פטרה קרצ'ון נ' מדינת ישראל ואח'

בפניי ערעור מנהלי.

1. הערעור מופנה נגד פסק דינו של בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, תשי"ב – 1952 (להלן, בהתאמה, בית הדין וחוק הכניסה לישראל; כב' הדיין א' אזר). בפסק הדין נדחה ערר של המערער על החלטה של מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה, בתפקידו כיו"ר הוועדה הבינמשרדית המייעצת לקביעת ומתן מעמד מטעמים הומניטריים מיוחדים (להלן – הוועדה הבינמשרדית), לדחות את בקשת המערער למתן מעמד מטעמים הומניטריים.

2. המערער הוא אזרח רומניה. הוא נולד בשנת 1959. הוא נכנס לישראל לראשונה בהיותו בן כ – 42, ביום 4.9.01, ברישיון עבודה מסוג ב/1 כעובד זר בענף הבניין. הוא נישא ביום 14.12.06 לאזרחית ישראלית. בהמשך להליכים שונים, החלו בני הזוג בהליך המדורג. ההליך היה אמור להסתיים ביום 5.8.12. מספר חודשים טרם הושלם ההליך המדורג, נפטרה בת זוגו של המערער (16.1.12), לאחר מחלה קצרה.

3. בעניינו של המערער ניתנו שתי החלטות של הוועדה הבינמשרדית (19.8.13, 17.9.14), אשר דחתה את בקשתו למתן מעמד. כאמור, ערר שהגיש המערער לבית הדין נדחה. מכאן הערעור שבפניי.

4. דין הערעור להידחות. אעמוד עתה על השיקולים ביסוד מסקנה זו.

5. כפי שקבע בית הדין לעררים, נקודת המוצא לדיון היא, כי משפקע קשר הנישואין של המערער עם בת זוגו, בשל פטירתה, נשמט עיקר התכלית שביסוד ההליך המדורג, שכן "כבר אין מקום להגן על תא משפחתי, שאיננו קיים עוד" (ראו בג"צ 874/07 ‏אדמונינה נ' הלשכה למנהל אוכלוסין (8.11.11), בפסקה 15 לפסק דינה של כב' הנשיאה ד' ביניש). באין טעמים הומניטריים מיוחדים, "הכלל הוא שבמצב דברים זה נפסק ההליך ועל בן הזוג הזר לעזוב את ישראל" (עמ"ן (י-ם) מיקולה נ' משרד הפנים (15.6.16, כב' השופטת נ' בן אור)). על מקרים מסוג זה חל נוהל הטיפול בהפסקת הליך מדורג לבן זוג זר של ישראלי (נוהל מס' 5.2.0017). על פי הנוהל, בהתקיים תנאים שונים, ובהם כנות הקשר, וחלוף יותר ממחצית תקופת ההליך המדורג, נבחנות זיקותיו של המבקש לישראל ביחס לזיקותיו לחו"ל. בהמשך לכך, מועבר העניין לוועדה הבינמשרדית, לצורך בחינת מכלול נסיבות הבקשה וזיקותיו של המבקש (סעיף 7.3.5 לנוהל). על פעולת הוועדה הבינמשרדית בשלב זה חלות הוראות הנוהל המסדיר את עבודתה בקביעה ומתן מעמד בישראל מטעמים הומניטריים (נוהל מס' 5.2.0022).

6. בכל הנוגע להתערבות בהחלטת המשיבה, פסק בית המשפט העליון כי "בהפעילו את סמכותו למתן אשרות ורשיונות ישיבה בישראל מכוח חוק הכניסה לישראל מסור למשיב 1 [שר הפנים – ע.ש.] שיקול דעת רחב ... קל וחומר שרחב הוא שיקול הדעת המסור לו לצורך קבלת החלטה בדבר מתן אשרה או רישיון מטעמים הומניטאריים חריגים. בהתאמה, יהא גדר ההתערבות של בית המשפט בהחלטות ממין זה מצומצם ויוגבל למקרים יוצאי דופן בהם נפל פגם חמור בהחלטה הנוגעת למתן אשרה או רישיון מטעמים הומניטאריים, כגון שיקול זר או פגם חמור אחר היורד לשורש העניין" (בג"צ 2629/03 איבשין נ' שר הפנים (28.9.08), בפסקה 8 לפסק דינה של כב' השופטת א' חיות).

7. מן החומר שבפניי עולה, כי אמת מידה זו אינה מתקיימת במקרה זה. עיקרי הנתונים והשיקולים המוצגים על ידי המערער נשקלו כדבעי על ידי בית הדין והוועדה הבינמשרדית, אשר עניינו של המערער הובא בפניה בשתי הזדמנויות. כפי שציין בית הדין לעררים, המערער נכנס לישראל בגיל מבוגר. הוא הגיע כעובד זר בענף הבניין. הוא עובד בשנים האחרונות כקבלן. הכנסתו, לדבריו (ראיון, 12.8.12), עומדת על 8,000 – 10,000 ₪. לבד ממכונית, אין לו רכוש קבוע בישראל. למערער אין קרובי משפחה בישראל. עם זאת, יש לו קשר חם עם בנותיה הבגירות של המנוחה (ילידות 1972, 1975), אשר הקימו תאים משפחתיים משל עצמן. ילדיהן נולדו טרם נישא למנוחה. יש ממש בקביעת הוועדה ההומניטרית כי המערער לא סייע בגידולן של בנותיה של המנוחה, ואינו מהווה להן תחליף אב.

8. מן החומר עולה עוד, כי למערער אח ואב ברומניה. יש לו בן מנישואין קודמים המתגורר בחו"ל. אין לו רכוש ממשי ברומניה (ראיון 12.8.12). יש לו קשר טלפוני עם משפחתו ברומניה. הוא ביקר ברומניה פעם אחת במהלך שהייתו בישראל. להוריו יש נכסי דלא ניידי ברומניה. יש לו קשר טלפוני עם בנו, אשר בא לבקרו בישראל בשנת 2012. בחומר (מכתב שיר ג'רבי, נכדתה של בת זוגו המנוחה של המערער) יש אינדיקציה לביקורים נוספים, הגם שבעת הדיון לא היה ביד המערער הסבר ברור לדברים. למען שלמות התמונה לעניין זה אציין, כי בראיון השני שנערך למערער (14.6.14) טען כי שיחתו האחרונה עם הבן הייתה לפני כחצי שנה. בדיון בפניי נטען כי למערער אין עימו קשר רציף וממשי.

9. מכל האמור עולה, כי קביעות הוועדה המשרדית, לפיהן זיקתו של המערער למדינת המוצא (או לחו"ל) חזקה בבירור מזיקתו למדינת ישראל, אינן נקיות מספק. המערער אכן לא רכש מקצוע חדש במדינת ישראל, לא פיתח קריירה ייחודית, לא יצר קשרים חברתיים מיוחדים מחוץ למשפחת בת זוגו המנוחה, ואף לא יצר קשר מיוחד לקהילה בה הוא חי. הוא גם לא מחזיק ברכוש משמעותי בישראל. מנגד, קשה לאפיין את קשריו עם משפחתו בחו"ל כהדוקים, וזאת בניגוד לקשר עם משפחת בת זוגו המנוחה בישראל. גם בחו"ל, אין למערער רכוש משמעותי.

10. בסופו של דבר, מרכז הכובד של בקשת המערער למעמד, כעולה מדבריו הברורים בראיונות שנערכו לו (12.8.12, 14.6.14), מצוי בקשר האמור. המערער עצמו מסר, כי אלמלא קשר זה, היה עוזב את מדינת ישראל (ראיון, 14.6.14). במצב זה, אף כי ניתן להשקיף על המקרה כעל מקרה גבולי, לא מצאתי עילה מספקת להתערב בפסק דינו של בית הדין לעררים. זאת, הואיל ואין בנמצא טעם הומניטרי מיוחד או כבד משקל דיו, אשר יכול להצדיק התערבות בהחלטת הרשות שלא להיעתר לבקשת העותר למתן מעמד. לשון אחר, המסקנה אליה הגיעה הרשות, אשר אושרה על ידי בית הדין, אינה חורגת ממתחם הסבירות חריגה קיצונית, העשויה להביא להתערבות בשיקול דעתה הרחב של הוועדה. הדברים אמורים ביתר שאת נוכח מומחיותו של בית הדין לעררים במטריה הנדונה (ראו בר"מ 4768/16 מיקולה נ' משרד הפנים (14.6.16), בפסקה 6 לפסק הדין).

11. מסקנה זו מתחזקת נוכח פסק דינו של בית המשפט העליון בעניין מיקולה הנ"ל. באותה פרשה נדחתה בקשת רשות לערער של מבקש מעמד, אשר אף הוא הגיע למדינת ישראל בגיל מבוגר, שהה בה כשמונה שנים, וחסרו לו שבועיים בלבד להשלמת ההליך המדורג בעת פטירת בת זוגו. המקרה הנוכחי שונה בחלק מנתוניו. משך שהייתו של המערער במדינת ישראל ארוך יותר מזה שנדון באותה פרשה. מנגד, גם משך הזמן שנותר למערער עד השלמת ההליך המדורג ארוך יותר, ובמידה ממשית, מזה שנדון בעניין מיקולה. יוצא, כי הציפייה של המערער להשלמת אותו הליך הייתה בעוצמה פחותה ביחס לאותה פרשה. חלק משמעותי מן התקופה בה שהה המערער בישראל הייתה באשרת עבודה. יש ממש בטענת המשיב כי לגביה אין בפי המערער טענה של ממש לציפייה לקבלת מעמד בישראל.

12. לא למותר להוסיף, כי הערעור בעניין מיקולה נדחה חרף טענות לכך שהמערער רקם קשרים חברתיים ומשפחתיים בישראל; עבד בעבודה קבועה; בנה משפחה עם המנוחה; איבד את זכויותיו בדיור ציבורי באוקראינה; יתקשה למצוא עבודה בגילו; ואין לו קשר עם מי מבני משפחתו באוקראינה. במצב זה, ראיית המכלול, התמונה במקרה שבפניי אינה שונה מן המקרה שנדון בעניין מיקולה במידה מהותית, העשויה להצדיק תוצאה שונה של התערבות בהחלטת הרשות.

13. המערער העלה בערעורו טענות לשיהוי חריג של משרד הפנים ביישום ההליך המדורג. על פי הטענה, אלמלא שיהוי זה, היה ביד המערער להשלים את ההליך המדורג ולקבל מעמד טרם פטירתה של בת זוגו. ברם, הן בהליך הקודם, הן בפניי, לא הונחה תשתית מלאה ומפורטת מצד המערער, הקרובה לבסס ממצא כי משרד הפנים טיפל בעניינו של המערער תוך שיהוי חריג או בלתי סביר. הדברים אמורים ביתר שאת נוכח העובדה שמעיקרי טיעונו של המשיב, עולה כי בשלבים הראשונים של הטיפול בבקשת בני הזוג למתן מעמד למערער, עלו סתירות בראיונות שנערכו להם לבחינת כנות הקשר. יוצא, כי אין בטענה זו כדי לסייע ביד המערער באופן ממשי.

14. טרם סיום, מתבקשת הערה. כמבואר לעיל, במישור המשפטי, אין בפי המערער טענה המבססת עילה להתערבות בהחלטות הרשות ובפסק דינו של בית הדין לעררים. עובדה זו אינה גורעת מכך, שבמישור האנושי, עניינו של המערער מעורר אהדה לא מעטה. המערער חווה טרגדיה, כאשר בת זוגו הלכה לעולמה. יש לו קשר קרוב עם בני משפחתה. ברם, אין עניינו של המערער שונה מהותית מעניינם של מבקשי מעמד רבים, אשר מקריהם מעוררים אהדה אנושית, מבחינה כזו או אחרת, אך אין בהם די כדי להצדיק מתן מעמד בישראל. אציין בהקשר זה, כי יפה עשה בית הדין לעררים, כאשר הניח, בשולי פסק דינו, כי המשיב יעניק למערער אשרות כניסה למדינת ישראל בנדיבות, על מנת שיוכל להיפגש עם בני משפחתה של המנוחה.

15. סוף דבר, הערעור נדחה. בנסיבות העניין, לא אעשה צו להוצאות. העירבון שהופקד על ידי המערער יושב לו באמצעות ב"כ.

ניתן היום, י"ח ניסן תשע"ז, 14 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.