בפניי בקשת להורות לנאשמת למנות נציג מטעמה, לצורך מתן תשובה לכתב אישום שהוגש נגדה. הנאשמת טוענת מנגד כי נציג כזה אינו בנמצא, ומשכך, אין גורם המוסמך להשיב לכתב האישום, ויש להורות על מחיקתו.
רקע
הנאשמת הִנה עמותה הרשומה ברשם העמותות, אשר מחזיקה ברישיון קבורה מטעם משרד הדתות. ביום 1.2.2017 הוגש כתב אישום נגד הנאשמת, המייחס לה עבירות של קבלת דבר במִרמה בנסיבות מחמירות בהיקף של כ-6.8 מיליון ₪ ועבירות של הלבנת הון בהיקף של כ-17.5 מיליון ₪ כמפורט בכתב האישום.
בסיפא לכתב האישום התבקש בית המשפט להורות על חילוט רכוש לפי סעיף 21(א) לחוק איסור הלבנת הון וכן לחילוט רכוש לפי סעיף 39 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט-1969. כבוד השופט מ' ברעם שדן בבקשה למתן צו זמני לתפיסת הרכוש להבטחת מימוש החילוט, קיבל את בקשת המאשימה למתן הצו הזמני , כמפורט בהחלטה שניתנה על-ידו ביום 29.3.2017 (צ"א 860-02-17 מ"י נ' חסדי דוד לעדת הבוכרים (להלן: החלטת כב' השופט ברעם)).
מועד הקראת כתב האישום נקבע ליום 6.3.2017.
ההקראה לא בוצעה, מאחר ולטענת הנאשמת אין גורם מטעמה המוסמך להשיב לכתב האישום. לטענת ב"כ הנאשמת, , מנכ"ל הנאשמת דהיום מר אפרים מקסימוב (להלן גם: מר מקסימוב) הינו עד מטעם התביעה, ומשכך, מנועה הנאשמת (ובא-כוחה) לשוחח עם מר מקסימוב בעניינים הנוגעים להליכים הפליליים נגדה. סעיף 9 לתקנון הנאשמת (להלן: התקנון) מורה כי מנכ"ל הנאשמת הוא שייצגה בהליכים משפטיים. בהתאם לכך טענה הנאשמת כי אין גורם מטעמה המוסמך לשמוע את כתב האישום ולהשיב עליו, במצב דברים זה, מר מקסימוב בוודאי אינו יכול לייצג את הנאשמת. סעיף 143 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשל"ז-1977 (להלן: החסד"פ) קובע כי "בתחילת המשפט יקרא בית המשפט את כתב האישום באזני הנאשם". נוכח היעדר הייצוג בענייננו, הנאשמת אינה נוכחת בבית המשפט ועל-כן לא ניתן לבצע את הקראת כתב האישום.
בתשובה לטענה זו, ציין ב"כ המאשימה כי מר מקסימוב אינו מוסמך לייצג את הנאשמת באופן בלעדי. לגישת המאשימה, ישנם אורגנים נוספים בעמותה היכולים לייצג את הנאשמת בשלב ההקראה. המאשימה הסתמכה גם על הוראות משרד המשפטים באשר למצב בו יש קרבה משפחתית וניגוד עניינים במסגרת עמותות, אשר קובע כי ניתן למנות מנהל אחר כדי למנוע ניגוד עניינים:
אם בעל תפקיד בעמותה נמצא בניגוד עניינים בעניין פרטני מסוים, שאינו מונע את כהונתו בעמותה כאמור לעיל, והעניין אינו אסור לפי הוראות 33(א)(2) לחוק העמותות (איסור מתן שירות בשכר על ידי חבר ועד או חבר וועדת ביקורת כפי שהוסבר לעיל), ואין המדובר בחלוקת רווחים, על בעל התפקיד להימנע מהשתתפות בדיונים ומהבעת עמדה באותו עניין.
עיקרו של דבר, טען ב"כ המאשימה כי אין לנאשמת כל מניעה למנות מנהל אחר מטעמה, ולחילופין לזמן לבית המשפט את נציגי הוועד או כל אורגן אחר מטעם הנאשמת.
בדיון מיום 6.3.2017 קבעתי, כי הנאשמת תפעל למינוי מנהל אחר לצורך מענה לכתב האישום, ותודיע לבית המשפט זהותו עד ליום 28.3.2017. מועד נוסף להקראה נקבע ליום 2.4.2017.
בפתח הדיון ביום 2.4.2017, הודיע ב"כ הנאשמת כי "אנחנו עדיין נמצאים במעמד צד אחד" (עמ' 7 שו' 11 לפרו'), כיוון שלא נמצא מי שמעוניין לייצג את הנאשמת בהליך. ב"כ הנאשמת חזר על טענתו כי בלא נאשם, לא ניתן לבצע את הליך ההקראה.
בתגובה לטענה זו השיב ב"כ המאשימה כי הנאשמת הפרה את הוראת בית המשפט, כאשר הופיעה לדיון ללא מייצג. ב"כ המאשימה הדגיש כי סעיף 7 לתקנון הנאשמת מגדיר כי ההנהלה או הוועד מוסמכים לקבוע את סמכויות מנכ"ל הנאשמת. סעיף 9 לתקנון מסמיך את המנכ"ל לייצג את הנאשמת בבית המשפט, אינו מגביל את יכולתה לבחור כל אדם אחר לצורך ייצוגה. רוצה לומר – מר מקסימוב אינו הגורם הבלעדי היכול לייצג את הנאשמת בענייננו.
בהחלטתי מיום 2.4.2017, קבעתי כי הצדדים יגישו סיכומיהם בעניין המחלוקת שנתגלעה ביניהם.
תמצית סיכומי המאשימה
המאשימה הדגישה כי מרבית טיעוני הנאשמת, נטענו מטעמה גם בפני כבוד השופט ברעם בדיון במעמד הצדדים בבקשת המאשימה להורות על תקפות הצו הזמני שניתן.
בהחלטתו לעניין טענות הנאשמת בדבר חוסר תקפות הצו, קבע כב' השופט ברעם, בתיק צ"א 860-02-17 הנ"ל, כי הנאשמת הינה עמותה הפועלת מכוח חוק העמותות, ובסמכות האסיפה הכללית ולחילופין הוועד, לבחור מייצג חליף בנסיבות שנוצרו. בנסיבות אלה, התנהלות הנאשמת משולה לנאשם המסרב להופיע למשפטו.
המאשימה הדגישה כי חוק העמותות, תש"ם-1980 (להלן: חוק העמותות), מגדיר בסעיף 19(א) את מוסדות העמותה. סעיף 25 לחוק העמותות, קובע כי הוועד ינהל את ענייני העמותה ותהינה לו כל הסמכויות שלא נתייחד בחוק או בתקנון, לאסיפה הכללית או למוסד אחר ממוסדות העמותה. משכך, טענת הנאשמת כי המנכ"ל מקסימוב הוא שהוסמך על פי התקנון לייצג את הנאשמת בצורה בלעדית, אין לה על מה שתסמוך. גם אם מצוין בתקנון כי המנכ"ל ייצג את העמותה בבית המשפט, לא נקבע בתקנון כי זה יעשה בצורה בלעדית על ידו. יתר על כן , הדין אינו מאפשר לוועד "לפרוק" מעליו סמכויות בצורה בלתי חוזרת ולהעבירן למנכ"ל, וזאת בלא אפשרות לקחתן בחזרה.
המאשימה הטעימה, כי פרשנות הנאשמת לסעיף 127 לחסד"פ תוביל לאבסורד, שכן על פי פרשנות זו יכולה עמותה להורות כי עדי תביעה מסוימים יהיו חברי וועד, ואלה, יהיו מנועים מלייצג את העמותה, ומנגד לא ניתן יהיה להעידם כנגדה.