתכלתי במראות לכל הכיוונים. התחלתי את הנסיעה ופתאום שמעתי "בום" התובע יצא מהרכב וצרח. יש חובת זהירות חלה על נהג ברגע שהוא יושב על ההגה. אני מדגיש נסעתי קדימה ולא אחורה. גם בכתב התביעה כתוב שנסעתי קדימה. אז התובע עצר את הרכב ואמר לי שפגעתי בו, הוא היה היסטרי וצעק, רציתי ללכת כי אמא שלי היתה מאושפזת בטיפול נמרץ, ביקשתי ממנו שניקח פרטים כדי שאלך. נתתי לו את כל הפרטים. הוא צילם וגם אני. היה לי ביטוח חובה כי הרכב נמכר שבוע אחר כך ואת הביטוח המקיף העברתי לרכב שעכשיו הוא בבעלותי. לא היה לי ביטוח צד ג' כי העברתי אותו לרכב שאני נוהג כעת. מותר לנהוג רק עם ביטוח חובה. לאחר שהעברנו פרטים, נסעתי לבית החולים. המכה שיש בתמונה היא מכה שלא קשורה לתאונה, היא היתה מזמן. באוטו שלי הטומבון השתפשף טיפה, אני לא תבעתי. לא חשבתי שזה יגיע למעמד בית המשפט. אני נסעתי קדימה".

מטעם התובע העיד בנו אשר ישב ברכב בעת קרות התאונה. העד סיפר שנסע עם אביו ורכב הנתבע פגע ברכבם מצד ימין. לגרסתו של העד, בהתחלה לא שם לב ורק לאחר מכן שם לב בזמן הפגיעה. הפגיעה ברכבם היתה עם החלק האחורי של רכב הנתבע והתאונה אירעה לפני המעבר חצייה. העד עוד טען כי רכב הנתבע יצא מתוך המבנים ולא מתוך הפארק. העד סיפר בעדותו כי בהתחלה היתה מכה ולאחר מכן שפשוף כי אביו ניסה למנוע את התאונה .

מטעם הנתבע העיד אחיו מר בן יוסף. העד סיפר בעדותו כי הוא מתגורר בסמוך למקום התאונה וכי באותו זמן אימם היתה במצב לא טוב בבית חולים וכי קבעו להיפגש. הנתבע סיפר לו שהוא יוריד את ביתו בגן ואז ייפגשו. לטענת העד אחות הנתבע כבר היתה ברכב וכי היא ישבה בתוך הרכב. העד סיפר כי הגיע לתמוך באחיו וכי לא ידע שיעיד בבית המשפט. לטענת העד ראה את מה שקרה לאחר מכן. לדבריו של העד, הסביר לתובע והנזק הוא מזערי והציע לתקן את הנזק בסכום של 1,000 ₪, אך הוא בחר לטענתו להתנהג בברוטליות. לטענת העד, רכב התובע היה מלא בשפשופים ומכות וכי הוא לא חשב שהעניין יגיע עד לכדי תביעה בבית משפט וכך אמר העד בעדותו :

"...משיב לשאלת בית משפט למה רצית לתקן את הרכב אם חשבת שאחיך לא אשם? משיב – אני לא אמרתי שאחי לא אשם הוא יצא מחניה עם הפנים כנראה שמבין 2 רכבים הם עמדו שם. מראה לבית משפט את התמונה את מקום התאונה. ביציאה מהפארק יש מגאעת ומשם הוא יצא. באותה שעה ביקשתי ממנו לסדר את הרכב, הוא בחר בדרך הקשה בדרך היותר מסורבלת ואוטו כזה לא מצריך תיקון בשווי כזה. התיקון 4,500 ₪. אם הוא היה מעלה את זה ב1% זה אובדן. למה הוא עשה תיקון? אני לא מבין. אני רציתי להגיע להסדר, הסברתי לו שאמא שלי גוססת. ביקשתי ממנו לסיים את השבעה. הוא איים על אשתו של התובע".