עמ"נ 40022-02-14 שלו נ' ועדה מקומית לתכנון חולון

1.המערער הגיש ערר למשיבה (להלן: "הוועדה המקומית") בקשר עם החלטתה לגבות ממנו היטל השבחה בגין מכירת זכויות בדירה ברחוב קדושי בלזן 12 חולון גוש 6021 חלקה 715/6 (להלן: "הדירה"). ועדת הערר לפיצויים והיטלי השבחה (להלן: "ועדת הערר") החליטה ביום 7.1.2014 (להלן: "ההחלטה") לדחות את הערר – ועל החלטה זו הוגש הערעור דנן. 

2.העובדות העיקריות הרלוונטיות להכרעה אינן שנויות במחלוקת –

הדירה שימשה משנות ה-50 למגורי הוריו של המערער, עד שאלה הלכו לעולמם. לאחר מכן שימשה הדירה למגוריה של בתו של המערער, במשך כ-7 שנים עד למכירתה. אין חולק כי שטח הדירה בצירוף זכויות ההרחבה שנכללו בהיטל קטן מ-140 מ"ר (המערער טוען כי לגישת הוועדה המקומית שטח הדירה הוא 52 מ"ר ובצירוף 70 מ"ר זכויות הרחבה – 122 מ"ר).

אין גם מחלוקת כי בבעלות המערער דירה נוספת בעיר חולון בה הוא גר, ששטחה 118 מ"ר.

3.המערער טוען כאמור כי הוא אינו חייב לשלם היטל השבחה בגין מכירת הדירה. המערער מבסס את טענתו על ס' 19(ג)(2) לתוספת השלישית לחוק התכנון והבנייה התשכ"ה – 1965 (להלן: "התוספת לחוק").

סעיף 19(ג) לתוספת לחוק על שני תת הסעיפים שבו קובע:

"(1) בניה או הרחבה של דירת מגורים לא ייראו כמימוש זכויות אם המחזיק במקרקעין או קרובו הגיש בקשה להיתר בניה על אותם מקרקעין שישמשו למגוריו או למגורי קרובו ובלבד שהשטח הכולל של דירת המגורים האמורה לאחר בנייתה או הרחבתה אינו עולה על 140 מ"ר; עם כל בניה נוספת מעל השטח האמור ישולם היטל, בשיעור יחסי לגודל הבניה או ההרחבה הנוספת.

(2) העברת הבעלות או החזקה בדירה שנבנתה או שהורחבה כאמור בפסקה (1) או שניתן להרחיבה לפי תוכנית, לא יראו כמימוש זכויות ולא תחול בגינה חובת תשלום ההיטל, אם המחזיק במקרקעין או קרובו השתמשו בדירה למגוריהם או למגורי בני משפחתם הקרובים מגמר הבניה ועד מכירתה משך זמן שאינו פחות מארבע שנים; לענין זה 'גמר הבניה' – כמשמעותו בחוק מס רכוש וקרן פיצויים תשכ"א – 1961".

יוער כי המונח "קרוב" מוגדר בס' 1 לתוספת לחוק ככולל הורה או צאצא, וכאמור במקרה דנן גרו בדירה הוריו של המערער ולאחר מכן בתו – שהם "קרוביו" בהתאם להגדרה זו.

4.לכן, כך טען המערער, הוא זכאי לפטור מתשלום היטל השבחה בגין מכירת הדירה מכוח ס' 19(ג)(2) לתוספת לחוק – משום שהוא מכר דירה ששטחה הכולל (גם בתוספת זכויות ההרחבה שלא מומשו) קטן מ-140 מ"ר, ושהוחזקה על ידי קרוביו במשך תקופה העולה בהרבה על ארבע שנים. הוועדה המקומית היתה סבורה כי המערער אינו זכאי לפטור, משום שהשטח הכולל של הדירה בצירוף דירת המגורים הנוספת שבבעלות המערער, עולה על 140 מ"ר.

טענות המערער

5. לגישת המערער, למרות שטענותיו מבוססות על ס"ק (2) בס' 19(ג) לחוק, ועדת הערר הפנתה בהחלטה לס' 19(ג)(1). לגופו של ענין טען המערער, כי סעיף 19(ג)(2) לתוספת אינו שולל את הפטור עקב בעלותו בדירה הנוספת המצויה ברחוב אחר בעיר חולון. המערער טען כי הוא לא מכר את הדירה מתוך אופורטוניזם, תכנון מס פסול או ניסיון לעקוף בדרך יצירתית את מגבלות הפטור שבחוק. לגישתו של המערער, שורשיו של הסעיף בתכלית סוציאלית שנועדה להקל על אנשים לשפר את תנאי חייהם. התכלית הסוציאלית של החוק מתקיימת גם בנסיבות דנן, משום שהוא מכר את הדירה לאור מצבו הרפואי והצורך שלו בטיפולים ובתרופות יקרות. התכלית של הצלת חיים והארכתם היא תכלית סוציאלית שוות ערך לתכלית של שיפור תנאי החיים והרחבת קורת הגג.