בא"ש
בית משפט השלום עכו לתעבורה
|
479-01-17
08/01/2017
|
בפני השופטת:
אסתר טפטה–גרדי
|
| - נגד - |
מבקש:
רביע חורי
|
משיבה:
מדינת ישראל
|
| החלטה |
בפני בקשה לביטול איסור שימוש ברכב מסוג מזדה מ"ר 5279959 (להלן: "הרכב") שהוגשה על פי סעיף 57 (ב) לפקודת התעבורה.
ביום 01.01.2017, בכביש 85 לכיוון מזרח צומת גילון, נתפס המבקש מר חורי רביע כשהוא נוהג ברכב אשר בבעלותו בהיותו שיכור.
מבדיקה שנערכה למבקש באמצעות מכשיר הינשוף נמצא ריכוז של 305 מיקרוגרם אלכוהול.
בו ביום בשעה 04:33, נמסרה לידי המבקש הודעת איסור שימוש ברכב לתקופה של 30 יום.
המבקש הסכים לקיומן של ראיות לכאורה, בכך שהודה הן במהלך הבקשה בפני כי עובר לאירוע שתה כוס מאחר שחגג את הסילבסטר אצל ההורים שלו אשתו. לדבריו, שתה כוס לקראת חצות אחרי שביקשו ממנו "לשתות קצת איתם".
המבקש בבקשתו ציין כי הוא מודה שעשה טעות וכי הוא מצטער על כך. כך גם אמר בשימוע שנערך לו בדבר איסור שימוש ברכב. (סעיף 4 בטופס השימוע).
המבקש טוען כי הוא עובד בשיש וכי זקוק לרכב שכן הרכב משמש אותו לצרכי עבודה, וכי בתוך הרכב נמצאים כלי עבודה השונים. עוד אמר כי מדובר ברכב יחיד של המשפחה.
מנגד, ב"כ המשיבה מתנגדת לבקשה וציינה כי מדובר בעבירה חמורה , וכי קיימות ראיות לכאורה לכך שהמבקש נהג בהיותו שיכור.
כבר כעת אומר כי אני דוחה את הבקשה.
סעיף 57ב לפקודת התעבורה קובעת כי בית משפט יבטל הודעת איסור שימוש ברכב אם נוכח כי
התקיים אחד מאלה:
"(1)הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו;
(2)מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב, ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה כאמור בסעיף 57א(א).
(ג)בית המשפט רשאי לבטל את הודעת איסור השימוש, או לקבוע תקופה קצרה יותר לאיסור השימוש, בתנאים או ללא תנאים, אם התקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב), המצדיקות זאת, ולענין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין השאר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב.
במקרה שבפנינו כאמור אין מחולקת על קיומן של ראיות לכאורה, ועל כך שמי שביצע את העבירה הינו בעל רכב עצמו. כלומר, המבקש אינו עומד בקריטריונים לביטול הודעת איסור השימוש ברכב הקבועים בסעיף 57ב לעיל.