1 . ענייננו שני ערעורים על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה של עיריית קריית גת שאוחדו. בערעורו של מנהל הארנונה של עיריית קריית גת, ביקש המערער כי ערעורו על החלטת ועדת הערר, מושא הערעור יתקבל, באופן שייקבע, כי על המשיבים לשלם ארנונה בגין השנים 2011 עד 2015 , בהתאם לשומת הארנונה שנשלחה אליהם על ידי העירייה. לחילופין, ביקש המערער, את ביטול החלטת ועדת הערר והשבת הדיון לוועדה על מנת שזו תדון ותשלים "את הבירור בקשר לפעילותה של החברה ולניהולה מהנכס נשוא הערעור". ערעורם של ד"ר דרור לדרמן ועו"ד זיוה לדרמן, שאף הוא הופנה כנגד החלטת ועדת הערר, עניינו אי פסיקת הוצאות לזכותם על ידי הועדה, לאחר שהועדה ביטלה את חיוב הארנונה שנשלח אליהם, ובקשת המערערים כי יושתו על המשיב, מנהל הארנונה של עיריית קריית גת, הוצאות בגין הדיון בפני וועדת הערר.
החלטת ועדת הערר מושא הערעורים
2 . בתחילת החלטתה, סקרה ועדת הערר בקצרה את העובדות מושא הערר. עולה
מההחלטה כי העוררים בפניה (להלן:"לדרמן") מתגוררים בקריית גת והמשיב בערר (להלן:"מנהל הארנונה"), שלח להם, לגבי חלק מדירת מגוריהם,32 מ"ר, חיוב רטרואקטיבי, לאחר שאותו חלק סווג בסיווג של משרדים. שינוי הסיווג נעשה מאחר ולטענת מנהל הארנונה בלוגו של חברה, שלדרמן הם בעליה, מצויינת כתובת מקום מגוריהם ככתובת של החברה וכן מאחר וניסיונותיו של מנהל הארנונה לאתר כתובת אחרת של החברה, לא צלחו.
ועדת הערר קבעה בהחלטתה, שלדרמן עמדו בהסדר הדיוני אליו הגיעו הצדדים בדיון מקדמי. כמו כן קבעה ועדת הערר כי יש לקבל את הערר מכיוון שבדיון שקדם למתן ההחלטה הושארה ההכרעה ע"י המשיב, לשיקול דעת הועדה, וכן משום שבפני הועדה עמד אך תצהיר של לדרמן, ממנו עלה, כי מקום מגוריהם משמש אותם למגוריהם בלבד, ולא נתבקשה חקירה נגדית על התצהיר. עם קבלת הערר בוטל החיוב של לדרמן בגין סיווג חלק מביתם כמשרד, בספרי העירייה. אשר לפסיקת הוצאות, נפסק על ידי הועדה, כי "לאור זאת כי הצדדים השכילו לסיים את ההליך בהתאם להצעת הועדה, ובשל השלב המקדמי בו מצוי הערר, הרי שאין אנו עושים צו להוצאות".
3 . אתייחס להלן תחילה לערעור מנהל הארנונה ולאחר מכן לערעור לדרמן.
ערעור מנהל הארנונה של עיריית קריית גת
טענת מנהל הארנונה כי החלטת ועדת הערר שגויה מאחר שהיא מתעלמת מהסדר דיוני, אשר אליו הגיעו הצדדים ביום 21.12.15 .
4 . לדרמן והורי ד"ר דרור לדרמן הגישו עררים על חיובי ארנונה שהמשיב שלח אליהם. הדיון המקדמי בשני העררים אוחד.
בהסדר הדיוני אליו הגיעו הצדדים, בדיון המקדמי שאוחד, נקבע, בין היתר, כי יוקפאו תיקי הערר שלדרמן והורי ד"ר לדרמן הגישו "לצורך הגשת דו"ח כספי המאשש את טענות העוררים, כי הנכסים נשוא הערר משמשים אך ורק למגוריהם". עוד נאמר בהסדר הדיוני "כמו כן עד למועד המבוקש, ימציאו העוררים תצהיר מטעמם שאינם מקיימים ו/או מנהלים פעילות עסקית בנכסים של כל אחד מהם, ככל שכזאת קיימת. העוררים סוניה וליאון ימציאו אישור רו"ח, כאמור, וכן דו"ח כספי המפרט האם זוכו איזה מהוצאות הבית בגין פעילותם העסקית". טוען מנהל הארנונה, כי לדרמן לא עמדו בהסדר הדיוני מאחר שלא הגישו דוח כספי כאמור בהסדר. תשובת לדרמן לטענה זו, היתה, כי ההסכמה להגשת הדוח הכספי על פי ההסדר, התייחסה להוריו של ד"ר דרור לדרמן, סוניה וליאון לדרמן, שאף הם כאמור הגישו ערר כנגד חיובם בתוספת ארנונה בדומה ללדרמן.
5. בהחלטתה קיבלה ועדת הערר את עמדת לדרמן בשאלה האם ההסדר הדיוני האמור, התייחס גם אליהם, תוך שפסקה כי לדרמן "בהיותם שכירים הרי שלא נדרשו להמציא דו"ח כספי שאין באמתחתם".
6 . יש ממש בטענות הצדדים כי ההסדר הדיוני אליו הגיעו אינו ברור, די הצורך. עם זאת, מקובלת עלי החלטת ועדת הערר כי על פי ההסדר הדיוני לדרמן לא היו אמורים להמציא דוח כספי. איזכור המצאת הדוח הכספי ואישור רואה החשבון מתייחס לסוניה וליאון לדרמן. כפי שוועדת הערר ציינה, לדרמן הם שכירים ולפיכך, אין ברשותם דוח כספי.
7. מנהל הארנונה, טען בין היתר בערערו כי "לאור טענת המשיבים כי הם 'שכירים' בחברה בלבד, פטרה הוועדה את המשיבים מהמצאת דוחות כספיים...". (עמ' 1 לערעור). טענה זו בטעות יסודה. לדרמן מעולם לא טענו כי הם שכירים בחברה שבה ד"ר לדרמן בעל המניות ומנהל. הם טענו שהם שכירים, עו"ד זיוה לדרמן משרתת במשטרה וד"ר דרור לדרמן עובד כשכיר באינטל ובמכון הטכנולוגי בחולון.
טענת מנהל הארנונה כי משרדה של החברה שמנוהלת על ידי ד"ר דרור לדרמן, אשר הוא גם בעליה, נמצא בבית מגוריו.
8 . את טענתו האמורה, מבסס מנהל הארנונה על מסמך של החברה שד"ר דרור לדרמן הוא בעליה, חברה בשם טיוב-אי מדיקל בע"מ (להלן "טיוב – אי"). ממסמך של החברה, עולה, כי מספרי הטלפון המצויים באותו מסמך זהים למספרי הטלפון בנייר המכתבים של לדרמן, כאשר על נייר המכתבים של לדרמן מופיעה כתובת ביתם בקריית גת. טענת מנהל הארנונה כי כתובת החברה המופיעה על מסמך של החברה, היא ככתובת בית מגוריהם של לדרמן בטעות יסודה, שכן, ממסמך החברה, שאותו צירף מנהל הארנונה לערעורו, עולה בבירור כי כתובת החברה היא בשדרות. יש זהות אך במספרי הטלפון של החברה ואלה המופיעים על ניר המכתבים של לדרמן.
9. מקבלת אני טענת לדרמן כי מכך שמספרי הטלפון זהים, אין ללמוד דבר וחצי דבר לגבי מיקום משרדיה של החברה. כפי שהוסבר על ידי לדרמן בכתב התשובה, מספרי הטלפון המצויינים בנייר מכתביו של ד"ר דרור לדרמן ושל החברה טיוב – אי, אינם מספרי הטלפון שבבית לדרמן. המדובר במספר אחד המבצע הפניה אוטומטית לפלאפון הפרטי של ד"ר דרור לדרמן והמספר השני מבצע הפניה אוטומטית לדואר האלקטרוני של ד"ר לדרמן לשם קבלת פקסים.
10. טען המערער כ מאחר שד"ר לדרמן, "שהינו בעל הנכס והינו גם בעל המניות היחיד של החברה, ולאור העובדה שאמצעי ההתקשרות עם החברה מצויים בנכס נשוא הערעור, הרי שהמסקנה היחידה המתבקשת היא שהנכס משמש גם לפעילותה וניהולה של חברה זו" (סעיף 6 לכתב הערעור, ההדגשים במקור). וכן, "במקרה זה – הימנעותו העיקשת של המשיב לומר, באופן פשוט, היכן פעלה והיכן נוהלה חברה זו (לאחר שהתברר שהכתובת הרשומה ברשם החברות - אינה נכונה), פועלת לחובתו" (סעיף 11 לכתב הערעור – הדגש במקור).
טענות אלו, דינן להידחות. כמפורט לעיל אמצעי ההתקשרות של החברה אינם מצויים בנכס מושא הערעור, שם מותקן אמצעי תקשורת אחר, כמצויין בתשובת לדרמן. המערער לא ביסס כלל על טענתו שחלה חובה על לדרמן למסור לו, למערער, את כתובתה העסקית של החברה טיוב-אי . השאלה היחידה שיש להשיב עליה לענייננו, ושהיא השאלה שועדת הערר בצדק בחנה, היא, האם בבית לדרמן פועלת גם החברה טיוב-אי. ועדת הערר בדין קבעה לעניין זה כי לנוכח האמור בתצהיר לדרמן, שלגביו לא התבקשה חקירה נגדית, הנכס מושא הערר משמש אך למגורי לדרמן. יצויין כי בתצהיר ד"ר לדרמן נכתב כי דירתו משמשת "... אך ורק לצורך מגורים ותו לא, וכי מעולם לא התקיימה בה ולא מתקיימת בה פעילות עסקית ו/או מסחרית מכל סוג שהוא" (סעיף 2 לתצהיר מיום 1.2.16 נספח 7 לכתב הערעור).