ת"ק 994-10-16

1.בפניי בקשת הנתבעת "לאחד" את הדיון בתביעה שהוגשה נגדה עם תביעה שהגישה נגד התובע בבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב. בהחלטתי מיום 30.10.2016 הוריתי לצדדים להתייחס לשאלה האם לבית משפט זה סמכות עניינית לדון בתביעה.

2.הנתבעת הגישה נגד התובע תביעה בבית הדין לעבודה, על סך 450 ש"ח. לאחר הגשת תביעתה, הגיש התובע נגד הנתבעת תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות. בכתב התביעה מפרט התובע עילות תביעה רבות נגד הנתבעת, אשר סכומן הכולל הוא 730,000 ש"ח. עם זאת, "מטעמי אגרה ומשיקולי גבייה", התובע העמיד את תביעתו על סך של 33,500 ש"ח, תקרת הסמכות של בית משפט לתביעות קטנות. השאלה שיש לדון בה, היא האם הסמכות לדון בהליך, כולו או חלקו, נתונה לבית משפט זה או לבית הדין האזורי לעבודה.

3.חוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 (להלן – החוק) קובע את העניינים שלבית הדין האזורי לעבודה סמכות ייחודית לדון בהם. בלשון סעיף 24 לחוק בחלקים הנוגעים לענייננו:

"24. (א)לבית דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון –

(1)בתובענות בין עובד או חליפו למעסיק או חליפו שעילתן ביחסי עבודה, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עבודה ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש];

(1א) בתובענה שעילתה במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה ליצירת יחסי עבודה, בתובענה שעילתה בחוזה כאמור לפני שנוצרו יחסי עבודה או לאחר שנסתיימו יחסים כאמור, או בתובענה שעילתה בקבלת אדם לעבודה או באי-קבלתו;

(1ב)תובענה שעילתה בסעיפים 29, 31, 62 או 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] בקשר לסכסוך עבודה;

...

(1ד)בתובענה של עובד או נציג ארגון עובדים נגד מעסיק או נושא משרה אצלו, או של מעסיק או נושא משרה אצלו נגד עובד או נציג ארגון עובדים, בקשר ליחסי עבודה, שעילתה עוולה אזרחית לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965; לעניין זה, "נושא משרה" – מנהל פעיל בתאגיד, שותף למעט שותף מוגבל, ממונה על העובד ופקיד האחראי מטעם התאגיד על תחום זכויות עובדים;

...".

4.גבולות הסמכות של בית הדין לעבודה מחד גיסא, ושל בית משפט אזרחי מאידך גיסא, נדונו לאחרונה בפסק-דינו של בית המשפט העליון ברע"א 2407/14 רוחם נ' אג'נס פרנס פרס בע"מ (‏14.10.2015) (להלן – עניין רוחם). כפי שנפסק, להבדיל מסמכויות בית משפט אזרחי שנקבעות פעמים רבות על-פי "מבחן הסעד", הרי שככל שהדברים נוגעים לגדרי סמכויותיו של בית הדין לעבודה, במרכז הדיון נבחנות עילות התביעה וזהות הצדדים. ככל שהדברים נוגעים לסעיף 24(א)(1) לחוק, יש לבחון שלושה תנאים: זהות הצדדים (עובד ומעסיק), עילתו של הסכסוך ביחסי עבודה וזיהויה של העילה ככזו שאינה בפקודת הנזיקין (שם, בפיסקה 38 לפסק-הדין). אשר לתנאי השלישי, נפסק כי יש לבחון בעיקר את עילות כתב התביעה, וככל שאלו הן עילות נזיקיות (שאינן באות בגדר העוולות המנויות בסעיף-קטן 24(1ב) או שאינן על-פי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן – חוק איסור לשון הרע)), הרי שהסמכות לדון בהן היא של בית משפט אזרחי (וראו גם, רע"א 1573/16 הרט נ' חברת אורג'ניקס, פיסקה 16 (‏24.5.2016)). בנוסף, לבית הדין האזורי לעבודה סמכות לדון בתביעות שעילתן עוולה אזרחית לפי חוק איסור לשון הרע, המוגשות על-ידי מעסיק נגד עובד בקשר ליחסי עבודה (סעיף-קטן 24(1ד) לחוק). נפנה איפוא לבחינת העילות המנויות בכתב התביעה.

5.במאמר מוסגר יצוין, כי על-פי הנטען בכתב התביעה הנתבעת עבדה במשרדו של התובע עד יום 5.6.2016. עם זאת, היא המשיכה לעמול על "פרויקט תיוק" במשרד עד יום 10.7.2016.