ת"ט 461-01-17 בנק מרכנתיל דיסקונט בעמ נ' מנסור

בענין : התנגדות לביצוע שטר

1. ביום 2.11.16 הגיש התובע לביצוע שטר ע"ס 40,000 ₪ , זמן פרעון 25.1.16 , אשר נמשך

מחשבונו של הנתבע לפקודת מוהנד טחימר (להלן: "הנפרע") וחולל בציון נה"ב. השטר הוגש לביצוע הן כנגד הנתבע והן כנגד הנפרע.

2.הנתבע הגיש התנגדות במסגרתה טען כי השטר הוא אחד משלושה שטרות אותם מסר לחברת ת.ע.ר מסחר כללי ושיווק בע"מ ח.פ. 514466408 (להלן: "החברה") במסגרת עסקת רכישת קרמיקה ושיש המיובאים מסין מיום 24/9/15. שני השטרות הנוספים אותם מסר הנתבע במסגרת אותה עסקה הם על סך 40 אלף ₪ כל אחד ומועדי פרעונם 10/12/15 ו – 31/12/15. עסקת יסוד זו בוטלה והחברה התחייבה להחזיר לנתבע את שני השיקים המוקדמים, אשר הופקדו לניכיון בחשבונה של החברה בסניף כאבול של התובע. באשר לשיק השלישי , נשוא תביעה זו , טענה החברה כי השיק אבד והתחייבה לשלם את תמורתו או לפצות את הנתבע אם השיק יימצא בידי הצד שלישי. הנתבע טוען כי לא ברור איך הגיע השיק לידי הבנק ולא ברור אם השיק נמסר לשמירה ולגבייה. נטען כי יש לראות את התובע כמי שאינו מחזיק בשיק כשורה. נטען כי יש לחייב את החברה בכל תשלום בו יחויב הנתבע בגין השטר. מטעמים השמורים עימו, העלה הנתבע בסעיף 7 של התצהיר טענה שאינה נכונה לפיה השטר הוגש לביצוע רק נגדו.

3.ביום 9/1/17 הוגשה תגובת התובע להתנגדות. נטען כי התובע נתן לנפרע אשראי כספי. ביום 1/10/15 ביקש הנתבע לנכות את השטר לאחר שהציג שטר סחיר אותו הסב בחתימת ידו לתובע. התובע הסכים לבצע את הניכיון תמורת ריבית בסך של 1,641 ₪ וזיכה את חשבונו של הנפרע בסכום השטר. מודגש כי התובע ניכה את השטר כחודש ימים לפני ביטול עסקת היסוד לה טוען הנתבע. התובע לא היה מודע לפרטי העסקה בין הנתבע לבין הנפרע. התובע פעל בתום לב תוך מילוי מכלול החובות המוטלות עליו כתאגיד בנקאי ולכן קיים את כל התנאים של סעיף 28 לפקודת השטרות לעניין אחיזה כשורה. כל הטענות שמעלה הנתבע כלפי צד ג' אינן רלבנטיות לתובע. הנתבע העלה טענה לא ברורה לפיה השטר לא הוגש לביצוע כנגד הנפרע בניסיון לזרות חול בפני בית המשפט. הנתבע מצהיר באופן ברור כי החברה התחייבה לפצות אותו במקרה בו יידרש לשלם בגין השטר ולכן התנגדותו היא ניסיון לחסוך זמן בניהול הליך כנגד החברה. הנתבע לא צירף ראייה כלשהי לפיה הוגשה תלונה למשטרת ישראל על אובדן השטר. לתגובה צורפו מסמכי הניכיון , מהם עולה כי במועד ביצוע הניכיון חרגה יתרת החובה של הנפרע באופן משמעותי ממסגרת האשראי. מסגרת האשראי היתה 18000 אלף ₪ ויתרת החובה לפני ביצוע הניכיון היתה 38,860 ₪.

4.ביום 7/2/17 הוגשה תשובת הנתבע לתגובת התובע. לתשובה צורף תצהיר של החברה אשר נחתם על ידי אדם בשם עבד אל רחמן חוריה , התומך בגרסת הנתבע לפיה השטר מעולם לא הועבר על ידי החברה לנפרע. הנתבע מדגיש כי מעולם לא היה לו כל עסק עם הנפרע. על בסיס מסמכי הניכיון טוען הנתבע כי תמוה כיצד התובע עושה ניכיון ונותן אשראי על סך 40 אלף ₪ לנפרע שמסגרת האשראי שלו אינה עולה על 18 אלף ₪ ונמצא בחריגה, מבלי לבקש אינפורמציה על השיק. נטען כי התובע לא מבצע ניכיון על שיקים שסכומם עולה על 10,000 ₪ מבלי לקבל אינפורמציה בנקאית , בהתאם לנוהלי הבנק. הבנק גבה מהנפרע ריבית בשיעור של 14 אחוז הגבוה מהשיעור הנהוג בשוק.

5.לאור האמור בהחלטתי מיום 9/1/17 התיק בשל למתן החלטה על בסיס החומר המצוי בתיק.

6.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי להתנות את קבלת ההתנגדות בהפקדה מהטעמים שיפורטו להלן.

7.ההתנגדות לוקה בהעדר פירוט. לא ברור מדוע לא צורפו להתנגדות התצהיר שצורף לתשובה, כשהוא ערוך כדין. עולה מהחומר המצוי בתיק כי החברה משתפת פעולה באופן מלא עם הנתבע, בהתחשב בעמדתו של הנתבע לפיה החברה היא זו שצריכה לשאת בכל תשלום אותו יחויב הנתבע לשלם לתובע בגין השטר. כמו-כן לא ברור מדוע החברה או הנתבע לא הגישו הודעה למשטרה בגין אובדן השטר ולא צירפו אישור על כך להתנגדות או לתשובה לתגובה.

כמו כן לא ברור מדוע הנתבע לא מילא את שמה של החברה כנפרעת במקום המיועד לכך בשטרות .