ישראל נ' אוליבר

1)מר ציון גזית (להלן: "ציון"), היה בשנת 2010 בעל זכויות הבעלות והמחזיק של דירת 3 חדרים, המצויה בקומה השישית של בניין C בפרוייקט סיבל, באכזיב, הידועה כחלק מחלקה 22 בגוש 18206 (להלן: "הדירה").

ציון ייפה את כוחה של התבעת למכור את הדירה לצד ג'. מכוח יפוי הכוח שניתן לה על ידי ציון, ניהלה הנתבעת מו"מ עם התובע, שבסופו החליט התובע לרכוש את הדירה וביום 21/9/2010, נחתם בין הצדדים זיכרון דברים ובהמשך, ביום 20/10/2010 או בסמוך לכך, נחתם הסכם בו פורטו תנאי עסקת מכירת הדירה לתובע (להלן: ההסכם").

הנתבעת חתמה על זיכרון הדברים ועל ההסכם, כמיופת כוחו של ציון.

2)לטענת התובע, כעולה מכתב התביעה, הוסכם כי מחיר הדירה יהיה 372,000 ₪.ו הוא שילם סכום זה במלואו "... פלוס 28,000 ₪ שהיה אמור לשמש ערבות לתשלום מס הרכישה שאותו קטי אוליבר התחייבה לשלם", כפי שצויין בסעיף 15 להסכם.

עוד נטען על ידי התובע, בכתב התביעה, כי בסופו של דבר התברר כי הוא פטור מתשלום מס רכישה וכשפנה לנתבעת בבקשה כי תחזיר לו עת כספו, "... שהועבר לצורך תשלום מס הרכישה", היא סירבה להחזיר לו את הכסף.

לכן הגיש התובע את תביעתו שבפניי, בה עתר לחייב את הנתבעת ואת ציון לשלם לו את הסך של 28,000 ₪.

3)לטענת הנתבעת, כעולה מכתב ההגנה, כל ששילם התובע בגין עסקת רכישת הדירה הוא סך של 380,000 ₪, בשלושה תשלומים כדלקמן: 50,000 ₪ במזומן, במעמד החתימה על זיכרון הדברים. 200,000 ₪ ביום 21/10/10, בהעברה בנקאית לחשבונו של ציון ו- 130,000 ₪ ביום 25/10/10.

עוד נטען על ידי הנתבעת, בכתב הגנה, כי סך של 372,000 ₪ מתוך הסכום ששילם התובע היה עבור רכישת הדירה, בהתאם להסכם וסך של 8,000 ₪ היה עבור "תשלום לעו"ד ואח'".

עוד נטען על ידי הנתבעת, בכתב ההגנה, כי מעולם לא קיבלה מהתובע סך של 28,000 ₪ עבור מס רכישה וכי התובע אף לא התבקש לשלם לה עמלה עבור שירותיה. לטענתה, מה שנכתב בכתב ידה בצמוד לסעיף 15 בהסכם, היינו כי "... מס רכישה ישלמו ע"י אוליבר קטי בלבד", בא "... לענות על שאלתו של התובע: האם הוא חייב במס רכישה על הנכס הנ"ל (הדירה – מ.א.) כנכס יחיד", זאת לאחר שהתובע טען בפניה כי "... זהו הנכס היחיד שיהיה רשום על שמו".

לכן ביקשה הנתבעת לדחות את התביעה ולחייב את התובע בהוצאות.