עמ"נ 39015-03-16

בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסקי הדין של בית הדין לעררים בבאר שבע בערר 4116/15 וערר 4651/15 שניתנו על ידי כב' הדיין מיכאל זילברשמיד ביום 19.1.16 וביום 20.1.16, בהתאמה, אשר דחה על הסף את העררים, שהגישו המבקשים נגד הוראות השהיה במתקן 'חולות', שהוצאו להם בשל עשיית דין עצמי.

המבקש 1, נתין סודן, יליד 1989, אשר הסתנן לישראל ביום 2.12.11. ביום 10.9.15 נערך למבקש שימוע על מנת לבחון מתן הוראת שהיה במתקן "חולות". בשימוע ציין המבקש ,1 כי לא עבר חוויות חריגות בדרכו לישראל, הוא עובד במפעל שיש בבית שמש, אין לו משפחה בישראל ולא בעיות רפואיות ולא הגיש בקשת מקלט בעבר כיוון שלא ידע, כי הוא יכול לעשות כן אך ברצונו להגישה כעת. בעקבות השימוע ניתנה למבקש הוראת שהיה לפיה עליו להתייצב במתקן השהיה "חולות" ביום 7.10.15. המבקש לא התייצב במתקן 'חולות' במועד שנקבע לו. ביום 30.10.15 הגיש המבקש ערר לבית הדין לעררים נגד הוראת השהיה.

ביום 19.1.15, הורה בית הדין לעררים על סילוק הערר על הסף, מאחר והמבקש בחר שלא להתייצב במתקן "חולות" ובכך הפר את הוראות החוק ולאור ההלכה שנפסקה בבג"ץ 8898/04 ג'קסון נ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש, עמ' 4 (פורסם בנבו) (28.10.04), אשר חלה גם על בתי הדין לעררים לאור הוראות סעיף 13כז לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב – 1952 (להלן - "חוק הכניסה לישראל"). אין ליתן יד למצב בו המבקש יוכל, מחד גיסא ליהנות מתוצאות הערר ככל ויתקבל, ומאידך גיסא, להוסיף ולא לכבד את ההחלטות שניתנו בעניינו ככל והערר ידחה.

המבקש 2, נתין אריתריאה, יליד 1985, אשר הסתנן לישראל בשנת 2011, על פי הצהרתו. ביום 25.10.15 ניתנה למבקש הוראת שהיה, בהתאם לה נדרש להתייצב במרכז השהיה "חולות" החל מיום 23.11.15. המבקש לא התייצב ב"חולות" במועד שנקבע, והגיש ביום 26.11.15 ערר לבית הדין לעררים נגד הוראת השהיה. ביום 20.1.16 הורה בית הדין לעררים על סילוק הערר על הסף, מהטעמים שנמנו בהחלטה בעניינו של המבקש 1.

נגד החלטות אלה הוגשה, ביום 17.3.16, בקשה להארכת מועד להגשת ערעור. המבקשים טוענים, כי מאחר ומטרת הקמת מתקן "חולות" היתה למנוע את התבססות אוכלוסיית המסתננים במרכזי הערים בישראל, אזי אין ליתן הוראת שהיה בעניינם של המבקשים אשר לא השתקעו במרכזי הערים בישראל שכן הינם עובדים ומתגוררים בבית שמש. כמו כן, טעה בית הדין לעררים כאשר סילק את העררים על הסף בשל עשיית דין עצמי מבלי לדון בהם לגופו של עניין, בניגוד לקביעות בתי המשפט לעניינים מנהליים במקרים דומים. עוד מפנים המבקשים להחלטה בבקשה לבזיון בית משפט בבג"ץ 8665/14 טשומה נ' הכנסת מיום 20.1.16, לפיה יערכו ראיונות נוספים בעניין השהיה במתקן 'חולות' אשר ישקלו בין היתר גם את משך השהות במקום, כאשר לשיטתם כך יש לפעול גם בעניינם.

המבקשים מוסיפים, כי פסקי הדין של בית הדין לעררים הגיעו לידיעת בא כוחם רק ביום 24.1.16, כיוון שנעדר ממשרדו עקב מותה של בתו; בשל הקושי ביצירת תקשורת עם המבקשים נוצר עימם קשר רק כעשרה ימים טרם הגשת הבקשה, כאשר לאחר מכן נוצר עיכוב נוסף בשל הצורך להיפגש עימם ולהסדיר את מימון עלויות הערעור. לאור החשיבות המשפטית בהליך זה, סבורים המבקשים כי יש מקום, אפילו לפנים משורת הדין, להאריך את המועד להגשת הערעור ובכך ליתן להם את יומם בבית המשפט.

המשיבה, רשות האוכלוסין וההגירה (להלן - "המשיבה") מתנגדת לבקשה. לטענתה, בעיות תקשורת עם עורך הדין וקושי במימון ההליך הינם טעמים הנמצאים בשליטת בעלי הדין, ועל כן אין בהם כדי להוות טעם מיוחד המצדיק היענות לבקשה להארכת מועד להגשת ערעור. אמנם, בשל מות בתו של ב"כ המבקשים מוכנה המשיבה לראות את יום 24.1.16 כיום המצאת פסקי הדין לידיו, אלא שמיום וזה ועד להגשת הבקשה חלפו חודשיים. המשיבה מוסיפה, כי דין הבקשה להידחות גם מפאת סיכויי הערעור הקלושים. לטענתה, הגם שהדבר שנוי במחלוקת משפטית, יש לקבל את עמדתה לפיה לאור הוראות סעיף 13כז לחוק הכניסה לישראל וסעיף 8 לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, תש"ס - 2000 – רשאי בית הדין לעררים לסלק על הסף עתירה שהובאה בפניו מפאת עשיית דין עצמי. התחייבות המדינה לעריכת שימועים חוזרים אינה רלוונטית לשוהים בלתי חוקיים שטרם התייצבו ב'חולות' על אף שמועד התייצבותם - חלף.

עוד טוענת המשיבה, כי דין הבקשה להידחות מאחר והמערערים מוסיפים לעשות דין לעצמם ואינם מתייצבים במרכז השהיה 'חולות'. סעד של הארכת מועד להגשת ערעור הינו סעד הניתן לפנים משורת הדין ואין מקום לתת סעד זה בנסיבות אלה. כן טוענת היא, כי מאחר והבקשה עוסקת בעניינם של שני מבקשים שונים, אשר נסיבותיהם שונות ואשר לגבי כל אחד מהם ניתנה החלטה נפרדת, היה עליהם להגיש שתי בקשות נפרדות.