המועצה האזורית דרום השרון נ' מימון

זוהי בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 26.2.07.

ברקע פסק הדין עומדת תביעה לתשלום דמי ארנונה בגין נכס במשק מס' 9 במושב עדנים, שהוחזק על ידי הנתבע בשכירות, לתקופה 1999 עד 2005.

דיון בבקשה התקיים ביום 3.5.10 ובו הוסכם על ידי הצדדים כי הם ינהלו מו"מ לסילוק החוב, ואם לא יגיעו להסכמה יכריע בית המשפט בעניין בהתאם לבקשה ולתגובה המונחות בפניו. הצדדים התנהלו "בזריזות" והודיעו לפני מספר ימים כי לא הצליחו להגיע להסדר, הגם שחלפו למעלה מחמש (!) שנים ממועד הדיון.

לאחר שעיינתי ושקלתי את טענות הצדדים אני פוסק כדלקמן:

ביטול מחובת הצדק

פסק הדין ניתן על יסוד כתב תביעה ומכתב נלווה של התובעת שנשלחו לנתבע בדואר רשום לכתובת טבנקין 19 רמתן גן. כתובת זו נמסרה על ידי הנתבע במעמד דיון קודם שהתקיים בין הצדדים (בבקשה ראשונה לביטול פסק דין) ביום 3.4.06 ובו הצהיר הנתבע כי "יש לשלוח דברי דואר וכתבי בי דין לכתובתי ברחוב טבנקין 19 רמת גן. מדובר בכתובת מגוריי הפרטית". הנתבע אף הותרה על ידי בית המשפט במעמד אותו הדיון כי עליו להקפיד וליטול דברי דואר הנשלחים לכתובת שנתן.

ואכן, לכתובת זו נשלח כתב התביעה המתוקן. מאישור המסירה עולה כי דבר הדואר לא נדרש. הנתבע טען כי לא היה בארץ וייתכן שהיה אף בעבודות באילת ולכן לא קיבל את כתב התביעה. אין בידי לקבל טענה זו. סביר להניח כי לנתבע בני משפחה, שהרי הוא ציין כי מדובר בכתובת מגורים פרטית (ולא טען כי הוא מתגורר בגפו), ולכן יכולים היו הם לגשת וליטול את דבר הדואר ובמיוחד שהנתבע הותרה על ידי בית המשפט בעניין וידע כי כתב תביעה חדש צפוי להגיע אליו אם לא יגיע להסדר עם התובעת. העובדה שהנתבע אולי לא שהה בביתו אינה מעניינה של התובעת ואין היא צריכה לכלכל צעדיה לפי עיסוקיו או העדרויותיו של הנתבע, ואין לדרוש זאת ממנה. התובעת יכולה היתה בהחלט לסמוך על הכתובת שמסר הנתבע במעמד אותו הדיון והיא יצאה ידי חובתה בכך ששלחה את כתב התביעה לרבות מכתב נלווה מטעמה המתרה בדבר המועד בו יש להגיש בקשת רשות להתגונן לכתובת שציין הנתבע, ודי בכך.

גם תצלום הדרכון שצירף הנתבע להוכחת טענתו כי שהה בחו"ל אין בה כדי לסייע. מדובר בדפי דרכון שבהם מופיעים חותמות כניסה ויציאה בערבוביה ואין לצפות שבית המשפט או הצד שכנגד ינסו להתחקות ולסדר את מועדי היציאה/כניסה בבחינת מעשה תשבץ. צודקת התובעת כי היה על הנתבע לצרף תדפיס כניסות ויציאות ממשרד הפנים כדי להוכיח אל נכון את טענתו, אף שלאור הדברים שכתבתי לעיל, אין בטענה בדבר העדרותו כדי להועיל.

לפיכך אני קובע כי כתב התביעה הומצא כדין לנתבע ומשלא התגונן במועד, בדין נטלה התובעת פסק דין כנגדו.