מדינת ישראל נ' אבראהים גדיר

1.בפני בקשה לפסילה עד תום ההליכים, בקשה לפי סעיף 46 לפקודת התעבורה [נ"ח] התשכ"א 1961.

2.כנגד המשיב הוגש כתב אישום, לפיו ביום 03.02.17 נהג בשפרעם ולא ציית לסימון גורמי האכיפה לעצור, הגביר מהירותו בכביש 79 לכיוון צומת המוביל, גרם סיכון למשתמשי הדרך ונוסע ילד ברכבו, והמשיך במנוסתו עד שהתנגד בשלט מע"צ ונמלט רגלית.

3. המבקשת עותרת לפסילתו של המשיב עד תום ההליכים כנגדו, מאחר ולטענתה מעיון בחומר הראיות עולה כי מדובר באדם מסוכן לביטחון הציבור, וכי קיים יסוד סביר לחשש, כי המשך נהיגתו של המשיב תסכן את בטחון הציבור.

4. מנגד, טענה הסניגורית כי המשיב נוהג משנת 2011 ולחובתו עבירה אחת בלבד של מהירות מלפני מספר שנים והוא זקוק לרישיונו מטעמי עבודה.

דיון והכרעה:

5.בדונו בבקשה להארכת פסילתו של רישיון הנהיגה עד לתום ההליכים, על בית המשפט לבחון תחילה קיומן של ראיות לכאורה להרשעת הנהג בעבירה המיוחסת לו, ואם מצא כי אלה קיימות, עליו לעבור ולבחון האם נהיגתו מסכנת את הציבור (בש"פ 816/06 אלינור גבריאל נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו)).

6.קיומן של ראיות לכאורה:

עיינתי בחומר הראיות ונחה דעתי, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב, זאת לאור דוחות אנשי המשטרה ובעיקרם תיאור מדוייק לאי ציות המשיב להוראותיהם לעצור ונהיגתו המסוכנת תוך כדי מנוסתו, וכן הודעות המשיב עצמו המתאר, בדומה לשוטרים, את אופן מנוסתו והנסיבות שהביאוהו לכך.

7. שאלת המסוכנות:

בגדר בחינה זו, יש לאזן בין שיקולי ההגנה על האינטרסים של הנהג להמשיך ולהחזיק ברישיונו, ובכלל זה נסיבותיו האישיות המיוחדות, לבין הצורך להגן על שלום הציבור מפני נהיגה המסכנת חיים. זאת, לצד העובדה כי על מסוכנותו של הנהג ניתן ללמוד בין היתר, מעברו התעבורתי ונסיבות האירוע הספציפי גם יחד (ע"פ 3883/04 כמיל אבו סיביה נ' מדינת ישראל, נח(5) 481 (2004)).

אין ספק, כי העבירות של אי ציות להוראות שוטר, נהיגה בקלות ראש, סטיה מנתיב, התנהגות הגורמת נזק, ונהיגה ללא ביטוח ורישיון רכב בתוקף המיוחסות למשיב במקרה דנן אינן כאלו שיש להקל בהם ראש, ולכן מסוכנותו, ככל שזו קיימת, טבועה בעיקר בעבירותיו הנוכחיות לכאורה ולאו דווקא בעברו, שכן, עברו התעברותי של המשיב דל ביותר ומייחס לו עבירת מהירות משנת 2015 ואינה יכולה ללמד לכשעצמה על מסוכנותו לכלל משתמשי הדרך.