ת"א 833-02-17 חאיק נ' בית אל,האגודה השיתופית להתיישבות קהילתית בע"מ

1.לפניי בקשה למתן צווים זמניים.

 2.בין המבקש לבין המשיבה נחתם ביום 20.1.14 הסכם שכירות לנכס (להלן: המושכר) - בו קיים המבקש עסק בשם "טאפינס" - לתקופה שסיומה ביום 31.12.15 עם אופציה לשנה נוספת. לטענת המבקש הוארכה תקופת השכירות מעת לעת בהודעות שנתן למשיבה. והנה ביום 30.1.17 בשעות הערב הופתע להיווכח כי המשיבה או מי מטעמה פרצו למושכר והחליפו את מפתחותיו. המבקש הגיש תלונה למשטרה ובמקביל פעל להחלפת מפתחות המושכר. אולם ביום 31.1.17 הופתע שוב לגלות כי המשיבה או מי מטעמה פעלה להחלפה נוספת של המפתחות והפעם אף הוציאה מן המושכר סחורות בשווי עשרות אלפי שקלים, כספים במזומן, וכן את הציוד והמיטלטלין הרבים שהיו בו לרבות מקפיא גלידות, מכונת קפה, קופה רושמת, כלי עבודה ועוד. כמו כן נעקרו ארונות, משטח שיש, דלפק ומסכי טלוויזיה שהיו בו ונלקחו ספרי חשבונות של העסק וחפצים אישיים של המבקש ורעייתו. המבקש פנה בשנית למשטרה אשר הפנתה אותו לבית המשפט.

כך הוגשה הבקשה שלפניי ליתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבה או מי מטעמה להיכנס למושכר או לפגוע או להפריע בכל דרך בשימוש בו ולהימנע מביצוע כל פעולה שיש בה כדי לפגוע, במישרין או בעקיפין, בזכויות המבקש או בחזקתו או בשימוש במושכר; וכן ליתן צו עשה המורה למשיבה להשיב את המצב לקדמותו, להחזיר אליו את הציוד והמיטלטלין והכספים שנלקחו ממנו ולהתקין במושכר את המתקנים שפורקו ממנו.

3.המשיבה בתשובתה ציינה כי ביום 1.2.17 - הוא היום בו הוגשה התובענה והבקשה לסעד זמני על-ידי המבקש - גיסו של המבקש פרץ את מנעול המושכר, החליפו במנעול אחר, הכניס ציוד למושכר ותלה שלט על גביו. המשיבה ציינה כי עסקו של המבקש הפסיק פעולתו כבר ביום 31.10.16; וכי לאחר שהמושכר עמד בשיממונו מזה שלושה חודשים, ולאור העובדה כי המשיבה היא בעלת הנכס אשר הסכם השכירות לגביו הסתיים זה מכבר בסוף תקופת האופציה היינו 31.12.16, הזמינה ביום 30.1.17 פורץ אשר יחליף את מנעול המושכר (זאת נעשה לטענתה בעת שהמבקש או מי מטעמו כלל לא היו במושכר). המשיבה מציינת כי למחרת בבוקר הגיע המבקש והחליף את מנעול המושכר, ועל כן באותו היום, 31.1.17, היא נדרשה לפרוץ שוב את המושכר והוציאה ממנו את המיטלטלין שהיו בו, ציוד שנותר במושכר. לשם כך נעזרה המשיבה לטענתה באנשי מקצוע על-מנת להימנע מגרימת נזק ואף אחסנה את הציוד במבנה אחר שבבעלותה. לאחר מכן כאמור ביום 1.2.17 הציג נציג מטעם המבקש ונטל את המושכר לחזקתו תוך החלפת המנעול, הכנסת ציוד ותליית שלט ליצירת מצג של עסק פעיל.

4.לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה שהוגשה לה, על נספחיהן, ושמעתי את טענות הצדדים בדיון שהתקיים ביום 2.2.17 הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל ברובה כפי שיפורט להלן.

אדגיש כי הדיון להלן נערך בבקשה לסעד זמני שהוגשה בגדרי תביעה עיקרית פוססורית בה אין נדרשים לבירור הזכויות לגופן ותכליתה אך החזרת המצב לקדמותו בטרם נשללה החזקה מן התובע (לעניין זה ראו והשוו: רע"א 6998/11 ג'ולאני נ' הקדש המנוח ח'ליל שף אלדין אבו ג'בנה (22.7.12) וכן ההפניה המובאת שם לרע"א 3642/02 ברייה (אטיאס) נ' עיריית אילת (22.5.02); רע"א (מחוזי י-ם) 53870-05-16 אלעג'לוני נ' כאמלה (13.7.16); ת"א (שלום י-ם) 8447-12-16 הרשקוביץ נ' שם טוב (7.12.16)). כך הבהיר ב"כ המבקש בדיון תוך שציין כי בהמשך בדעתו להגיש תביעה נוספת בקשר לשאלת הזכויות ועל כן בגדרי כתב התביעה התבקש פיצול סעדים (ראו: פרוטוקול הדיון מיום 2.2.17 עמ' 1). מכאן שאף שבמהלך הדיון העלתה המשיבה טענות גם ביחס לזכויות הצדדים, אין להידרש להן בגדרי הליך זה (ראו גם עמ' 6 לפרוטוקול ש' 14-11).

5.עילת תביעה לכאורה – נראה לכאורה כי העובדות ביחס לנטילת החזקה במושכר על-ידי המשיבה ביום 30.1.17, השבתו לחזקת המבקש ביום 31.1.17 ובו ביום נטילתה שוב לידי המשיבה, כמו גם השבת החזקה לידי המבקש ביום 1.2.17, אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים. כמו כן דומה לכאורה כי קיימת הסכמה ביחס לעצם נטילת ציוד ופירוקו מן המושכר על-ידי המשיבה. תפיסת החזקה על-ידי המשיבה ביום 30.1.17 לכאורה נעשתה שלא כדין. גם אם המשיבה סבורה שהסכם השכירות הסתיים וגם אם לטענתה אין למבקש זכות להוסיף ולהחזיק במושכר - טענות שכאמור אין מקומן להתברר בגדרי התביעה הפוססורית שהגיש המבקש - לכאורה לא התקיימו התנאים שבדין שאפשרו לה החזרת החזקה לידיה בדרך של החלפת מנעול המושכר. לכאורה אין מדובר בפלישה טרייה של המבקש שבאותו מועד, יום 30.1.17, המשיך להחזיק במושכר לאחר שקיבל אותו לחזקתו על-פי הסכם השכירות; ולעניין זה ראו גם האמור בסעיף 2 למכתב המשיבה מיום 9.1.17, נספח ד' לתשובת המשיבה, בו נכתב "... חרף העובדה שהסכם השכירות עמכם הסתיים ביום 31.12.16, הרי שעד כה טרם הוחזרה החזקה בנכס לידי מרשתי - טרם הוחזרו המפתח וטרם פונה הנכס מהציוד המצוי בו."; וכן סעיף 2 למכתב המשיבה מיום 12.1.17, נספח ו' לתשובת המשיבה, לפיו "... טרם הושבו מפתחות הנכס לידי מרשתי." לעומת זאת לכאורה תפיסת החזקה חזרה על-ידי המבקש נעשתה במסגרת הזמן שבו יכול היה על-פי הדין להשיב לעצמו חזקה כדין במושכר בשל הפלישה הטרייה מצד המשיבה. מכאן שהונחה תשתית ראייתית לכאורית לטענת המבקש כי המשיבה תפסה את החזקה במושכר ונטלה את מיטלטליו שלא כדין; ואילו טענות המשיבה בהקשר לתפיסת החזקה על ידה והוצאת המיטלטלין מן המושכר מעוררות קשיים לכאוריים של ממש.

7.מאזן הנוחות – שני הצדדים טענו לנזקים שעלולים להיגרם להם. אי מתן צו מניעה זמני שיאסור על כניסת המשיבה למושכר והפרעת השימוש בו על-ידי המבקש לא יאפשר למבקש לממש את חזקתו בפועל ולהפעיל עסק במושכר כפי שלטענתו הוא זכאי לעשות. בהקשר זה יש להדגיש כי המבקש העמיד בידי המשיבה הוראת קבע לגביית דמי השכירות החודשיים והוא מבקש להמשיך ולשלם את דמי השכירות עבור המושכר (גם אם המשיבה משיקוליה בחרה לא לגבות באמצעות הוראת הקבע דמי שכירות עבור חודשים מסוימים - עמ' 4 לפרוטוקול ש' 6-3; וכן עמ' 1 למכתבו של המבקש מיום 8.1.17, נספח ג' לתשובת המשיבה). לעומתו המשיבה טענה לחתימה על חוזה שכירות עם צד ג' (אף ביקשה להגישו ולכך התנגד המבקש) בדמי שכירות גבוהים יותר בשל מדידה עדכנית לצרכי ארנונה של שטח המושכר. מעבר לפגיעה בדמי השכירות טענה לחשיפתה להפרת הסכם מול צד ג' שיינזק מאי יכולתו להפעיל עסק של מסעדה במקום. הנזקים שטענו להם שני הצדדים הם במהותם נזקים כספיים הניתנים לפיצוי כספי ובקשר לאלה איני מוצאת כי מאזן הנוחות מטה את הכף לצד זה או אחר. אלא שככל שמדובר במבקש נוספת גם הפגיעה הרגשית הכרוכה בפלישה הטרייה ובשל התפקיד של המושכר בסיפוק צרכיו החיוניים לקיום עסק (השוו: בר"ע (מחוזי י-ם) 410/08 חרחש נ' דמיטרי ריזק לדלקים בע"מ, פיסקה 8 להחלטת כבוד השופט מ' סובל (2.6.08)). זו מטה לדעתי את הכף לטובת המבקש. עוד יש לזכור את "מקבילית הכוחות" הקיימת ביחס שבין שני התנאים למתן הסעד הזמני, ונוכח מסקנתי בדבר סיכוייו הגבוהים של המבקש לזכות בסעד, ניתן להקל בדרישת מאזן הנוחות.

ככל שעניין לנו בצו עשה הזמני המבוקש, ברי שאי החזרת הציוד, המיטלטלין והכספים שניטלו על-ידי המשיבה מן המושכר עלול לגרום נזק משמעותי למבקש העולה על העלות הכרוכה בהשבתם על-ידי המשיבה. שונים הדברים ביחס לסעד שהתבקש להשבת מצב המושכר לקדמותו והתקנת כל המתקנים שפורקו ממנו שהוא עניין כספי גרידא, וככל שייקבע כי המשיבה פעלה שלא כדין, המבקש יוכל לעתור לפיצויים מן המשיבה.

8. לאור כל האמור ניתן בזה צו מניעה זמני האוסר על המשיבה או מי מטעמה להיכנס למושכר כהגדרתו בכתב התביעה או לפגוע או להפריע בכל דרך בשימוש בו ולהימנע מביצוע כל פעולה שיש בה כדי לפגוע, במישרין או בעקיפין, בחזקתו של המבקש או בשימוש במושכר.