אעוור נ' כואזבה ואח'

זוהי תובענה למתן צו למימוש משכון (סעיף 17 לחוק המשכון, תשכ"ז-1967), אשר לטענת התובע ניתן לו על ידי הנתבעים בהסכם משכון שנחתם בין הצדדים ביום 14.1.10, ואשר בהתאם לו משכנו הנתבעים לזכותו של התובע את זכויותיהם בחלקת קרקע הנמצאת בכפר סילוואן. כמו כן, מתבקש בית המשפט לרשום את המשכון הנטען בלשכת רשם המשכונות בירושלים. מדובר בחלקת קרקע בשטח של 300 מ"ר, עליה בנוי מבנה בן שתי קומות, אשר ידועה בשם "ואדי באשיר". חלקת הקרקע אינה רשומה בלשכת רישום המקרקעין.

פרשת התביעה:

לטענת התובע, בתקופה הרלוונטית לענייננו ניהלו נתבע מס' 4, בשאר כואזבה (להלן: "נתבע 4"), ואדם בשם ממדוח אבו תאיה (להלן: ממדוח) עסקים באזור סילוואן. במהלך ניהול עסקיהם נטלו השניים הלוואות מאנשים רבים באזור סילוואן וסביבתה. לימים הסתבכו העסקים של השניים וכפועל יוצא מכך הם לא השיבו למלווים את ההלוואות שנטלו מהם. דבר זה עורר תסיסה וזעם רב בקרב המלווים שחשו עצמם מרומים. לדברי התובע, הזעם של הנושים הגיע לפסים אלימים, ובין היתר הוא בא לידי ביטוי בעשיית שימוש בנשק חם (ירי מאקדח), גרזנים, שרשראות וסכינים (ישיבה מיום 31.1.13 עמ' 2).

במצב דברים זה, כנהוג וכמקובל בחברה עליה נמנים הצדדים, נדרשו נכבדים בכפר ליישב את ההדורים. אחד מהנכבדים שנדרש לסייע הוא חאג' מאזן אבו דיאב, שהוזמן להעיד מטעם התובע. הדבר היה בחודש דצמבר 2009.

לטענת התובע, הוא עצמו לא נתן הלוואות לשניים. ואולם, הואיל ואף הוא נמנה על נכבדי הכפר (התובע הוא אדריכל במקצועו, בוגר אוניברסיטה בחברון העוסק כיום בקבלנות בניין), הוא התבקש לרכז את התביעות כלפי השניים של 19 מלווים, רובם בני משפחתו של התובע. מעדותו של חאג' מאזן עולה, כי במקביל לקבוצת 19 המלווים שיוצגו על ידי התובע, פעלה כלפי השניים קבוצת מלווים נוספת עליה נמנו בעיקר בני משפחת סוואחרה.

לטענת התובע, חישוב שנעשה העלה כי הסכום הכולל של ההלוואות אותן נתנו 19 המלווים שיוצגו על ידי התובע מגיע לסכום קרן (ללא ריבית) של 1,015,000 ₪. במסגרת המגעים שהתקיימו בינו, כנציגם של 19 המלווים, לבין השניים, בסיוע הנכבדים, הסכימו השניים להכיר בחובם כלפי קבוצת 19 המלווים, וביקשו כי תינתן להם שהות להחזיר את החוב. לטענת התובע, בתחילה ביקשו השניים כי תינתן להם שהות של ארבע שנים, ואולם בסופו של דבר סוכם כי תינתן להם שהות של שנתיים.

לטענת התובע, בני המשפחות של השניים, ובראשם האבות, הסכימו לקבל על עצמם אחריות לחובות של השניים כלפי הנושים. במסגרת המגעים שהתקיימו בין התובע לבין בני המשפחות של השניים הושגה הסכמה, כי בצד הסכמתו של התובע לתת למשפחות שהות של שנתיים להחזיר את החוב (ובכך להסיר מעל המשפחות את לחצם של הנושים), יתנו המשפחות לתובע בטוחה קרקעית. הבטוחה עליה דובר היא קרקע אשר הוסכם כי תמושכן לטובת התובע. לתובע הוצעו שתי קרקעות, האחת של בני משפחת ממדוח אבו תאיה והשנייה של בני משפחת נתבע 4. התובע העדיף את הקרקע השייכת לבני משפחת נתבע 4 – הנתבעים.

לאחר דין ודברים התקיימה ביום 14.1.10 פגישה רבת משתתפים בבית אביו של ממדוח - פאיז אבו תאיה. בפגישה זו השתתפו בין היתר, חאג' מאזן, שהינו כאמור אחד מנכבדי הכפר שנדרש לסייע ביישוב ההדורים. במהלך פגישה זו, כך עולה מעדות התובע ומעדותו של חאג' מאזן, הגיעו הצדדים לסיכום הדברים. לצורך העלאת סיכום הדברים על מסמך פורמאלי, הוזמן עו"ד עלי סרחאן. עו"ד סרחאן, שאף הוא העיד מטעם התובע, הגיע לבית משפחת אבו תאיה, ושם, כך לפי עדויות עדי התביעה, הוא כתב במעמד הנוכחים את הסכם המשכון עליו חתמו הנתבעים. על פי הנטען, במהלך ניסוח הדברים הקריא עו"ד סרחאן את שכתב, כך שכל הנוכחים יכלו לשמוע ולהבין.

יצוין, כי הקרקע שמושכנה הייתה שייכת בעבר לבן דודה של נתבעת מס' 1, מוחמד בשיר. בן הדוד מכר את הקרקע לנתבעת 1, אמו של נתבע 4, בשנת 2001, וזאת מבלי שבין הצדדים נערך הסכם בכתב, ומבלי שהייתה אסמכתה כתובה אחרת, למעט מפה. זאת, לנוכח יחסי האמון ששררו בין בן הדוד לבין הנתבעת. על מנת שהדברים יהיו ברורים ונכוחים, זומן מוחמד בשיר, ובמעמד הישיבה, או סמוך לפניה, נוסח הסכם (חיג'ה) המשקף את עסקת המכר שנערכה בין מוחמד בשיר לבין נתבעת 1 ביום 15.8.01.