עמ"נ 30015-09-15 אזרך ואח' נ' טל-אל ישוב קהילתי כפרי אגודה שיתופית בע"מ

1. ב-30.12.07 הודיעו המערערות למשיבה כי הן מפסיקות את חברותן בה החל מ-1.1.08, כי החל ממועד זה יחדלו לשלם לה מיסים וכי ישלמו אך את מס הוועד המקומי (ארנונה ב') למועצה האזורית.

ב-4.5.08 הודיעה המשיבה למערערות את סכום הארנונה שעליהן לשלם ואין חולק כי החל ממועד זה משלמות המערערות את הסכום שנקבע להן כארנונה.

2. במחצית שנת 2009 החלה המשיבה לשלוח למערערות חיובי תשלום. המערערות כפרו בחובתן לשלם כל תשלום נוסף מעבר לארנונה החל ממועד הודעתן על פרישתן מן המשיבה. המשיבה טענה לעומת זאת, כי המערערות כלל לא חדלו מחברותן בה וכי על כן הן חייבות גם בדמי חבר בנוסף לתשלומי הארנונה. בשל מחלוקת זו פנתה המשיבה לרשם האגודות השיתופיות (להלן – הרשם) בתאריך 3.11.11, בתביעה כספית נגד המערערות וזאת בהסתמך על סעיף הבוררות שבתקנון המשיבה. בעקבות הפנייה מינתה עוזרת הרשם לענייני בוררויות עו"ד שישמש כבורר בסכסוך.

המערערות טענו כי אין לבורר סמכות לדון בסכסוך האמור שכן הן אינן חברות עוד במשיבה ולפיכך לא הייתה לרשם סמכות למנות בורר. לנוכח טענה זו קבע הבורר כי בטרם ידון בתביעה הכספית לגופה יש להכריע בשאלת חברותן של המערערות באגודה. שאלה זו העביר הבורר להכרעת הרשם בצירוף המלצה למנות חוקר מכוח סעיף 43 לפקודת האגודות השיתופיות (להלן – הפקודה).

3. בעקבות ההחלטה האמורה מינה עוזר הרשם ביום 22.4.12 חוקר, לצורך בירור שאלת חברותן של המערערות במשיבה. גם בעניין זה טענו המערערות כי אין לרשם סמכות לחקור שכן אין הן עוד חברות במשיבה. הטענה נדחתה על ידי עוזר הרשם והמערערות לא השיגו על החלטה זו.

ב-21.8.13 הגיש החוקר את ממצאיו והמליץ לקבוע כי המערערות אכן אינן חברות במשיבה. המלצות אלה הועברו לתגובות הצדדים ובעקבותיהן הגישה המשיבה ביום 16.9.13 השגה שהתבררה לפני הרשם.

4. בהחלטתו בהשגה, מיום 6.7.15, דחה הרשם את מרבית טיעוניה של המשיבה. הרשם דחה את הטענה שהודעתן של המערערות לפיה הן מפסיקות את חברותן במשיבה נובעת אך מרצונן לקבל הנחה במיסי הקהילה המגיעים מהן. הרשם כותב בהחלטתו כי אינו בוחן כליות ולב ואת כוונת המערערות לפרוש יש להסיק מהודעתן הכתובה שהיא ברורה ומפורשת. לנוכח מסקנה זו, דחה הרשם גם את טענתה הנוספת של המשיבה לפיה היה צורך בהחלטת האסיפה הכללית שלה על מנת לאשר את הפסקת החברות של המערערות. החלטה כזו נדרשת רק מקום שאגודה שיתופית מבקשת להוציא חבר משירותיה ולא מקום שחבר בה מבקש לממש את זכותו לפרוש, שהיא זכות עצמאית הנובעת מהזכות שלא להתאגד.

עוד דחה הרשם את רוב הטענות הנוגעות לעמידת המערערות בתנאי התקנון לפרישה מחברות במשיבה. כך קבע, כי התמלא התנאי לפיו במועד הפרישה לא היו המערערות חייבות כסף למשיבה. בנוסף קבע, כי התנאי לפיו יכול חבר במשיבה לפרוש רק אם חדל להיות בעל זכות או חזקה במקרקעין המצויים בתחומי הישוב הינו תנאי חסר תוקף וזאת בהתאם לפסיקה בעניין זה (ה"פ (נצ') 22222-07-10 עפגין נ' מתיישבי אמנון (24.10.11) (להלן – עניין מתיישבי אמנון).

לבסוף עסק הרשם בתנאי לפיו יחדל חבר במשיבה מחברותו, ובלבד שאינו מקבל עוד שירות מן המשיבה. בהקשר זה טענה המשיבה כי המערערות מוסיפות לקבל ממנה שירותים ומשכך אינן רשאיות לפרוש. בכל הנוגע לתנאי זה, מצא הרשם כי לכאורה אם לא פעל המבקש לפרוש להסדרת תשלומים עבור שירותים שימשיך לצרוך מן האגודה השיתופית, יכול הדבר לשמש צידוק לעיכוב פרישתו ממנה. תנאי זה שונה מהתנאים שפורטו לעיל ואשר בוטלו בפסיקת בתי המשפט כאמור שכן "על פי מהותו הוא ניתן לביצוע, יש לו הצדקה עניינית ולא ניתן לומר עליו שהוא אינו מידתי או יוצר חסם בלתי עביר בפני החבר המבקש לצאת מהאגודה". משכך, על מנת שלאחר פרישתו לא יהפוך החבר ל"טרמפיסט" על גב האגודה השיתופית, אין לפסול את ההוראה המתנה את זכותו של החבר לפרוש בעריכת הסדר לתשלום עבור השירותים שאותם ימשיך לצרוך גם לאחר פרישתו. עם זאת ראה הרשם להתנות את קביעתו העקרונית בכך שהאגודה השיתופית לא תתנהל בחוסר תום לב ותמנע את הפרישה על ידי "גרירת רגליים" בכל הקשור להסדר התשלומים שלאחר הפרישה. לנוכח האמור, סבר הרשם כי ככל שהצדדים מנהלים ביניהם משא ומתן בתום לב להסדרת היחסים ביניהם אך אינם מצליחים להגיע להסכמות, יוכל החבר המבקש לפרוש להפנות את חילוקי הדעות לבוררות, בהתאם לסעיף הבוררות הקבוע בתקנון האגודה השיתופית ככל שסעיף כזה קיים. הליך בוררות במקרה כזה מחייב את הצדדים והפעלת תניית הבוררות על ידי חבר המבקש לפרוש לשם הכרעה במחלוקות הכספיות, תיחשב כעמידה בתנאי של הסדרת התשלומים שיחולו לאחר הפרישה מהאגודה וכך תתאפשר פרישתו ממנה אף בטרם הסתיימו הליכי הבוררות.