1. בפניי בקשה מאת הנתבעת לביטול פסק הדין, אשר ניתן כנגדה ביום 2.12.15 (להלן: "פסק הדין").
2. התובע הגיש כנגד הנתבעת, ביום 1.4.15, תביעה כספית בסדר דין מקוצר, מכוח כתב התחייבות וערבות שחתמה עליו, כאשר הלווה, כמפורט שם, הינו מר מגדל מרדכי (להלן: "החייב העיקרי"/ "הלווה").
3. ביום 2.12.15, הגיש ב"כ התובע בקשה למתן פסק דין, אשר אליה צורף אישור מסירה, כאשר המען המצוין שם בדפוס הינו: "תירוש 3/15, נצרת עילית..." ובכתב יד נכתב גם המען "סביון 14/2 נצרת עלית". כן צוין באישור המסירה, בין היתר, שהיה סירוב לקבל ולפתוח, וכי שם המוסר הינו: אבי טייב (להלן: "המוסר"), ותאריך המסירה הוא 26.10.15. בנוסף, צורף תצהיר המוסר.
4. ביום 2.12.15 הוריתי על ביטול מחיקת התביעה מחוסר מעש, ובו ביום ניתן פסק דין כנגד הנתבעת בהיעדר בקשת רשות להגן או כל בקשה אחרת מצידה, ואשר את ביטולו מבוקש בבקשה דנא.
5. הנתבעת טוענת במסגרת בקשתה לביטול פסק הדין, כי יש לבטלו מחובת הצדק בשל היעדר המצאה כדין. לטענתה, היא קיבלה שיחת טלפון והודיעה לזה שהתקשר אליה, כי יש לה עו"ד והפנתה אותו לב"כ ומסרה לו את כתובתה בעפולה בה מתגוררת בשכירות מאז 7/2014, אלא שזה מעולם לא הגיע למשרד ב"כ וגם לא לכתובת מגוריה בעפולה, כאשר אין בידיעתה מי מתגורר בכתובות שהשליח ציין באישור המסירה, היא מעולם לא התגוררה בכתובות אלו, כך שבפועל לא בוצעה מסירה כדין. כן, ברוב עוז צוין אף על אישור המסירה, כי: "סרב לקבל ולפתוח את הדלת דיבר מעבר לדלת", כאשר היא מעולם לא דיברה אתו מעבר לדלת, כי אם מסרה לו טלפונית את כתובתה והפנתה אותו למשרד ב"כ. יתרה מזאת, המוסר בתצהירו ציין, כי המסמכים הושארו במקום, דבר שאינו נכון משום שהנתבעת הורתה לו מפורשות להעביר את המסמכים לב"כ, אלא שזה בחר שלא לעשות כן. היא מעולם לא קיבלה ולא נתקלה בשום מסמך אליו מכוון השליח, משום שלא התגוררה בכתובת המצוינת בתצהיר המוסר, על כן הלכה למעשה לא בוצעה מסירה.
הנתבעת צירפה לבקשתה צילום ספח ת.ז. שלה, בו מופיעה כתובתה ברחוב הסביון 14 בעפולה מ- 20.7.14.
6. עוד טוענת הנתבעת, כי מסירת פס"ד למעלה מ-3 חודשים מיום נתינתו, ביום 14.3.16, תוך מניעה ממנה מלקבל את יומה בבית המשפט, יש בו יותר מאשר חוסר תום לב המצדיק את ביטול פסק הדין. עד ליום 14.3.16, מועד בו נמסר פס"ד במשרד ב"כ, לא הומצא לה פרוטוקול ו/או החלטה ו/או זימון לדיון.
7. הנתבעת התייחסה בבקשתה, לעניין מיצוי ההליכים כנגד החייב העיקרי ובכלל זה להליך בהוצל"פ, ואף טענה שרק מטעמי זהירות, יש לבטל את פס"ד מכוח שיקול דעת בית המשפט, שכן יש לה הגנה טובה מאוד, על אחת כמה וכמה, כאשר התובע לא מיצה את ההליכים כנגד הלווה, עובר לפתיחת ההליכים כנגדה, כפי שמחייב החוק. ויודגש, הנתבעת טענה אף בבקשתה, כי בהיעדר כתב תביעה, הרי שטענותיה בבקשה, אינן מתייחסות חזיתית לטענות המועלות בכתב התביעה, אשר עם ביטול פס"ד תידרש להן, לאחר שתקבל את כתב התביעה לידיה.
8. התובע מבקש לדחות את הבקשה, הואיל ולדבריו לאחר שכשלו ניסיונותיו לגבות את חובו מהחייב העיקרי, הגיש בקשה להכרזה על מיצוי הליכים כנגדו. הבקשה הומצאה ברחוב תירוש בנצרת עילית לידי אמה של הנתבעת, והנתבעת הגישה התנגדות לבקשה למיצוי הליכים. במהלך ניהול הליך מיצוי ההליכים כנגד החייב העיקרי, ובטרם ניתנה החלטה, ניתן ביום 5.11.14 צו כינוס נכסים כנגד החייב העיקרי בביהמ"ש המחוזי בנצרת, ולאחר מתן הצו, לא היה צורך להמשיך בהליך מיצוי ההליכים, שכן לפי סעיף 27(ב) לחוק הערבות, די במתן צו הכינוס נגד החייב העיקרי, כדי להקנות לתובע זכות להגיש תביעה כנגד הערבה – הנתבעת כאן. מכאן, שכל טענות הנתבעת לעניין חוסר תום לב התובע ונקיטת הליכים בטרם ניתנה החלטה על מיצוי הליכים, אינן רלבנטיות, ומכאן אין לנתבעת טענת הגנה כלשהיא לגופה של התביעה.
9. עוד טוען התובע, כי לא נפל כל פגם בהמצאת כתב התביעה. ביום 26.10.15 נמסר כתב התביעה כדין, בכתובת החייבת שמסרה למוסר, ברחוב סביון 14/2 בעפולה, ובשל טעות סופר שנפלה נרשם על גבי אישור המסירה נצרת עילית, במקום עפולה, אך כפי שמצוין על גבי אישור המסירה מדובר באותו רחוב, אותו מספר רחוב ובית שמצוין ב- ת.ז. של הנתבעת. כתב התביעה הושאר על דלת הכניסה בכתובת הנ"ל, לאחר שהנתבעת סירבה לפתוח את הדלת ולחתום על האישור. המוסר התקשר לנתבעת והיא מסרה לו להשאיר את כתב התביעה על דלת הכניסה וכי היא תדאג "לטפל בזה". אולם, הנתבעת בחוסר תום לב, בחרה להטעות את בית המשפט ולהסתמך על טעות סופר אשר נפלה בתצהיר המוסר, וזאת על מנת להסוות את מחדליה הרבים. כן, גם אם יקבע בית המשפט, כי לא נעשתה המצאה כדין, הרי שהנתבעת ידעה על כתב התביעה, ומשכך יש לדחות את טענותיה בעניין ביטול פסק הדין מחובת הצדק על הסף.